Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 2 (1903).djvu/921

This page needs to be proofread.
‎שמשוך
‎שן
1603


שמשוך, ‎v. ‎next ‎art.

שמשום, ‎v. ‎שומשום.

שמשון ‎(b. ‎h.) ‎pr. ‎n. ‎m. ‎Samson. ‎Sot. ‎I, ‎8 ‎וכ׳ ‎הלך ‎ש׳ ‎S. ‎followed ‎his ‎eyes, ‎therefore ‎they ‎put ‎his ‎eyes ‎out. ‎B. ‎Bath. ‎91a, ‎v. ‎הצללפוני; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Naz. ‎I, ‎2 ‎וכ׳ ‎כש׳ ‎הריני ‎f ‎one ‎says, ‎I ‎will ‎be ‎like ‎S, ‎like ‎Manoah's ‎son ‎&c. ‎Ib.,. ‎a. ‎fr. ‎ש׳ ‎נזיו, ‎v. ‎נזיר. ‎Ib. ‎ש׳ ‎לנזיר ‎. ‎. ‎. ‎בין ‎מה ‎what ‎is ‎the ‎difference ‎between ‎a ‎Nazarite ‎for ‎life ‎and ‎a ‎Nazarite ‎like ‎S.ז ‎Y. ‎ib. ‎51b ‎ש׳ ‎כינויי ‎אינון ‎היידין ‎what ‎are ‎the ‎sub- ‎stitutes ‎for ‎Shimshon ‎(in ‎a ‎Nazarite ‎vow) ‎שמשור ‎שמשוך ‎שמשון ‎shimshokh, ‎shimshor, ‎shimshots.

שמשוץ, ‎שמשור, ‎v. ‎preced.

שמשי ‎(Ezra ‎IV, ‎8, ‎a. ‎e.) ‎pr. ‎n. ‎m. ‎Shimshai, ‎a ‎scribe ‎of ‎the ‎Samaritan ‎colony; ‎(in ‎legend) ‎a ‎scribe ‎at ‎the ‎court ‎of ‎Ahasuerus. ‎Targ. ‎II ‎Esth. ‎VI, ‎1. ‎-- ‎Meg. ‎15b ‎sq. ‎(ref. ‎to ‎Esth. ‎VI, ‎2) ‎וכ׳ ‎מוחק ‎שש׳ ‎מלמד ‎this ‎intimates ‎that ‎Sh. ‎had ‎erased ‎(the ‎record ‎in ‎favor ‎of ‎Mordecai), ‎and ‎Gabriel ‎wrote ‎it ‎over. ‎Yalk. ‎Esth. ‎1045 ‎הסופר ‎ש׳ ‎הוא ‎. ‎. ‎המן ‎וכ׳ ‎בנו ‎ש׳ ‎כלומר ‎Haman ‎the ‎wicked, ‎that ‎is ‎Sh. ‎the ‎scribe, ‎that ‎is ‎to ‎say, ‎Sh. ‎the ‎son ‎of ‎Haman; ‎Esth. ‎R. ‎introd.; ‎a. ‎e.

שמשמין, ‎v. ‎שמשא.

שמשק, ‎v. ‎שומשוק.

שמת ‎(cmp. ‎שמם) ‎to ‎be ‎still, ‎desolate. ‎-Denom. ‎שמתא. ‎Pa. ‎ששבית ‎(denom. ‎of ‎שמתא) ‎to ‎excommunicate, ‎accurse- ‎M. ‎Kat. ‎16a ‎דמשמתינן ‎מנלן ‎whence ‎do ‎we ‎derive ‎the ‎anthority ‎to ‎excommunicate ‎(persons ‎refusing ‎to ‎obey ‎the. ‎summons ‎of ‎the ‎court)? ‎Ib.; ‎Shebu. ‎36a ‎וכ׳ ‎שמתיה, ‎v. ‎שיפורא. ‎M. ‎Kat. ‎l. ‎c. ‎וכ׳ ‎אתו ‎לא ‎דמשמתי ‎תלתא ‎בי ‎הנהו ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎דשמיתו) ‎when ‎a ‎court ‎of ‎three ‎has ‎declared ‎a ‎ban, ‎another ‎court ‎of ‎three ‎cannot ‎raise ‎it. ‎Ib. ‎17a ‎וכ׳ ‎משמית ‎ברישא ‎first ‎he ‎banned ‎himself, ‎and ‎then ‎him ‎(the ‎guilty ‎scholar); ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Part. ‎pass. ‎(h. ‎form) ‎משובת. ‎Sabb. ‎67a(in ‎an ‎incantation) ‎ומש׳ ‎תבור ‎ליטא ‎cursed, ‎broken, ‎and ‎banned.

