Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 2 (1903).djvu/61

This page needs to be proofread.
‎מולייאתא
‎מומי
743


מולייאתא, ‎v. ‎ממולאי.

מולייר, ‎v. ‎מוליאר. ‎מולייתא ‎f. ‎(מלי) ‎stuffiing, ‎stuffed ‎meat. ‎Pes. ‎74a ‎האי ‎מ׳ ‎(Ms. ‎M. ‎2 ‎מליתא, ‎v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l. ‎note ‎50) ‎a ‎roasted ‎lamb ‎stuffed ‎with ‎raw ‎and ‎unsalted ‎meat; ‎ib.b.

מולייתא, ‎pl. ‎of ‎מוליא ‎a. ‎of ‎מולתא.

מולייתא, ‎v. ‎ממולאי.

מולישות, ‎v. ‎מלישות.

מוליתא, ‎מוליתא, ‎v. ‎מולתא.

מוליתא, ‎v. ‎ממולאי.

מולך ‎m. ‎(b. ‎h. ‎מלך) ‎Molekh, ‎the ‎lre-god ‎of ‎the ‎Cana- ‎anites ‎and ‎others. ‎Snh. ‎VII, ‎7 ‎וכ׳ ‎למ׳ ‎שימסור ‎עד. ‎. ‎. ‎למ׳ ‎he ‎who ‎dedicates ‎a ‎child ‎to ‎M., ‎is ‎not ‎punishable ‎until ‎he ‎surrenders ‎it ‎to ‎M. ‎and ‎passes ‎it ‎through ‎fire. ‎Ib. ‎64a ‎מ׳ ‎וקתני ‎עכויים ‎קתני ‎the ‎Mishnah ‎speaks ‎first ‎of ‎idol-- ‎atry ‎(in ‎general) ‎and ‎then ‎of ‎M.; ‎היא ‎עכו״ם ‎לאו ‎מ׳ ‎(suh. ‎עבודת) ‎tthe ‎Molekh ‎worship ‎is ‎not ‎included ‎in ‎general ‎idolatry. ‎Tosef. ‎ib. ‎X, ‎5 ‎וכ׳ ‎ואחד ‎מ׳ ‎אחד ‎whether ‎he ‎pas- ‎ses ‎his ‎son ‎through ‎fire ‎for ‎M. ‎or ‎for ‎any ‎other ‎idol, ‎he ‎is ‎equally ‎punishable; ‎Snh. ‎l. ‎c. ‎Ib. ‎כל ‎מ׳ ‎. ‎. ‎. ‎. ‎מה ‎מפני ‎עליהםוכ׳ ‎שהמליכוהו ‎why ‎does ‎the ‎Torah ‎use ‎the ‎expression ‎Molekh ‎(when ‎meaning ‎any ‎idol) ‎Whatever ‎people ‎makke ‎their ‎ruler ‎(מל); ‎Y. ‎ib. ‎VII, ‎25c ‎top. ‎Bab. ‎ib. ‎l. ‎c. ‎עראי ‎מ׳ ‎an ‎improvised ‎object ‎of ‎worship ‎(a ‎stone, ‎piece ‎of ‎wood ‎&c.); ‎a. ‎fr.

מולכנא ‎m. ‎(מלך) ‎counsel. ‎Targ. ‎Y. ‎I ‎Num. ‎XXI, ‎29. ‎V. ‎מלכנא.

מוללא, ‎v. ‎מללא.

מולתא ‎f. ‎(v. ‎מולא ‎II) ‎mule. ‎Targ. ‎II ‎hr. ‎XXXIII, ‎13. ‎-- ‎Ib. ‎11 ‎מולוות ‎(pl. ‎constr., ‎used ‎as ‎sing.). ‎-Targ. ‎Y. ‎Ex. ‎XIV, ‎7מוליתא ‎team ‎of ‎mules. ‎-- ‎Pl. ‎מולייתא, ‎מוליתא. ‎Targ. ‎Y. ‎II, ‎ib. ‎25 ‎(ed. ‎Amst. ‎מולי׳, ‎v. ‎supra; ‎ib. ‎מזלותא, ‎corr. ‎acc.). ‎- ‎ממולוון, ‎מוליותא. ‎Y. ‎Br. ‎VIII, ‎12b ‎ed. ‎Lehm. ‎(ed. ‎מוליון, ‎corr. ‎acc.). ‎Y. ‎Taan. ‎III, ‎66c ‎top.

