שטרא, שיט׳ m. (preced.) line, esp. (cmp. Ps. XIX, 5
קום) the course of stars, orbit. Targ. Job XXXVIII, 33
דגלגליה שטריה ed. Lag. (oth. ed. שטרי, pl., constr.; h. text
משטרו). Pl. שטרין. Ib. 32 מזליא ש׳ (h. text מזרות). Ib.
IX, 9. Targ. Y. Ex. XXXIX, 37.
שבתא, v. שיטא, a. שיטתא. טי m. (b. h) ofering, gtft, tribute. Yalk. Is. 288 (ref. to שילה יבא כי עד Gen. XLIX, 10) יובל כי עד ביה קרי לו שי read it, until tribute is brought to him. ׳Pirke d'R. El. ch. XXXII (play on יאשיהו) [read] למזבח כשי שנרצה לפניו הוא שו יאה he was as acceptable as an ofering on the altar; a worthy gitt was he before Him; Yalk. Kings 200 (corr. acc.); [perh. to be read; שי, v. next w.). י m. e h. שה, latmb. Targ. Y. Lev. XXIi, 27 שייה his (Abraham's) lamb (Isaac). [שיו his lamb, v. שה). -- V. שיתא.
שיאור m. (v. שאור) leavening; (sub. עיסת) dough beginning to ferment. Pes. III, 5 ישרף ש׳ dough beginning to ferment (on Passover) must be burnt, contrad. tto סיווק, Ib. וב׳ כקרבי ש׳ איזהו dough is called siur, when the cracks on the surface spread like the horns of locusts; (anoth. opin.) וכ׳ שהכסיפו כל, v. כסף. Men. 53a (ref. to Lev. VI, 10) ש׳ אלא. . . ואימא may Inot interpret, it shall not be baked leavened', but it may be baked as siurP Ib. דמאן ש׳ siur as defined by whom (by R. Meir or R. Judah)?; a. e. - Y. Pes. V, 32b bot. סיעור על שחטו iff a. person slaughtered the Passover lamb while having in his house dough just beginning to ferment. - V. סיאור..
שיאטא, v. שיטא.
שיאפא, v. שיפא.
שיב seven, v. שב I.
שיבא m. (v. שבב) 1) chip. Hor. 3b, v. כשורא. B. Bath. 36b וכ׳ דכרבא וש׳ ש׳ כל אמד מימר(Ms. M. שיבי, pl., v. Rashb. a. l.) (the owner of a field which he allows another man to plough) may think, let every chip of the plough go into it (the soil), i. e. he does not care to protest as long as his neighbor derives no benefit from his field; [anoth. opin., v. infra]. -Ab. Zar. 69b, v. שייכא. -- Pl. שיבי. B. Bath. l. c., v. supra. Sabb. 67a Ar. (ed. צ׳), v. כשורא. - 2) incision, groove. B. Bath. l. c. וכ׳ וש׳ ש׳ כל let every incision that the plough makes go into it (the soil). - Pl. as ab. Pes. 74a ש׳ ליה דאית איידי because palm wood has grooves &c.
שיבא, Koh. R. to V, 8, v. סיבא I.
שיבאו, v. next w.
שיבאי m. (שבה) a species of spider. Tosef. Par IX (VIII), 6, quot. in R. S. to Par. IX, 2 (ed. שיבאו, Var. שואבו, corr. acc., or שובאי).
