Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 1 (1903).djvu/301

This page needs to be proofread.
‎דווללא
‎דויון
284


‎was ‎doing ‎irrigating ‎work. ‎Yab. ‎97םb ‎׳a ‎ד ‎דלאי ‎ye ‎water ‎drawers ‎engaged ‎in ‎irrigation. ‎-- ‎Pl. ‎דוולין. ‎Targ. ‎II ‎Esth. ‎I, ‎2.

דווללא, ‎v. ‎דוללא.

דוון ‎m. ‎=דאבון. ‎Ab. ‎II, ‎7 ‎Ar. ‎(ed. ‎דאגה).

דוון, ‎דוונא, ‎דוונא, ‎v. ‎דאבונא.

דיוקא, ‎דווקנא, ‎v. ‎דוק׳.

דוור, ‎v. ‎דור.

דוור, ‎v. ‎דואר.

דוושא ‎m. ‎(דוש) ‎1) ‎treading, ‎passage. ‎Sabb. ‎81b ‎ד׳ ‎משום ‎because ‎of ‎treading ‎down ‎(injuring ‎a ‎neighbor's ‎field). ‎B. ‎Bath. ‎22b ‎וכ׳ ‎דהכא ‎ד׳ ‎the ‎passage ‎between ‎the ‎walls ‎(stamping ‎the ‎ground) ‎is ‎beneficial ‎to ‎both ‎build- ‎ings. ‎- ‎2) ‎ordinary ‎course, ‎habit. ‎B. ‎Kam. ‎116b ‎דוושיה

ואזילנקיט ‎he ‎(the ‎boatman) ‎took ‎his ‎wonted ‎course. ‎Ber. ‎16a ‎נקיט ‎דוושיה ‎Ar. ‎(ed. ‎סרכיה) ‎he ‎followed ‎his ‎habit ‎(in ‎recitation).

*דוותא ‎f. ‎(דוי) ‎the ‎sick ‎man's ‎draught, ‎medicine ‎for ‎the ‎appetite. ‎Targ. ‎Job ‎VI, ‎7 ‎(Ms. ‎זוותא; ‎h. ‎text ‎כדוי).

דוותא, ‎דותא ‎f. ‎ch. ‎(=h. ‎דוה; ‎v. ‎דובא) ‎a ‎menstruat- ‎ing ‎woman. ‎Targ. ‎Y. ‎Num. ‎XXXI, ‎23 ‎(some ‎ed. ‎דותא).

דוזגר, ‎v. ‎רונגר.

דוח, ‎Hif. ‎הדי ‎(b. ‎h.; ‎v. ‎דחה) ‎[to ‎brighten,] ‎to ‎wash ‎of, ‎cleanse, ‎rinse. ‎Mikv. ‎VII, ‎3. ‎Hull. ‎8b ‎מדיח ‎he ‎must ‎wash ‎the ‎meat ‎(at ‎the ‎place ‎where ‎the ‎knife ‎passed); ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Tam. ‎IV, ‎2 ‎המדיחין ‎בית ‎the ‎washers ‎hall ‎where ‎the ‎offering ‎meat ‎was ‎washed. ‎-- ‎Y. ‎Ab. ‎Zar. ‎III, ‎42d ‎bot.

לדיח=להדיח. ‎Hof. ‎הודח ‎to ‎be ‎washed, ‎cleansed. ‎Makhsh. ‎IV, ‎3 ‎בשביל ‎שתודח ‎in ‎order ‎that ‎the ‎dish ‎may ‎be ‎washed ‎by ‎the ‎rain; ‎Hu. ‎16a; ‎Sabb. ‎11b; ‎a. ‎fr. ‎Nif. ‎נידוח, ‎נדוח ‎to ‎be ‎washed ‎away. ‎Koh. ‎R. ‎to ‎VII, ‎1; ‎Midr. ‎Sam. ‎ch. ‎XXIII.