מום ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎=מאום; ‎v. ‎מה, ‎מא; ‎cmp. ‎כלום) ‎1) ‎some- ‎thing, ‎anything. ‎Ned. ‎66b, ‎v. ‎יפפה. ‎-- ‎Y. ‎Kidd. ‎III, ‎64c ‎bot. ‎זר ‎מום ‎ממזר ‎מהו ‎what ‎is ‎mameer ‎(ממזר)? ‎Something ‎re- ‎pulsive; ‎Yeb. ‎76b ‎זר ‎מ׳ ‎כתיב ‎ממזר ‎the ‎Law ‎says ‎mtamfer ‎which ‎means ‎anything ‎repulsive ‎(male ‎or ‎female); ‎Sifre ‎Deut. ‎248 ‎מומזר ‎שהוא ‎כל ‎(corr. ‎acc.) ‎whatever ‎is ‎in ‎any ‎way ‎repulsive. ‎-- ‎2) ‎blemish. ‎Bekh. ‎V, ‎5, ‎a. ‎fr. ‎מ׳ ‎בעל ‎hav- ‎ing ‎a ‎blemish ‎(unfit ‎for ‎the ‎altar, ‎for ‎priestly ‎service ‎&c.). ‎Ib. ‎VI, ‎9, ‎a. ‎fr. ‎מ׳ ‎זה ‎הרי ‎this ‎is ‎a ‎legal ‎blemish; ‎מ׳ ‎אינה ‎this ‎is ‎not ‎&c. ‎-- ‎Meg. ‎29a, ‎v. ‎יהיר. ‎B. ‎Mets. ‎59b ‎וכ׳ ‎שבך ‎מ׳ ‎do ‎not ‎reproach ‎thy ‎neighbor ‎with ‎a ‎fault ‎which ‎is ‎also ‎thine ‎own; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Pl. ‎מומין. ‎Bekh. ‎VI, ‎1 ‎וכ׳ ‎מ׳ ‎אלו ‎על ‎these ‎are ‎the ‎blemishes ‎in ‎consequence ‎of ‎which ‎a ‎first-born ‎animal ‎may ‎be ‎slaughtered ‎(after ‎the ‎destruction ‎of ‎the ‎Temple). ‎Ib. ‎2 ‎בלבן ‎מ׳ ‎אין ‎a ‎blemish ‎in ‎the ‎white ‎of ‎the ‎eye ‎is ‎no ‎blemish ‎in ‎the ‎sense ‎of ‎the ‎law. ‎Ib. ‎VII, ‎1 ‎מ׳ ‎וכ׳ ‎פוסלין ‎. ‎. ‎. ‎אלו ‎the ‎above ‎named ‎blemishes, ‎whether ‎permmanent ‎or ‎transitory, ‎make ‎also ‎human ‎beings ‎unfit ‎(for ‎priesthood ‎&c.); ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Denom. ‎הומם ‎to ‎become ‎blesm-. ‎isbedd, ‎defective. ‎Y. ‎Shek. ‎IV, ‎48b ‎והוממו ‎תמימין ‎שפודין ‎they ‎had ‎redeemed ‎them ‎when ‎they ‎were ‎without ‎blemish, ‎and ‎they ‎became ‎blemished. ‎Num. ‎R. ‎s. ‎12, ‎end; ‎Oant. ‎R. ‎to ‎VI, ‎4 ‎וכ׳ ‎הוממו ‎ולא ‎and ‎they ‎have ‎not ‎become ‎unffit ‎for ‎sacrifices ‎on ‎account ‎of ‎blemishes ‎or ‎old ‎age ‎&c., ‎v. ‎זהם. ‎-- ‎Y. ‎Yoma ‎II, ‎39d ‎הוממה ‎שכבת ‎קטורת ‎frankincense ‎which ‎was ‎extinguished ‎is ‎unfit ‎for ‎the ‎altar.

מום, ‎מומא ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎Job ‎XI, ‎15. ‎Targ. ‎Lev. ‎XXI, ‎17; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Bekh. ‎35a ‎מ׳ ‎הוי ‎is ‎a ‎blemish ‎in ‎the ‎sense ‎of ‎the ‎law. ‎Gitt. ‎56a ‎וכ׳ ‎מ׳ ‎הוי ‎דלדידן ‎which ‎according ‎to ‎our ‎(Jewish) ‎laws ‎is ‎a ‎blemish ‎(unfittiog ‎for ‎the ‎altar), ‎but ‎is ‎not ‎so ‎according ‎to ‎their ‎(Roman) ‎ritual; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Pl. ‎מומין, ‎מומי. ‎Snh. ‎5a, ‎v. ‎בקיע ‎II. ‎Bekh. ‎36b; ‎a. ‎fr.

מומוס ‎m. ‎(t~~~) ‎mimic ‎actor, ‎mime. ‎Lam. ‎R. ‎to ‎III, ‎13 ‎וכ׳ ‎המ׳ ‎את ‎מכניסים ‎(Ar. ‎מיאמוס, ‎read ‎מימוס) ‎they ‎bring ‎a ‎mime ‎on ‎the ‎stage, ‎his ‎head ‎shaved ‎&c.; ‎ib. ‎in- ‎trod. ‎(R. ‎Abbahu ‎6) ‎המתים ‎(corr. ‎acc ‎). ‎-- ‎Pl. ‎מומסין. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎80, ‎beg. ‎- ‎Cant. ‎R. ‎to ‎VII, ‎9 ‎מימרס ‎תפתיא ‎(readמימוסיןנ) ‎tiftaye ‎(Dan. ‎III, ‎2) ‎means ‎the ‎actors.

