examination in court); ib. s. 37 בפיהם .. צד catches peole
through their own mouth. Deut. R. s. 1 לצוד שיצא בשעה
when he went hunting. Sot. 4b (ref. to Prov. VI, 26) היא
וכ׳ לדינה תצודנו she will chase him to the judgment of
Gehenna. Sabb. XIII, 5 וכ׳ למגדל צפור הצד he who chases
a bird into the tower or a deer into the house. Ib. XIV, 1
הצדן he who catches them (on the Sabbath). Gen. R.
s. 63 (ref. to Gen. l. c.) וכ׳ צד בבית צד צידני a hunter,
catching (captivating Isaac's good opinion) in the house,
catching in the field, in the house (by asking), how are
tithes given of salt &c. ; a. fr.
Nif. ניצוד, נצוד to be hunted, caught. Sabb. 106b כל
נ׳ שבמינו an animal which belongs to those that are
hunted. Bets. III, 2 וכ׳ שנצודו יודע he knows that they
have been caught on the eve of the festival. Sabb. I, 6
וכ׳ שיצודו כדי in time to be caught in the net before the
Sabbath begins; a. fr.
וד, ציד ch. same. Targ. Gen. XXVII, 3; 5; 33; a. fr. - Part. צייד, צאיד, צאד; f. ציידא, צידא &c. Targ. Prov. VI, 26 (Ms. צדיא, v. צדי I). Ib. XXIII, 28 וכ׳ בניא אאידא ed. Lag. (ed. אבנא עכאר, corr. acc.) she catches thoughtless youihs. Ib. II, 19 צידין (some ed. ציירין, corr. acc.; h. text ישיגו); a. fr. -- Y. Sabb. VII, 10a דצייד, v. כוורא. B. Mets. 85b טבי וציידנא; Keth. 103b וצידנא (Rashi וצדיינא), v. טביא. Gen. R. s. 67 צדוך היך ציידא how they caught thee, O hunterl Y. B. Bath. X, end, 179 לחבריה צייד דהוה נש ׳בר וכ׳ if a man catches his neighbor in the street (for a debt), and one comes and says, let him go &c. Ib. VIII, 16b top כלום צייד לא he catches (obtains) nothing. M. Kat. 11a צוד . אזיל all went out and fished; a. fr. thpe. אתציד, אית׳, thpa. אצתייד, אתצייד to be caught. Targ. Prov. VI, 2. Ib. III, 26. - Lev. R. s. 30 וכ׳ התוא אתציד (ed. Wil. אצתייד, oth. ed. אתצייד), v. ליסטאה. Y. Yeb. XVI, beg. 15c; Y. Sot. IX, 23c bot. וכ׳ ואתצידון, v. בידא; a. fr. taf. אתד same. Gen. R. s. 79 וכ׳ מתשדה הוות tt (the bird) was caught and captured, v. ספיקולא I; a. e.
צודני, v. בידני.
צודנייתא, v. צוארנוייתא.
צוה, v. צוי.
צוהר, v. צהר.
צווא, v. צוי.
צוואה m. (צוא, v. צוה; Syr. צויא, P. Sm. 3371)=h. ציון, [pile,] mark. Targ. Ez. XXXIX, 15 ed. Lag. (Var. צויתא; ed. ציונא).
ציואה צוואר, צווארא, צווארנוייתא, . sat צגא׳.