שמתא, ‎שמתא, ‎שמתא ‎f. ‎(preced.) ‎[desolation,] ‎1) ‎curse, ‎ban. ‎Targ. ‎Y. ‎Gen. ‎XLII, ‎37. ‎Targ. ‎Y. ‎Num. ‎XXI, ‎24. ‎Targ. ‎Cant. ‎II, ‎16. ‎-- ‎M. ‎Kat. ‎17a ‎ש׳ ‎מאי ‎what ‎is ‎(the ‎etymology ‎of) ‎shammta?h ‎Rab ‎said ‎מיתה ‎שם ‎there ‎is ‎death; ‎Samuel ‎said, ‎יהיה ‎שממה ‎(Ms. ‎M. ‎שמה; ‎Ar. ‎שם ‎תהא, ‎read; ‎תהא ‎שמה) ‎he ‎shall ‎be ‎(be ‎thou) ‎a ‎desolation. ‎Ib. ‎בש׳ ‎גברא ‎האי ‎ליהוי ‎that ‎man ‎(thou) ‎be ‎excommunicat- ‎ed. ‎Ib. ‎16a ‎וכ׳ ‎עליה ‎ש׳ ‎חל ‎לא ‎(masc.) ‎the ‎ban ‎has ‎not ‎yet ‎rested ‎on ‎him ‎thirty ‎days. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎ש׳ ‎דחיילא ‎עד ‎(it ‎cannot ‎be ‎raised) ‎before ‎he ‎has ‎been ‎under ‎the ‎ban ‎thirty ‎days. ‎Sot. ‎5a ‎ביה ‎דלית ‎ובש׳ ‎ביה ‎דאית ‎בש׳ ‎he ‎(the ‎scholar) ‎in ‎whom ‎there ‎is ‎pride ‎deserves ‎excommunication, ‎and ‎also ‎he ‎in ‎whom ‎there ‎is ‎no ‎pride ‎at ‎all. ‎Kidd. ‎12b ‎Rab ‎ordered ‎to ‎be ‎lashed ‎וכ׳ ‎ש׳ ‎דחלא ‎על ‎him ‎who ‎allowed ‎excommunication ‎(for ‎contempt ‎of ‎court) ‎to ‎rest ‎on ‎him ‎thirty ‎days ‎(and ‎did ‎not ‎submit ‎to ‎authority). ‎B. ‎Mets. ‎70a ‎דרבנן ‎ש׳ ‎עליה ‎מקבל ‎ולא ‎Ms. ‎M. ‎and ‎does ‎not ‎bring ‎upon ‎himself ‎the ‎ban ‎of ‎the ‎Rabbis ‎(but ‎obeys ‎their ‎summons); ‎a. ‎fr. ‎- ‎2) ‎י ‎h. ‎חרם, ‎accursed ‎oyect. ‎Targ. ‎Y. ‎Deut. ‎XIII, ‎18. ‎-- ‎Pl. ‎שמתין. ‎Ib. ‎VII, ‎26, ‎v. ‎שמיתא.

שמתי, ‎v. ‎שמותי.

שמתית, ‎v. ‎שחמתית.

