Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 2 (1903).djvu/165

This page needs to be proofread.
‎מרקא
‎מרר
847


‎(in ‎a ‎deed ‎of ‎sale) ‎וכ׳ ‎ואמריק ‎ואדכי ‎ואשפי ‎(v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l. ‎note ‎6) ‎and ‎Iwill ‎satisfy ‎(all ‎claimants) ‎and ‎clear ‎and ‎clean ‎the ‎property ‎&c. ‎Yalk. ‎Is. ‎352 ‎לה ‎ממרקא ‎to ‎pay ‎it, ‎v. ‎שבק. ‎-- ‎Y. ‎Keth. ‎VI, ‎beg. ‎30a, ‎v. ‎preced. ‎-- ‎[Targ. ‎Prov. ‎III, ‎11 ‎תמריק, ‎read; ‎תמייק; ‎ib. ‎XIX, ‎28 ‎ממריק ‎Ms., ‎read ‎ממייק; ‎v. ‎מוק.] ‎thpa. ‎אתמריק, ‎thpe. ‎אתמריק ‎1) ‎to ‎be ‎scoured. ‎Targ. ‎O. ‎Lev. ‎VI, ‎21. ‎- ‎2) ‎(denom. ‎of ‎תמרוק) ‎to ‎be ‎used ‎for ‎toilet; ‎(of ‎persons) ‎to ‎be ‎perfumed. ‎Targ. ‎Y. ‎Ex. ‎XXX, ‎32. ‎-- ‎[אתמורק, ‎Targ. ‎II ‎Kings ‎IV, ‎35, ‎v. ‎מקק.]

מרקא ‎m. ‎(preced.; ‎cmp. ‎מרוקא) ‎yellowish, ‎pale. ‎Yeb. ‎80a ‎מ׳ ‎שיכרא ‎pale ‎(diluted) ‎beer; ‎(Rashi, ‎another ‎opin. ‎3 ‎strong ‎beer). ‎- ‎מ׳ ‎חמרא ‎diluted ‎wine. ‎Gitt. ‎69b, ‎opp. ‎חייא. ‎Erub. ‎29b. ‎- ‎[B. ‎Mets. ‎47b ‎Ar., ‎v. ‎מרוקא ‎lI.]

מרקה ‎f.(preced. ‎wds.) ‎a ‎sort ‎ofearth ‎used ‎for ‎polishing ‎(cmp. ‎גרגשא ‎in ‎Targ. ‎Y. ‎Lev. ‎VI, ‎21). ‎Mikv. ‎IX, ‎2 ‎(Barten. ‎מריקא); ‎Tosef. ‎ib. ‎VIVII), ‎13 ‎מריקה ‎של ‎water ‎mixed ‎with ‎marekah. ‎-- ‎[Y. ‎Bets. ‎I, ‎60d ‎top ‎מרקה ‎משום, ‎read; ‎מרקח, ‎v. ‎רקח.]