צווח, צוח (b. h. צוח) to cry, shout; to complain. Keth. 14b וצווח ממזר one tthat is called a bastard andf brings complaint, opp. שותק. B. Mets. 24b וצווח עומד והלא but does he (the loser) not stand up and cry (which shows that he has not given up the hope of recovery)? נעשה וכ׳ על כצווח it is like one crying over his house that has fallen in &c. B. Bath. 138a מעיקרא בצ׳ (or בצוח), מעיקרו בצ׳ when he cried out (refused the gift) at the start (when it was offered to him). Sot. 42b וכ׳ צוחין (better צוו׳) they (the gentile soldiers) shout (before they attack) and stamp; Sifre Deut. 192 צווחים; a. fr. i. צווח same. Y. M. Kat. III, 82d top (ref. to דם, Ez. XXIV, 17) לבווח שצריך מכן (or לצווח Kal) from here we learn that ordinarily a mourner must cry out (lament). Bab. ib. 24b מצווחין Ms. M. (v. הב). Tosef. Sabb. VI (VII), 14 וכ׳ לתנור המצווחת a woman that shouts at the stove that the bread may not fall apart (a superstitious practice). Midr. Till. to Ps. XX מצוחת; a. fr. Hif. הצוויח to cause to shout. Sabb. 67b . . . המשתקת לגריסין והמצווחת who tells people around her to be silent, when lentils are cooked,or to shout, wwhen grits are cooked (a superstitious practice; Tosef. l. c. 15 והמציצת, v. צין).
ציוח, צוחח ch. 1) same. Targ. Gen. XXVII, 34. Targ. Ex. V, 8 (0. ed. Bel. Pa.); a. fr. -- Y. Taan. IV, 68a [read] ציפוראיי עלויי דצווחין בגין because the people ofSepphoris cry out against him (dislike him). B. Mets. 6a צ׳ דקא when he cried (complained of being wronged). Succ. 31a צווחה וכ׳ אשגח ולא (s. form) she complained, but R. N. did not mind her. Ib. קמייכו צווחא . איתתא a woman whose father kept three hundred and eighteen servants is com- plaining before you. B. Kam. 86a קרטופני מהנהו וצ׳ Ms. M. (v. Pa.) and he cries (feels pain) on account of the sores; a. fr. - 2) (s h. קרא) to invite. Lev. R. s. 23 .. . מאן וכ׳ ליה צווחינן דלא who is he whom we did not invite, and who wrote these words?; a. e. -- 3) (seh. קרא) to call, name, surname. Targ. IChr. II, 55; a. fr. - Y. Sabb. IX, 11d; Gen. R. s. 39, end, a. e. וכ׳ צווחין תמן, v. מילא. Ib. s. 87, beg., v. פתיא I; a. fr. -- [Pes. 110b דיקלא צווח, v. צוי II.] Pa. צווח 1) same, to cry. Targ. O. Ex. V, 8, v. supra. Targ. II Kings II, 12; a. fr. -- 2) to cause to cry, to pain. Sabb. 38b ליה מצווחן וקא . . . נתרן וקא (Ms. M. מצערין) the tears fell (upon his sore body) and gave him pain. B. Kam. l. c. (וכמ׳ הנהו) ליה וצווחי Ar. (Rashi מצווחי; ed. וכ׳ מהנהו וצווחי, read וצווח, v. supra) and these sores gave him pain. Af. אצווח to cause to cry out, excite to discontent. Erub, 60a מדרשא בבי עלה מצווחת דלא חזי (Ms. M. עלי) see to it that thou do not create discontent with it (me) at college; Ab. Zar. 74b.
צווחא, צווחא, צווחה, v. צויחתא.
צווחה, ציחה f. (b. h.; preced.) cry. Midr. Till. to פs. XX צווחתה . . . יכולה איני I cannot bear her crying; a. e. -- Pl. צווחות, צוח׳. Pes. 57a וכ׳ צווחה צצ ארבע four cries did the Temple court utter; Yalk. Lev. 469. Sot. VIII, 1 צ׳ קול (Y. ed. צווחה) the noise of the shoutings (of the enemy); (Sifre Deut. 192 הצווחה); a. e
צווחתא, צוח׳, ציוחא, צווחא, ציו׳ ch. same. Targ. Y. 6en. XXVII, 34 (O. ed. Berl. ציוחא, ed. Lsb. ותהp). Targ. Ps. CXLIV, 14 צוחת constr.; a. e. - Y. Taan. IV, 68a עבדין צווחה ובגין do we act with regard to popular
