Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 2 (1903).djvu/874

This page needs to be proofread.
‎שטרא
‎שיבוטא
1556


שטרא, ‎שיט׳ ‎m. ‎(preced.) ‎line, ‎esp. ‎(cmp. ‎Ps. ‎XIX, ‎5 ‎קום) ‎the ‎course ‎of ‎stars, ‎orbit. ‎Targ. ‎Job ‎XXXVIII, ‎33 ‎דגלגליה ‎שטריה ‎ed. ‎Lag. ‎(oth. ‎ed. ‎שטרי, ‎pl., ‎constr.; ‎h. ‎text ‎משטרו). ‎Pl. ‎שטרין. ‎Ib. ‎32 ‎מזליא ‎ש׳ ‎(h. ‎text ‎מזרות). ‎Ib. ‎IX, ‎9. ‎Targ. ‎Y. ‎Ex. ‎XXXIX, ‎37.

שבתא, ‎v. ‎שיטא, ‎a. ‎שיטתא. ‎טי ‎m. ‎(b. ‎h) ‎ofering, ‎gtft, ‎tribute. ‎Yalk. ‎Is. ‎288 ‎(ref. ‎to ‎שילה ‎יבא ‎כי ‎עד ‎Gen. ‎XLIX, ‎10) ‎יובל ‎כי ‎עד ‎ביה ‎קרי ‎לו ‎שי ‎read ‎it, ‎until ‎tribute ‎is ‎brought ‎to ‎him. ‎׳Pirke ‎d'R. ‎El. ‎ch. ‎XXXII ‎(play ‎on ‎יאשיהו) ‎[read] ‎למזבח ‎כשי ‎שנרצה ‎לפניו ‎הוא ‎שו ‎יאה ‎he ‎was ‎as ‎acceptable ‎as ‎an ‎ofering ‎on ‎the ‎altar; ‎a ‎worthy ‎gitt ‎was ‎he ‎before ‎Him; ‎Yalk. ‎Kings ‎200 ‎(corr. ‎acc.); ‎[perh. ‎to ‎be ‎read; ‎שי, ‎v. ‎next ‎w.). ‎י ‎m. ‎e ‎h. ‎שה, ‎latmb. ‎Targ. ‎Y. ‎Lev. ‎XXIi, ‎27 ‎שייה ‎his ‎(Abraham's) ‎lamb ‎(Isaac). ‎[שיו ‎his ‎lamb, ‎v. ‎שה). ‎-- ‎V. ‎שיתא.

שיאור ‎m. ‎(v. ‎שאור) ‎leavening; ‎(sub. ‎עיסת) ‎dough ‎beginning ‎to ‎ferment. ‎Pes. ‎III, ‎5 ‎ישרף ‎ש׳ ‎dough ‎beginning ‎to ‎ferment ‎(on ‎Passover) ‎must ‎be ‎burnt, ‎contrad. ‎tto ‎סיווק, ‎Ib. ‎וב׳ ‎כקרבי ‎ש׳ ‎איזהו ‎dough ‎is ‎called ‎siur, ‎when ‎the ‎cracks ‎on ‎the ‎surface ‎spread ‎like ‎the ‎horns ‎of ‎locusts; ‎(anoth. ‎opin.) ‎וכ׳ ‎שהכסיפו ‎כל, ‎v. ‎כסף. ‎Men. ‎53a ‎(ref. ‎to ‎Lev. ‎VI, ‎10) ‎ש׳ ‎אלא. ‎. ‎. ‎ואימא ‎may ‎Inot ‎interpret, ‎it ‎shall ‎not ‎be ‎baked ‎leavened', ‎but ‎it ‎may ‎be ‎baked ‎as ‎siurP ‎Ib. ‎דמאן ‎ש׳ ‎siur ‎as ‎defined ‎by ‎whom ‎(by ‎R. ‎Meir ‎or ‎R. ‎Judah)?; ‎a. ‎e. ‎- ‎Y. ‎Pes. ‎V, ‎32b ‎bot. ‎סיעור ‎על ‎שחטו ‎iff ‎a. ‎person ‎slaughtered ‎the ‎Passover ‎lamb ‎while ‎having ‎in ‎his ‎house ‎dough ‎just ‎beginning ‎to ‎ferment. ‎- ‎V. ‎סיאור..

שיאטא, ‎v. ‎שיטא.

שיאפא, ‎v. ‎שיפא.

שיב ‎seven, ‎v. ‎שב ‎I.

