Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 2 (1903).djvu/187

This page needs to be proofread.
‎נביאה
‎נבל
869


‎VI, ‎8. ‎Targ. ‎Gen. ‎XX, ‎7(O. ‎Ms. ‎II ‎נביא). ‎Targ. ‎Deut. ‎XVIII,. ‎20; ‎a. ‎v. ‎fr. ‎- ‎Gitt. ‎57b ‎וכ׳ ‎בן ‎הוה ‎׳ ‎there ‎was ‎a ‎prophet ‎ammong ‎us ‎who ‎rebuked ‎us ‎&c.; ‎bam. ‎R. ‎to ‎II, ‎2 ‎כהנא ‎נ׳ ‎וכ׳ ‎a ‎prophet ‎priest ‎was ‎ours ‎&c.; ‎a. ‎e. ‎-- ‎Pl. ‎נביאין, ‎נביאיא; ‎נביאן, ‎נביין ‎(נביין); ‎נביאי. ‎Targ. ‎I ‎Kings ‎XVIII, ‎4. ‎Targ. ‎Num. ‎XI, ‎29; ‎a. ‎fr. ‎--Kidd. ‎49a ‎נביאי ‎the ‎Books ‎of ‎the ‎Prophets, ‎v. ‎preced. ‎-- ‎Fem. ‎נביאתא, ‎נביאתא. ‎Targ. ‎Ex. ‎XV, ‎20. ‎Targ. ‎Jud. ‎IV, ‎4; ‎a. ‎fr.

נביאה, ‎v. ‎נביא.

נביאות ‎f ‎(denom. ‎ofנביא) ‎prophecy, ‎prophetic ‎mission. ‎Meg. ‎15a ‎וכ׳ ‎בנ׳ ‎. ‎. ‎. ‎שששמו ‎(מקום) ‎כל ‎(v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l. ‎note) ‎wherever ‎the ‎name ‎of ‎a ‎person ‎and ‎that ‎of ‎his ‎father ‎are ‎mentioned ‎in ‎connection ‎with ‎prophecy, ‎it ‎is ‎sure ‎that ‎he ‎was ‎a ‎prophet ‎and ‎the ‎son ‎of ‎a ‎prophet. ‎Snh. ‎39b ‎לנ׳ ‎עובדיהו ‎זכה ‎מה ‎מפני ‎for ‎what ‎merit ‎was ‎Obadiah ‎granted ‎the ‎gift ‎of ‎prophecy ‎- ‎Bekh. ‎45a ‎כדברי ‎דבריהם ‎עשו ‎׳ ‎they ‎made ‎their ‎verdicts ‎like ‎those ‎of ‎propbecy, ‎. ‎e.. ‎they ‎gave ‎no ‎reasons ‎for ‎their ‎opinions. ‎B. ‎Bath. ‎12a; ‎Erub. ‎60b ‎׳ ‎דברי ‎אלא ‎אלו ‎אין ‎these ‎are ‎prophetic ‎verdicts, ‎i. ‎e. ‎obviously ‎well-established ‎ttraditions; ‎a. ‎e.

נביאותא, ‎נביותא ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎O. ‎Ex. ‎XIV, ‎31 ‎נביות ‎ed. ‎Berl. ‎(oth. ‎ed. ‎נביאות, ‎Y. ‎נבואת׳). ‎Targ. ‎Prov. ‎XXXI. ‎1. ‎Targ. ‎Y. ‎II ‎Num. ‎XXIV, ‎15; ‎21 ‎(Y. ‎I ‎נבות׳); ‎v. ‎נבואתא. ‎-B. ‎Bath. ‎15b ‎וכ׳ ‎נביאותיהו ‎עיקר ‎their ‎main ‎proph- ‎ecy ‎was ‎directed ‎to ‎&c.; ‎ib.נבואותיהו. ‎Meg. ‎15a ‎בנבואותיה ‎דמלאכי ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎מ׳ ‎בנביאות, ‎v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l. ‎note) ‎in ‎the ‎prophetic ‎book ‎of ‎Malachi.

נביאתא, ‎נביאתא, ‎v. ‎נביא.

נביג, ‎v. ‎נבג.

נביה, ‎v. ‎נבייה.

נביות ‎(b. ‎h.) ‎pr. ‎n. ‎Nebayoth, ‎an ‎Arabic ‎settlement, ‎v. ‎נבט ‎II. ‎Targ. ‎Is. ‎LX, ‎7 ‎(v. ‎נבט ‎II). ‎-- ‎B. ‎Kam. ‎92a ‎אפי׳ ‎וכ׳ ‎ל׳ ‎אילי ‎כל ‎הכיא ‎even ‎if ‎he ‎offers ‎all ‎the ‎rams ‎of ‎N., ‎he ‎will ‎not ‎be ‎forgiven ‎until ‎&c.

נביותא, ‎v. ‎נביאותא.

נבייא, ‎v. ‎נביא.

נבייא, ‎v. ‎next ‎w.