מרקוליס ‎pr. ‎n. ‎Mercurius, ‎name ‎of ‎the ‎Roman ‎di- ‎vinity, ‎identified ‎with ‎the ‎Grecian ‎Hermes; ‎esp. ‎a ‎statue ‎or ‎way-mark ‎dedicated ‎to ‎Heromes ‎(v. ‎Luibker ‎Reallex. ‎s. ‎vv. ‎Hermes ‎and ‎Hermae). ‎Snh. ‎VII, ‎6 ‎היא ‎זו ‎למ׳ ‎אבן ‎הזורק ‎עבודתו ‎casting ‎a ‎stone ‎on ‎a ‎merculis ‎(hermaeon), ‎that ‎is ‎the ‎way ‎of ‎worshipping ‎it. ‎Ib. ‎64a ‎היא ‎מ׳ ‎א״ל ‎they ‎said ‎to ‎him, ‎it ‎was ‎a ‎merculis ‎(at ‎which ‎you ‎cast ‎a ‎stone). ‎Ib. ‎תנן ‎במ׳ ‎אבן ‎הזורק ‎the ‎Mishnah ‎reads, ‎he ‎who ‎casts ‎a ‎stone ‎on ‎a ‎m. ‎Ab. ‎Zar. ‎IV, ‎1 ‎וכ׳ ‎מ׳ ‎בצד. ‎. ‎. ‎אבנים ‎שלש ‎if ‎three ‎stones ‎near ‎one ‎another ‎are ‎found ‎by ‎the ‎side ‎of ‎a ‎mi., ‎they ‎are ‎forbidden ‎for ‎use. ‎Ib. ‎50a ‎המ׳ ‎מן ‎שנשרו ‎אבנים ‎stones ‎which ‎have ‎fallen ‎off ‎a ‎m. ‎- ‎Tosef. ‎ib. ‎VI ‎(VII), ‎13 ‎אסור ‎שעליו ‎מה ‎וכל ‎מ׳ ‎a ‎m. ‎with ‎all ‎that ‎is ‎on ‎it ‎is ‎for- ‎bidden. ‎Ib. ‎15, ‎sq. ‎(also ‎מרקולס). ‎Ab. ‎Zar. ‎l. ‎c. ‎מ׳ ‎עיקר ‎the ‎original ‎statue ‎of, ‎or ‎heap ‎of ‎stones ‎for, ‎Mercurius, ‎opp. ‎to ‎קטון ‎מ׳ ‎a ‎heap ‎of ‎three ‎stones ‎by ‎its ‎side; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Abbr. ‎קוליס. ‎-- ‎ק׳ ‎בית ‎a ‎way-mork ‎dedicated ‎to ‎AM. ‎(consisting ‎of ‎ttwo ‎stones ‎with ‎a ‎third ‎across ‎the ‎top). ‎Ib.; ‎B. ‎Mets. ‎25b ‎(Ms. ‎II. ‎מרקוליס).

מרקוע I ‎f., ‎pl. ‎מרקוען ‎(רקע; ‎cmp. ‎רקיק) ‎thin ‎cakes, ‎wofers. ‎Y. ‎Taan. ‎IV, ‎69a ‎[read;] ‎. ‎. ‎מפיק ‎הוה ‎שמעון ‎טור ‎וכ׳ ‎כל ‎ללקיטייא ‎דמ׳ ‎גריבין ‎. ‎. ‎the ‎town ‎of ‎Tur ‎Simon ‎usedi ‎to ‎distribute ‎three ‎hundred ‎griva ‎(of ‎flour ‎in) ‎wafers ‎among ‎the ‎poor ‎on ‎every ‎Sabbath ‎eve ‎(v. ‎לקיט ‎I); ‎Lam. ‎R. ‎to ‎II, ‎2 ‎קיטיא ‎לאילין ‎ערובה ‎בכל ‎דמ׳ ‎גרבי ‎. ‎. ‎Ar. ‎Compl. ‎ed. ‎Koh. ‎(defective ‎in ‎eds.).

מרקוע II, ‎מרקע ‎e. ‎(רקע ‎Pa.) ‎piece ‎of ‎cloth, ‎patch. ‎Y. ‎Snh. ‎IV, ‎22b ‎top ‎מרקועך ‎איתקלף ‎thy ‎patch ‎is ‎peeling ‎off, ‎i. ‎e. ‎thy ‎1gnorance ‎is ‎laid ‎bare. ‎B. ‎Bath. ‎20a ‎למ׳ ‎חוי ‎דלבושא ‎Ms. ‎H. ‎a. ‎Ar. ‎(ed. ‎לקריעה) ‎can ‎be ‎used ‎for ‎a ‎patch ‎on ‎a ‎garment. ‎-- ‎Pl. ‎מרקועין, ‎מרקעין, ‎מרקען. ‎Lam. ‎R. ‎to ‎I,1כות)דבתי ‎מרקועין(זחד ‎וארבע ‎עשרים(some ‎ed. ‎מרקע׳), ‎v. ‎מרדעא; ‎Y. ‎Maas. ‎Sh. ‎IV, ‎55b ‎bot. ‎מרקען ‎ed. ‎Amst. ‎(ed. ‎Krot. ‎מקרען), ‎v. ‎איסטווא ‎II.