שיבא ‎m. ‎(v. ‎שבב) ‎1) ‎chip. ‎Hor. ‎3b, ‎v. ‎כשורא. ‎B. ‎Bath. ‎36b ‎וכ׳ ‎דכרבא ‎וש׳ ‎ש׳ ‎כל ‎אמד ‎מימר(Ms. ‎M. ‎שיבי, ‎pl., ‎v. ‎Rashb. ‎a. ‎l.) ‎(the ‎owner ‎of ‎a ‎field ‎which ‎he ‎allows ‎another ‎man ‎to ‎plough) ‎may ‎think, ‎let ‎every ‎chip ‎of ‎the ‎plough ‎go ‎into ‎it ‎(the ‎soil), ‎i. ‎e. ‎he ‎does ‎not ‎care ‎to ‎protest ‎as ‎long ‎as ‎his ‎neighbor ‎derives ‎no ‎benefit ‎from ‎his ‎field; ‎[anoth. ‎opin., ‎v. ‎infra]. ‎-Ab. ‎Zar. ‎69b, ‎v. ‎שייכא. ‎-- ‎Pl. ‎שיבי. ‎B. ‎Bath. ‎l. ‎c., ‎v. ‎supra. ‎Sabb. ‎67a ‎Ar. ‎(ed. ‎צ׳), ‎v. ‎כשורא. ‎- ‎2) ‎incision, ‎groove. ‎B. ‎Bath. ‎l. ‎c. ‎וכ׳ ‎וש׳ ‎ש׳ ‎כל ‎let ‎every ‎incision ‎that ‎the ‎plough ‎makes ‎go ‎into ‎it ‎(the ‎soil). ‎- ‎Pl. ‎as ‎ab. ‎Pes. ‎74a ‎ש׳ ‎ליה ‎דאית ‎איידי ‎because ‎palm ‎wood ‎has ‎grooves ‎&c.

שיבא, ‎Koh. ‎R. ‎to ‎V, ‎8, ‎v. ‎סיבא ‎I.

שיבאו, ‎v. ‎next ‎w.

שיבאי ‎m. ‎(שבה) ‎a ‎species ‎of ‎spider. ‎Tosef. ‎Par ‎IX ‎(VIII), ‎6, ‎quot. ‎in ‎R. ‎S. ‎to ‎Par. ‎IX, ‎2 ‎(ed. ‎שיבאו, ‎Var. ‎שואבו, ‎corr. ‎acc., ‎or ‎שובאי).

שיבבא, ‎שיב׳, ‎שב׳ ‎(cmp. ‎סבב) ‎neighbor. ‎Targ. ‎Ex. ‎XII, ‎4(Y. ‎ed. ‎Vien. ‎שיכמ, ‎corr. ‎acc.). ‎- ‎Pl. ‎שיבבין, ‎שיבבי. ‎Targ. ‎Y. ‎Deut. ‎XXIV, ‎17 ‎(not ‎שיבבון). ‎Targ. ‎II ‎Kings ‎IVV, ‎3 ‎(ed. ‎Wil. ‎שבב׳, ‎some ‎ed. ‎שכיניכי); ‎a. ‎e ‎- ‎B. ‎Bath. ‎29a ‎ש׳ ‎וכ׳ ‎ידעי ‎מידע ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎ידיע, ‎corr. ‎acc.) ‎neighbors ‎surely ‎know ‎(if ‎people ‎use ‎a ‎house) ‎by ‎day ‎and ‎by ‎night. ‎Snh. ‎96b ‎וכ׳ ‎בישי ‎שש ‎ומואב ‎עמון ‎Ammon ‎and ‎Moab ‎were ‎badf ‎neighbors ‎of ‎Jerusalem. ‎Sabb. ‎109b ‎ש׳ ‎בי. ‎. ‎. ‎ולישלקיה ‎1et ‎him ‎boil ‎it ‎in ‎beer ‎at ‎the ‎house ‎of ‎one ‎of ‎the ‎neighbors; ‎Ms. ‎M. ‎דש׳ ‎בשיכרא ‎in ‎beer ‎belonging ‎to ‎neighbors; ‎[oth. ‎opin. ‎in ‎Rashi; ‎ש׳ ‎בי ‎at ‎the ‎gleam ‎of ‎sunset, ‎v. ‎שביבא; ‎Var. ‎in ‎Ar. ‎שכיבי ‎בי ‎in ‎the ‎cemetery. ‎-- ‎Pem. ‎שיבבתא, ‎שב׳. ‎Targ. ‎Ex. ‎III, ‎22 ‎(ed. ‎Berl. ‎שיבב׳; ‎Ms. ‎שביב׳, ‎corr. ‎acc.). ‎- ‎Snh. ‎97a ‎וכ׳ ‎שיבבתה ‎אתאי ‎a ‎neighbor ‎of ‎hers ‎came ‎and ‎knocked ‎at ‎the ‎door. ‎-- ‎Pl. ‎שיבבתא. ‎Targ. ‎Ruth ‎IV, ‎17 ‎שיבבתאן ‎ed. ‎Lag. ‎(ed. ‎Vien. ‎שיבבתןl).