נבייה, ‎נביה ‎f. ‎(נבא) ‎sproutings, ‎leaves ‎and ‎fowers. ‎Ab. ‎Zar. ‎III, ‎8 ‎(48b) ‎וכ׳ ‎עליהן ‎נושרת ‎שהנ׳ ‎מפני ‎Y. ‎a. ‎Bab. ‎ed. ‎(Mish. ‎הנמייה, ‎v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l. ‎note ‎6) ‎because ‎the ‎foliage ‎of ‎the ‎Asherah ‎drops ‎on ‎them ‎&c., ‎v. ‎זבל. ‎Ib. ‎48b ‎וכ׳ ‎בנ׳ ‎שמשביח ‎מה ‎the ‎benefit ‎conferred ‎upon ‎a ‎plant ‎by ‎its ‎foliage, ‎is ‎neutralized ‎by ‎the ‎disadvantage ‎of ‎the ‎shade. ‎Mel. ‎III, ‎8 ‎( ‎4a) ‎בנ׳ ‎ולא ‎בשיפויי ‎לא ‎Rashi ‎(Bab. ‎ed. ‎נבייא; ‎Mish. ‎נויה) ‎neither ‎by ‎using ‎the ‎shavings ‎nor ‎by ‎using ‎the ‎sproutings ‎(twigs ‎&c. ‎of ‎the ‎dedicated ‎tree); ‎Tem. ‎31b ‎ו׳ ‎שפויי ‎Rashi ‎(ed. ‎ניבא); ‎Tosef. ‎Mel. ‎I, ‎25 ‎מיא; ‎ed. ‎Zuck. ‎(Var. ‎נמוייה; ‎מנוייה, ‎corr. ‎acc.]

נבילא, ‎נבילה, ‎נבילתא, ‎v. ‎set ‎נכי׳.

נבירו, ‎v. ‎נמירי.

ננבל ‎(b. ‎h.; ‎cmp. ‎בלה) ‎to ‎fade, ‎shrivel, ‎decay. ‎Y. ‎R. ‎Haeh. ‎I, ‎56a ‎bot. ‎נובל ‎העלה, ‎v. ‎בול ‎III. ‎Erub. ‎54a ‎נובלין ‎הללו, ‎v. ‎הלה. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎53 ‎(ref. ‎to ‎Is. ‎XL, ‎7) ‎ו׳ ‎. ‎.. ‎חצירו ‎יבש ‎וכ׳ ‎ציצו ‎Abimelech's ‎grass ‎is ‎dried ‎up ‎and ‎his ‎flower ‎has ‎faded, ‎but ‎&c.; ‎a. ‎e. ‎-- ‎V. ‎נובלת. ‎Pi. ‎נבל ‎1) ‎to ‎cause ‎fading; ‎to ‎ruin, ‎deface; ‎to ‎disgrace. ‎Y. ‎Shebi. ‎I, ‎beg. ‎33a ‎פירותיו ‎מנבל ‎הוא ‎ואילך ‎מיכן ‎after ‎that ‎time ‎(by ‎loughing ‎an ‎orchard ‎field ‎after ‎the ‎Feast ‎of ‎Weeks) ‎he ‎causes ‎deterioration ‎of ‎his ‎fruits. ‎Ib. ‎IV, ‎35b ‎bot.; ‎Y. ‎Maas. ‎Sh. ‎V, ‎beg. ‎55d ‎פירותיו ‎מנבל ‎שהוא ‎אילן ‎a ‎tree ‎which ‎fails ‎to ‎mature ‎its ‎fruits; ‎(Hull.7 ‎7b; ‎Sabb. ‎67a ‎שמשיר, ‎v. ‎נשי). ‎Y. ‎Sabb. ‎IX, ‎11d; ‎Y. ‎Ab. ‎Zar. ‎III, ‎43a ‎bot. ‎צאהו ‎נבליהו ‎treat ‎him ‎(the ‎idol) ‎likee ‎excrements, ‎make ‎him ‎abominable ‎(change ‎his ‎name ‎cacophemistically). ‎Cant. ‎R. ‎to ‎V, ‎16 ‎בטיט ‎עצמו ‎את ‎מנבל ‎he ‎begrimes ‎himself ‎by ‎working ‎in ‎clay. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎תנבלו ‎אל ‎do ‎not ‎degrade ‎yourselves ‎by ‎any ‎evil ‎thing ‎(ref. ‎to ‎Lev. ‎XI, ‎43; ‎XIX, ‎28); ‎Num. ‎R. ‎s. ‎10, ‎beg. ‎Ib. ‎(ed. ‎Amst. ‎p. ‎240b) ‎עצמה ‎המנבלת ‎who ‎neglects ‎her ‎appearance, ‎opp. ‎מקשטת. ‎Ber. ‎63b ‎(ref. ‎to ‎Prov. ‎XXX, ‎32 ‎נבלת) ‎וכ׳ ‎על ‎עצמו ‎המנבל ‎כל ‎he ‎who ‎lowers ‎himself ‎(exposes ‎his ‎ignorance) ‎for ‎the ‎sake ‎of ‎learning, ‎shall ‎finally ‎be ‎raised; ‎Midr. ‎Prov. ‎to ‎ch. ‎XXX ‎וכ׳ ‎נבל ‎אם; ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎81 ‎עצמך ‎נבלת ‎אם; ‎Ab. ‎d'R. ‎N. ‎ch. ‎XI ‎אדם ‎מנבל ‎אם ‎וכ׳ ‎עצמו ‎if ‎a ‎man ‎makes ‎himself ‎look ‎offensive ‎(through ‎privations) ‎&c. ‎-- ‎Midr. ‎Prov. ‎l. ‎c. ‎(ref. ‎to ‎Prov. ‎l. ‎c.) ‎יון ‎זו ‎וכ׳ ‎נשותיהן ‎לנבל ‎שגזרו ‎(not ‎לבטל) ‎that ‎means ‎the ‎Greeks ‎who ‎decreed ‎tto ‎disgrace ‎Israel's ‎women; ‎a. ‎fr. ‎--פיוו־ ‎׳ ‎to ‎make ‎one's ‎mouth ‎turpid, ‎to ‎taak ‎obscenely. ‎Sabb. ‎33a; ‎Keth. ‎8b; ‎a. ‎e. ‎- ‎2) ‎(denom. ‎of ‎נבלה) ‎to ‎make ‎an ‎animma ‎ritually ‎forbiden ‎by ‎unskillful ‎slaughtering. ‎Tosef. ‎B. ‎Kam. ‎X, ‎10 ‎וניבלה ‎. ‎. ‎המוסר ‎if ‎one ‎entrusts ‎his ‎animal ‎to ‎a ‎slaughterer, ‎and ‎he ‎makes ‎it ‎unfit, ‎v. ‎infra. ‎Hithpa. ‎התנבל, ‎Nithpa. ‎נתנבל ‎1) ‎to ‎be ‎defaced, ‎degraded, ‎disgraced. ‎Y. ‎Yeb. ‎XII, ‎end, ‎13a ‎וכ׳ ‎להתנבל ‎לך ‎גרם ‎מי ‎what ‎was ‎the ‎cause ‎of ‎thy ‎disgrace ‎(exposure ‎of ‎thy ‎ignorance) ‎in ‎the ‎Law?; ‎Gen. ‎R. ‎l. ‎c. ‎Y. ‎Keth. ‎IV, ‎28d ‎top. ‎יתנבלו ‎וכ׳ ‎הן ‎they ‎and ‎their ‎ofspring ‎shall ‎be ‎disgraced; ‎a. ‎e. ‎-- ‎2) ‎to ‎become ‎ritually ‎forbidden ‎(נבלה) ‎by ‎unskillful ‎slaughtering. ‎Hull. ‎VI, ‎2 ‎בידו ‎ונתנבלה ‎השוחט ‎if ‎one ‎cuts ‎an ‎animal ‎and ‎it ‎becomes ‎unfit ‎under ‎his ‎hand; ‎ib. ‎V, ‎3; ‎Tosef. ‎ib. ‎V ‎(VI), ‎3; ‎a. ‎e.