שן ‎c. ‎(b. ‎h.; ‎שנן) ‎1) ‎tooth, ‎tooth-like ‎projection. ‎Sabb. ‎VI, ‎5 ‎(64b) ‎זהב ‎של ‎ושן ‎תותבת ‎שן ‎an ‎inserted ‎(natural) ‎tooth ‎or ‎an ‎(artificial) ‎gold ‎tooth; ‎(Bab. ‎ed. ‎שן ‎תותבת ‎שן ‎וכ׳, ‎Ms. ‎O. ‎ושן, ‎v. ‎Rashi ‎a. ‎l.). ‎Ib. ‎10, ‎v. ‎שועל; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Esp. ‎(sub. ‎נזק) ‎the ‎damage ‎done ‎by ‎an ‎animal's ‎eating. ‎B. ‎Kam. ‎2b ‎והרגל ‎והשן ‎הקרן ‎. ‎. ‎. ‎שלשה ‎three ‎chief ‎damages ‎are ‎mentioned ‎(in ‎the ‎Scriptural ‎text) ‎with ‎reference ‎to ‎the ‎ox; ‎damage ‎by ‎the ‎horn, ‎by ‎the ‎tooth, ‎and ‎by ‎the ‎foot. ‎Ib. ‎דשן ‎תולדה, ‎v. ‎נשיכה. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎הנאה ‎יש ‎שן, ‎v. ‎היזק. ‎Ib. ‎ורגל ‎אשן ‎it ‎refers ‎to ‎damages ‎by ‎the ‎tooth ‎and ‎by ‎the ‎foot; ‎כתיבי ‎היכא ‎ורגל ‎שן ‎where ‎is ‎the ‎damage ‎by ‎the ‎tooth ‎or ‎the ‎foot ‎written ‎(in ‎the ‎Biblical ‎text)ז ‎Ib. ‎ז ‎ובער ‎השן ‎ubhier ‎(Ex. ‎XXII, ‎4) ‎this ‎refers ‎to ‎damage ‎by ‎the ‎tooth; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Du. ‎שניים, ‎שים, ‎שי׳. ‎Hull.I, ‎2 ‎והש׳ ‎. ‎. ‎בכל ‎you ‎may ‎cut ‎ritually ‎with ‎anything, ‎except ‎... ‎with ‎teeth ‎in ‎the ‎jaw. ‎Ib. ‎שיניה ‎החליקו ‎ואם ‎and ‎if ‎the ‎teeth ‎of ‎the ‎saw ‎have ‎been ‎made ‎smooth. ‎Keth. ‎71b ‎שיניה ‎בין, ‎v. ‎אצבע. ‎Ib. ‎16a, ‎v. ‎כרס. ‎Kel. ‎XIII, ‎8 ‎שיניו ‎שניטלו ‎(a ‎hackle) ‎whose ‎teeth ‎are ‎broken ‎off. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎33 ‎שיניו ‎את ‎רבי ‎חשש ‎וכ׳ ‎Rabbi ‎suffered ‎from ‎tooth-ache ‎for ‎thirteen ‎years. ‎Keth. ‎11 ‎1b ‎וכ׳ ‎ש׳ ‎המלבין ‎טוב ‎he ‎who ‎causes ‎his ‎neighbor ‎to ‎show ‎the ‎white ‎of ‎his ‎teeth ‎(who ‎makes ‎him ‎cheerful) ‎does ‎better ‎than ‎he ‎who ‎giveshim ‎milk ‎to ‎drink. ‎Ib ‎לב ‎את ‎ש׳ ‎לבון ‎אלא ‎ש׳ ‎read ‎not ‎'ben ‎shinnayim ‎(Gen. ‎XLIX, ‎12) ‎but ‎libbun ‎shinnayim ‎(whitening ‎of ‎teeth, ‎cheerfulness); ‎a. ‎fr. ‎- ‎2) ‎any ‎organ ‎of ‎the ‎body ‎resembling ‎teeth, ‎gland. ‎- ‎Du. ‎as ‎ab. ‎Y. ‎Yeb. ‎VI, ‎beg. ‎7b ‎הש׳ ‎בית ‎that ‎part ‎of ‎the ‎vagina ‎which ‎has ‎lands; ‎ולפנים ‎הש׳ ‎מבין ‎from ‎the ‎glands ‎and ‎farther ‎inside; ‎Nidd. ‎41b. ‎Hull. ‎16b ‎נושרות ‎שיניו ‎the ‎glands ‎of ‎his ‎rectum ‎will ‎fall ‎off; ‎Sabb. ‎82a; ‎a. ‎e. ‎-- ‎3) ‎clifb, ‎peak. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎74 ‎וכ׳ ‎של ‎הזה ‎כשן ‎(the ‎stone ‎which ‎Jacob ‎put ‎up ‎was) ‎as ‎large ‎as ‎the ‎peak ‎of ‎Tiberias; ‎Yalk. ‎ib. ‎130; ‎a. ‎e. ‎- ‎4) ‎(sub. ‎פיל ‎של) ‎ivory. ‎Num. ‎R. ‎s. ‎3 ‎a ‎(play ‎on ‎גרשון) ‎כשן ‎חזק ‎. ‎. ‎. ‎יגור ‎מי ‎who ‎can ‎abide ‎snow ‎and ‎hail, ‎and ‎cold ‎and ‎heat? ‎He ‎who ‎is ‎as ‎strong ‎as ‎ivory ‎(or ‎marble?); ‎וכ׳ ‎חזק ‎לשון ‎אלא ‎שן ‎אין ‎shen ‎has ‎the ‎mean- ‎ing ‎of ‎strong ‎(ref. ‎to ‎Cant. ‎V, ‎14); ‎a. ‎e. ‎-- ‎5) ‎marble. ‎Cant. ‎R. ‎to ‎V, ‎111; ‎Yalk. ‎ib. ‎991, ‎v. ‎עשת.