מרקוש, ‎Tosef. ‎Sabb. ‎XIV ‎(XV), ‎2, ‎v. ‎טדכש.

מרקח ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎רקח) ‎aromatic ‎herb. ‎- ‎Pl. ‎מרקחים. ‎Pirke ‎6k,El. ‎ch. ‎XXV; ‎Yalk. ‎Gen. ‎84 ‎המ׳ ‎בית ‎drug-store.

מרקחת ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎preced.) ‎druggist's ‎preparation, ‎drug; ‎poison. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎10 ‎(׳Rashr; ‎מרקחותיו, ‎pl. ‎of ‎מיקחה), ‎v. ‎סם.

מרקחתא ‎f. ‎(preced.) ‎a ‎spiced ‎dish. ‎Lam. ‎R. ‎introd. ‎(R. ‎Abbahu ‎2) ‎(ref. ‎to ‎Ez. ‎XXIV, ‎10) ‎כהדא ‎תוסס ‎גופן ‎היה ‎מ׳ ‎their ‎bodies ‎were ‎bubbling ‎(hot ‎with ‎grief) ‎like ‎a ‎spiced ‎broth; ‎Yalk. ‎Ez. ‎363.

מרקיה, ‎Y. ‎Bets. ‎I, ‎60d ‎top, ‎read; ‎מרקת, ‎v. ‎רקח.

מרקע, ‎v. ‎מרקוע ‎II.

מרר ‎(b. ‎h.) ‎1) ‎to ‎drip; ‎2) ‎(cmp. ‎ארס) ‎to ‎be ‎bitter. ‎-V. ‎מור, ‎מר, ‎מרור ‎&c. ‎Pi. ‎מרר ‎to ‎make ‎bitter; ‎to ‎affict. ‎Pes. ‎X, ‎5 ‎על ‎מרור ‎וכ׳ ‎המצרים ‎שמררו ‎שום ‎we ‎eat ‎bitter ‎herbs ‎in ‎memory ‎of ‎the ‎Egyptians ‎embittering ‎the ‎lives ‎of ‎our ‎fathers ‎in ‎Egypt. ‎Cant. ‎R. ‎to ‎I, ‎13 ‎(play ‎on ‎מר, ‎ib.) ‎ממרר ‎אברהם ‎וכ׳ ‎עצמו ‎Abraham ‎afffdicted ‎himself ‎and ‎plagued ‎himself ‎with ‎sufferings; ‎ib. ‎to ‎III, ‎6; ‎a. ‎e. ‎Hlif. ‎המר ‎same. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎98 ‎(play ‎on ‎וימדרהו, ‎Gen. ‎XLIX, ‎23) ‎לאחיו ‎שה׳ ‎who ‎made ‎his ‎brothers ‎suffer;שהמירו ‎אחיו ‎לו ‎whom ‎his ‎brothers ‎made ‎suffer; ‎לאדונתו ‎שה׳; ‎who ‎made ‎his ‎mistress ‎suffer; ‎אדונתו ‎לו ‎שהמירה ‎(v. ‎Matt. ‎K.) ‎whom ‎his ‎mistress ‎made ‎suffer. ‎Sabb. ‎88b ‎(play ‎on ‎המר ‎צרר, ‎Cant. ‎I, ‎13) ‎וכ׳ ‎לי ‎ומינמר ‎שמיצר ‎אע״פ ‎although ‎my ‎Beloved ‎decrees ‎anguish ‎and ‎suffering ‎for ‎me; ‎a. ‎e. ‎Hithpa. ‎התמרי, ‎Nithpa. ‎נתמרי ‎to ‎become ‎sticky ‎and ‎bitter ‎from ‎handling ‎myrrh. ‎Cant. ‎R. ‎to ‎I, ‎13 ‎ידיו. ‎כל ‎מתמררות ‎(Matt. ‎K. ‎מתמורר׳, ‎Hithpol.) ‎whoever ‎plucks ‎it ‎(myrrh), ‎gets ‎his ‎hands ‎sticky ‎(and ‎bitter). ‎Num. ‎R. ‎s. ‎16 ‎(play ‎on ‎מורי, ‎Cant. ‎V, ‎1 ‎וכ׳ ‎בגלות ‎נתמררו ‎they ‎be- ‎came ‎bitter ‎(affected ‎with ‎sin) ‎in ‎captivity, ‎and ‎were ‎sweetened ‎(atoned ‎for ‎their ‎sins) ‎by ‎martyrdom. ‎Hithpalp. ‎התמרמר, ‎Nithpalp. ‎נתמרמר ‎to ‎get ‎excited ‎(in ‎battle); ‎to ‎be ‎enraged. ‎Pesik. ‎R. ‎s. ‎2943030 ‎(ed. ‎Ir., ‎p. ‎140a) ‎וכ׳ ‎מתמדמר ‎היה ‎מיד ‎at ‎once ‎he ‎became ‎enraged ‎and ‎kicked ‎it ‎(the ‎missile) ‎&c. ‎Ib. ‎לצאת ‎נתמ׳ ‎he ‎was ‎excited ‎in ‎rushing ‎out.