דלאch. ‎same, ‎to ‎be ‎soiled. ‎Y. ‎Kil. ‎IX, ‎32a ‎bot. ‎(נבל ‎מאנוי ‎ינבלון ‎that ‎his ‎garments ‎may ‎not ‎be ‎soiled. ‎Pa. ‎נבל ‎to ‎disgrace, ‎make ‎vile. ‎Targ. ‎Am. ‎VI, ‎8. ‎Targ. ‎Nah. ‎III, ‎6; ‎a. ‎e.

נבל I ‎(b. ‎h.) ‎pr. ‎n. ‎m. ‎Nabal ‎the ‎Carmelite. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎85. ‎Koh. ‎R. ‎to ‎VII, ‎1, ‎end; ‎a. ‎fr.

נבל II ‎m. ‎(נבל) ‎Nabal ‎(filth), ‎name ‎of ‎the ‎genius ‎of ‎poverty. ‎Pes. ‎111b, ‎v. ‎איסרא ‎II.

נבל, ‎נבל ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎cmp. ‎b. ‎h. ‎גבב, ‎a. ‎אבוב) ‎1) ‎leather ‎botttle. ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎5 ‎(ref. ‎to ‎Am. ‎VI, ‎5) ‎בנ׳ ‎אלא ‎. ‎. ‎. ‎פורטים ‎שוהיו ‎they ‎opened ‎their ‎mouths ‎with ‎words ‎of ‎levity, ‎saying, ‎David ‎recited ‎his ‎songs ‎only ‎with ‎the ‎bottle ‎(wine). ‎-- ‎2) ‎a ‎holloaw ‎musical ‎instrument, ‎lyyre(with ‎a ‎lIeather ‎body). ‎Y. ‎Succ. ‎V, ‎55c ‎bot. ‎וכ׳ ‎כנור ‎היא ‎׳ ‎היא ‎nebel ‎and ‎kinnor ‎110