שיבבא, שיב׳, שב׳ (cmp. סבב) neighbor. Targ. Ex. XII, 4(Y. ed. Vien. שיכמ, corr. acc.). - Pl. שיבבין, שיבבי. Targ. Y. Deut. XXIV, 17 (not שיבבון). Targ. II Kings IVV, 3 (ed. Wil. שבב׳, some ed. שכיניכי); a. e - B. Bath. 29a ש׳ וכ׳ ידעי מידע Ms. M. (ed. ידיע, corr. acc.) neighbors surely know (if people use a house) by day and by night. Snh. 96b וכ׳ בישי שש ומואב עמון Ammon and Moab were badf neighbors of Jerusalem. Sabb. 109b ש׳ בי. . . ולישלקיה 1et him boil it in beer at the house of one of the neighbors; Ms. M. דש׳ בשיכרא in beer belonging to neighbors; [oth. opin. in Rashi; ש׳ בי at the gleam of sunset, v. שביבא; Var. in Ar. שכיבי בי in the cemetery. -- Pem. שיבבתא, שב׳. Targ. Ex. III, 22 (ed. Berl. שיבב׳; Ms. שביב׳, corr. acc.). - Snh. 97a וכ׳ שיבבתה אתאי a neighbor of hers came and knocked at the door. -- Pl. שיבבתא. Targ. Ruth IV, 17 שיבבתאן ed. Lag. (ed. Vien. שיבבתןl).
שיבבותא, שב׳ f. (preced.) neighborhood. Targ. Y. I Deut. XV, 11. -- Sabb. 119a בשבבותיה. . . הוה there was a. gentile in his neighborhood. Sot. 22a . . . אלמנה ההיא בשיבבותה a widow in whose neighborhood was a syna- pogue; בשיבבות ... לא is there no synegogue in thy own neighborhood Taan. 23b בשיבבותן. . . הנהו (it happened on account) of those lawless people that; lived in their neighborhood. Ber. 10a, v. בריונא; a. fr.
שיבבין, v. שבבין.
שיבה f. (b. h.; שוב) going back, return; use of the root שוב. Sifra M'tsora, Neg., cb. IV, Par. 7(ref. to Lev..XIV, 39, a. 43) וכ׳ להלן האמורה ש׳ מה as the coming back mentioned there refers to the lapse of a week, so it does here. Ib. ש׳ היא זו, v. ביאה II; Men. 4a. Macc. 13a מהתם ש׳ ש׳ במר we learn the meaning of שוב (Num. XXXV, 28) from שוב there (Lev. XXV, 41), i.. e. he is restored to his ancestral estate; a. e.
שיבה f. (b. h.; v. סב) gray hair, old age, venerability of old age. Pirke d'Rt. El. ch. LII נזרקה לא . . שברא מיום וכ׳ ש׳ since heaven and earth were created, the white of old age was not sprinkled upon menn, until Abraham came &c. Gen. R. s. 59 (ref. to Ps. LXXI, 18) זקנה היא לא ש׳ לי חן. . . אלא ש׳ היא ולא are not עikknah and sebah the same? But (David prayed), if thou givest me old age, give me its venerable appearance with it. Ab. V, 21 בן לש׳ שבעים when seventy years old, man enters hoary סge, contrad. to זקנה; a. fr.
שיבהור, שיבהורא, שיבהורתא, v. שבהור.
שיבו, v. סיבו.
שיבוחא, שב׳ m. (שבח) song, praise; pleasure. Targ. Ps. XVII, 1 (ed. Wil. שב׳). -- Pl. שיבוחין, שב׳. Targ. Prov. VIII, 31 שבוחיי ed. Lag. (ed. Wil. שבוחי, corr. acc.; h. text שעשעי). Ib. 30 הוית ש׳ זכד Bxt. (ed. Wil. וכדש׳; ed. Lag. הוה וכד, read; הוה חדי וכד, v. Pesh.).
שיבוטא, שב׳ m. (שבט) shibbuta, name of a fsh, prob. mullet (Cephalus, v. P. Sm. 4029). B. Kam. 55a; Snh. 59b; [Tosaf. to Ab. Zar. 39a identifies our w. with דימא עיזא, v. עיזא]. - Sabb. 119a ש׳ מלח רבא Raba salted a shibbuta himself (for the Sabbath); Kidd. 41a. Hull. 109b מוחא חזיר