שן, ‎שנא, ‎שי׳ ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎O. ‎Deut. ‎XXXII, ‎24. ‎Targ. ‎Ex. ‎XXI, ‎24. ‎Targ. ‎IKings ‎X, ‎22 ‎(v. ‎פילא ‎1). ‎Ib. ‎18. ‎Targ. ‎ISam. ‎XIV, ‎4; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Y. ‎Kil. ‎IX, ‎32b ‎bot. ‎שינך ‎האי ‎וכ׳ ‎how ‎is ‎that ‎tooth ‎of ‎thine?; ‎Y. ‎Keth. ‎XII, ‎35a ‎bot.; ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎33. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎שיניה ‎על ‎ידיה ‎יהב ‎he ‎put ‎his ‎hand ‎on ‎his ‎(Rabbi's) ‎tooth, ‎and ‎it ‎was ‎cured. ‎-Gitt. ‎68b ‎ומנח ‎וכ׳ ‎דטורא ‎אש׳ ‎להו ‎he ‎puts ‎it ‎(the ‎Shamir) ‎on ‎the ‎peak ‎of ‎a ‎mountain, ‎and ‎the ‎mountain ‎bursts. ‎Snh. ‎96b ‎תא ‎דטורא ‎אאש׳ ‎(Rashi ‎דטורי) ‎come ‎(to ‎Jerusalem) ‎even ‎if ‎it ‎be ‎necessary ‎to ‎march ‎over ‎the ‎clifts ‎of ‎mountains ‎(difffer. ‎in ‎Rashi); ‎Yalk. ‎Is. ‎287; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎דדור ‎ש׳, ‎דור ‎שן ‎pr. ‎n. ‎pl. ‎the ‎Glif ‎of ‎Dor ‎(v. ‎Hildesh. ‎Beitr. ‎pp. ‎4; ‎10). ‎Y. ‎Shebi. ‎VI, ‎36c ‎(not ‎דרור); ‎Tosef. ‎ib. ‎IV, ‎11 ‎דרור ‎שורא ‎(corr. ‎acc.);