מרר, ‎מריר ‎ch. ‎same, ‎to ‎be ‎bitter; ‎to ‎grieve, ‎mourn. ‎Perf. ‎מר,iimperf. ‎יימר, ‎ימר. ‎Targ. ‎Is. ‎XXIV, ‎9. ‎Targ. ‎Iam. ‎XXX, ‎6; ‎a. ‎fr. ‎-Targ. ‎Zech. ‎XII, ‎10 ‎ויימרון, ‎v. ‎infra. ‎Pa. ‎מרר ‎to ‎eommbitter, ‎aggrieve. ‎Targ. ‎Ruth ‎I, ‎i3 ‎תמררוון ‎(ed. ‎Amst. ‎תמר׳). ‎Targ. ‎Y. ‎I ‎Deut. ‎XXXII, ‎32 ‎ממררין ‎(some ‎ed. ‎ממררן; ‎Y. ‎II ‎מרר). ‎Af. ‎אמריר, ‎אמר ‎1) ‎same. ‎Targ. ‎Ruth ‎I, ‎20 ‎(not ‎אמר׳). ‎Targ. ‎Ex. ‎I, ‎14; ‎a. ‎e. ‎- ‎2) ‎to ‎arrange ‎mourrmning. ‎Targ. ‎Zech. ‎XII, ‎10 ‎וכ׳ ‎דממרין ‎כמא ‎. ‎ויימרון ‎they ‎shall ‎arrange ‎mourning ‎for ‎him, ‎as ‎is ‎arranged ‎for ‎&c. ‎(v. ‎infra). ‎-- ‎[אמרר, ‎v. ‎thpa.] ‎Palp. ‎מרמר, ‎מרמיר ‎to ‎aggrieve. ‎Targ. ‎Prov. ‎XVII, ‎25. ‎Targ. ‎Y. ‎IGen. ‎XLIX, ‎23 ‎ממרירו, ‎read; ‎מרמירו; ‎(Y. ‎II ‎אמרו, ‎read; ‎אמ׳ ‎Af.). ‎thpa. ‎אתמרד ‎1) ‎to ‎be ‎enraged, ‎fight. ‎Targ. ‎O. ‎Gen. ‎l. ‎c. ‎(Var. ‎אמררו, ‎v. ‎Berl. ‎Targ. ‎O. ‎II, ‎p. ‎18; ‎oth. ‎ed. ‎אמררו ‎Af.). ‎-- ‎2) ‎to ‎mourn. ‎Targ. ‎Zech. ‎l. ‎c. ‎Var. ‎(v. ‎Lag. ‎Proph. ‎I, ‎p. ‎XLII).

מרר ‎m. ‎(preced. ‎wds.) ‎1) ‎bitterness; ‎trouble; ‎במ׳ ‎bitter- ‎107c