שיבבותא, ‎שב׳ ‎f. ‎(preced.) ‎neighborhood. ‎Targ. ‎Y. ‎I ‎Deut. ‎XV, ‎11. ‎-- ‎Sabb. ‎119a ‎בשבבותיה. ‎. ‎. ‎הוה ‎there ‎was ‎a. ‎gentile ‎in ‎his ‎neighborhood. ‎Sot. ‎22a ‎. ‎. ‎. ‎אלמנה ‎ההיא ‎בשיבבותה ‎a ‎widow ‎in ‎whose ‎neighborhood ‎was ‎a ‎syna- ‎pogue; ‎בשיבבות ‎... ‎לא ‎is ‎there ‎no ‎synegogue ‎in ‎thy ‎own ‎neighborhood ‎Taan. ‎23b ‎בשיבבותן. ‎. ‎. ‎הנהו ‎(it ‎happened ‎on ‎account) ‎of ‎those ‎lawless ‎people ‎that; ‎lived ‎in ‎their ‎neighborhood. ‎Ber. ‎10a, ‎v. ‎בריונא; ‎a. ‎fr.

שיבבין, ‎v. ‎שבבין.

שיבה ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎שוב) ‎going ‎back, ‎return; ‎use ‎of ‎the ‎root ‎שוב. ‎Sifra ‎M'tsora, ‎Neg., ‎cb. ‎IV, ‎Par. ‎7(ref. ‎to ‎Lev..XIV, ‎39, ‎a. ‎43) ‎וכ׳ ‎להלן ‎האמורה ‎ש׳ ‎מה ‎as ‎the ‎coming ‎back ‎mentioned ‎there ‎refers ‎to ‎the ‎lapse ‎of ‎a ‎week, ‎so ‎it ‎does ‎here. ‎Ib. ‎ש׳ ‎היא ‎זו, ‎v. ‎ביאה ‎II; ‎Men. ‎4a. ‎Macc. ‎13a ‎מהתם ‎ש׳ ‎ש׳ ‎במר ‎we ‎learn ‎the ‎meaning ‎of ‎שוב ‎(Num. ‎XXXV, ‎28) ‎from ‎שוב ‎there ‎(Lev. ‎XXV, ‎41), ‎i.. ‎e. ‎he ‎is ‎restored ‎to ‎his ‎ancestral ‎estate; ‎a. ‎e.

שיבה ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎v. ‎סב) ‎gray ‎hair, ‎old ‎age, ‎venerability ‎of ‎old ‎age. ‎Pirke ‎d'Rt. ‎El. ‎ch. ‎LII ‎נזרקה ‎לא ‎. ‎. ‎שברא ‎מיום ‎וכ׳ ‎ש׳ ‎since ‎heaven ‎and ‎earth ‎were ‎created, ‎the ‎white ‎of ‎old ‎age ‎was ‎not ‎sprinkled ‎upon ‎menn, ‎until ‎Abraham ‎came ‎&c. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎59 ‎(ref. ‎to ‎Ps. ‎LXXI, ‎18) ‎זקנה ‎היא ‎לא ‎ש׳ ‎לי ‎חן. ‎. ‎. ‎אלא ‎ש׳ ‎היא ‎ולא ‎are ‎not ‎עikknah ‎and ‎sebah ‎the ‎same? ‎But ‎(David ‎prayed), ‎if ‎thou ‎givest ‎me ‎old ‎age, ‎give ‎me ‎its ‎venerable ‎appearance ‎with ‎it. ‎Ab. ‎V, ‎21 ‎בן ‎לש׳ ‎שבעים ‎when ‎seventy ‎years ‎old, ‎man ‎enters ‎hoary ‎סge, ‎contrad. ‎to ‎זקנה; ‎a. ‎fr.

שיבהור, ‎שיבהורא, ‎שיבהורתא, ‎v. ‎שבהור.

שיבו, ‎v. ‎סיבו.

שיבוחא, ‎שב׳ ‎m. ‎(שבח) ‎song, ‎praise; ‎pleasure. ‎Targ. ‎Ps. ‎XVII, ‎1 ‎(ed. ‎Wil. ‎שב׳). ‎-- ‎Pl. ‎שיבוחין, ‎שב׳. ‎Targ. ‎Prov. ‎VIII, ‎31 ‎שבוחיי ‎ed. ‎Lag. ‎(ed. ‎Wil. ‎שבוחי, ‎corr. ‎acc.; ‎h. ‎text ‎שעשעי). ‎Ib. ‎30 ‎הוית ‎ש׳ ‎זכד ‎Bxt. ‎(ed. ‎Wil. ‎וכדש׳; ‎ed. ‎Lag. ‎הוה ‎וכד, ‎read; ‎הוה ‎חדי ‎וכד, ‎v. ‎Pesh.).

שיבוטא, ‎שב׳ ‎m. ‎(שבט) ‎shibbuta, ‎name ‎of ‎a ‎fsh, ‎prob. ‎mullet ‎(Cephalus, ‎v. ‎P. ‎Sm. ‎4029). ‎B. ‎Kam. ‎55a; ‎Snh. ‎59b; ‎[Tosaf. ‎to ‎Ab. ‎Zar. ‎39a ‎identifies ‎our ‎w. ‎with ‎דימא ‎עיזא, ‎v. ‎עיזא]. ‎- ‎Sabb. ‎119a ‎ש׳ ‎מלח ‎רבא ‎Raba ‎salted ‎a ‎shibbuta ‎himself ‎(for ‎the ‎Sabbath); ‎Kidd. ‎41a. ‎Hull. ‎109b ‎מוחא ‎חזיר