מומזר, ‎v. ‎מום ‎h.

מומחא, ‎v. ‎next ‎w. ‎-[Sabb. ‎56a, ‎v. ‎מחי.]

מומחה ‎m. ‎(מחה; ‎cmp. ‎~~~n, ‎Lat. ‎tritus) ‎tried, ‎skilleud, ‎epertt, ‎practical. ‎Snh. ‎5a; ‎R. ‎Hash. ‎25b ‎לרבים ‎מ׳ ‎recognized ‎by ‎the ‎public ‎as ‎an ‎experienced ‎judge. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎מ׳ ‎לך ‎אין ‎there ‎can ‎be ‎no ‎expert ‎more ‎popular ‎than ‎Moses ‎was. ‎Bekh. ‎IV, ‎4 ‎(28b) ‎לב״ד ‎מ׳ ‎a ‎lawyer ‎approved ‎by ‎a ‎court. ‎Ab. ‎Zar. ‎27a ‎top ‎מ׳ ‎רופא ‎a ‎practical ‎physician ‎(that ‎has ‎a ‎reputation ‎at ‎stake). ‎Ib. ‎לרבים ‎מ׳ ‎היה ‎אם ‎if ‎he ‎is ‎a ‎recognized ‎practitioner. ‎Sabb. ‎VI, ‎2 ‎מן ‎שאינו ‎קמיע ‎המ׳ ‎an ‎amulet ‎which ‎is ‎not ‎issued ‎by ‎an ‎approved ‎person; ‎ib. ‎53b ‎מ׳ ‎שאינו ‎קמיע ‎an ‎unapproved ‎amulet; ‎Tosef. ‎ib. ‎IV ‎(V), ‎10 ‎מומחא. ‎Sabb. ‎l. ‎c. ‎לאדם ‎מ׳ ‎of ‎approved ‎effect ‎on ‎human ‎beings. ‎Y. ‎ib. ‎VI, ‎8b ‎top ‎מ׳ ‎זה ‎קמיע ‎this ‎amulet ‎is ‎approved. ‎-Erub. ‎V, ‎5 ‎(58b) ‎המ׳ ‎מן ‎אלא ‎(Ms. ‎O. ‎מ׳ ‎אלא, ‎v. ‎Rashi ‎a. ‎l.) ‎only ‎one ‎of ‎the ‎best ‎of ‎the ‎expert ‎class; ‎(oth. ‎opin. ‎v. ‎Bart. ‎a. ‎l.). ‎-Gen. ‎R. ‎s. ‎30 ‎ומ׳ ‎צדיק ‎a ‎righteous ‎man ‎and ‎at ‎the ‎same ‎timme ‎a ‎practical ‎man; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎דt, ‎מומחים, ‎מומחין. ‎Snh. ‎III, ‎1 ‎(23a) ‎מ׳ ‎(או) ‎כשרים ‎(Bab. ‎a. ‎Y. ‎ed. ‎ב״ד ‎מפי ‎מ׳, ‎v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l. ‎note ‎1) ‎men ‎otherwise ‎qualified ‎and ‎(or) ‎authorized ‎by ‎the ‎court; ‎expl. ‎ib. ‎23a ‎כמ׳ ‎נעשו ‎כשרין ‎היו ‎אם ‎if ‎not ‎disqualified ‎(on ‎account ‎of ‎kinship ‎or ‎bad ‎conduct) ‎they ‎are ‎to ‎be ‎considered ‎as ‎if ‎they ‎were ‎authorized ‎judges; ‎a. ‎e. ‎--[מומחה, ‎מומחא, ‎Sabb. ‎58, ‎v. ‎מתי]

מומי ‎m. ‎pl. ‎(ימא) ‎oath; ‎imprecation, ‎curse. ‎Targ. ‎Cf. ‎Num. ‎V, ‎21 ‎(Y. ‎ממומי). ‎Targ. ‎O. ‎Lev. ‎V, ‎1. ‎Targ. ‎IKings ‎VIII, ‎31 ‎(not ‎מו׳); ‎a. ‎fr. ‎-- ‎B. ‎Mets. ‎85a ‎דא ‎עזובה ‎׳ ‎Iswear, ‎this ‎(my ‎desire) ‎has ‎been ‎abandoned. ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎6 ‎(prov.) ‎העול ‎מ׳ ‎לידי ‎זכאי ‎בין ‎right ‎or ‎wrong, ‎do ‎not ‎run ‎the ‎risk ‎of ‎an ‎oath. ‎Y. ‎Ned. ‎I, ‎37a ‎top, ‎v. ‎מוהה; ‎a. ‎e. ‎4ם