דוח ‎ch., ‎Af. ‎אדיח ‎same. ‎Targ. ‎II ‎Chr. ‎IV, ‎6.

דוחה, ‎Yeh. ‎s0b; ‎Gitt. ‎57a, ‎v. ‎דיהה.

דוחינא ‎ch. ‎=h. ‎דוחן. ‎Targ. ‎Y. ‎Num. ‎XV, ‎19.

דוחכא ‎m. ‎(דחך) ‎laughter, ‎scorn. ‎Targ. ‎Job ‎XXXIV, ‎7 ‎(Lev. ‎דהכא).

דוחן ‎m. ‎(b. ‎h. ‎דחן) ‎a ‎species ‎of ‎millet. ‎Pes. ‎35a. ‎Ber. ‎37a; ‎a. ‎fr.

דוחק, ‎דחק ‎m. ‎(דחק) ‎[pressure;] ‎1) ‎need, ‎distress. ‎Hag. ‎5a ‎דוחקו ‎בשעת ‎just ‎when ‎he ‎needs ‎it ‎(no ‎sooner); ‎Yeb. ‎63a ‎(v. ‎Tosaf. ‎a. ‎l.). ‎Ab. ‎II, ‎3 ‎דחקו ‎בשעת ‎when ‎he ‎is ‎in ‎need ‎(of ‎official ‎protection). ‎Y. ‎Ber. ‎V, ‎9b ‎מד׳, ‎v. ‎אזכרה. ‎-- ‎2) ‎crowd, ‎v. ‎דיחוק. ‎-- ‎3) ‎emergency, ‎v. ‎דחק. ‎[In ‎later ‎Hebr. ‎דוחק ‎a ‎forced ‎opinion ‎or ‎reply, ‎v. ‎next ‎w.]

דוחקא, ‎דוחקא ‎ch. ‎same; ‎1) ‎squeezing, ‎forcing. ‎Targ. ‎Y. ‎Num. ‎XXII, ‎24 ‎בד׳ ‎in ‎a ‎narrow ‎place. ‎-- ‎Pes. ‎14b, ‎a. ‎e. ‎וכ׳ ‎דר׳ ‎דוחקיה ‎מאי ‎what ‎forces ‎R. ‎. ‎. ‎. ‎(logically) ‎to ‎put ‎it ‎&c. ‎-- ‎Hull ‎8b ‎דסכינא ‎ד׳ ‎tthe ‎force ‎of ‎the ‎knife ‎(the ‎blade ‎forcing ‎its ‎way). ‎-- ‎2) ‎crowded ‎state, ‎pushing. ‎Ber. ‎6a ‎דכלה ‎ד׳ ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎בכלה ‎דהוה ‎ד׳) ‎the ‎pushing ‎at ‎public. ‎ectures, ‎v. ‎כלה. ‎Ib.b, ‎v. ‎אגרא ‎I. ‎--3) ‎oppression, ‎ertortion, ‎distress. ‎Targ. ‎Ex. ‎III, ‎9; ‎a. ‎e. ‎-- ‎Gitt. ‎45a ‎דציבורא ‎ד׳ ‎משום ‎because ‎the ‎exorbitant ‎price ‎is ‎an ‎extortion ‎of ‎the ‎com- ‎munity. ‎-- ‎4) ‎difficulty. ‎Bets. ‎30a ‎בד׳ ‎דדרו ‎(Ms. ‎M. ‎רהקא) ‎a ‎load ‎carried ‎(on ‎ordinary ‎days) ‎with ‎a ‎great ‎effort.

דו, ‎דוה ‎(b. ‎h.; ‎cmp. ‎דאב) ‎[to ‎drip, ‎melt ‎away,] ‎to ‎mourn, ‎repine. ‎Nidd. ‎23b ‎(ref. ‎to ‎Deut. ‎XXI, ‎17 ‎אנו, ‎cmp. ‎דוי) ‎עליו ‎דוה ‎שלבו ‎מי ‎a ‎child ‎over ‎whose ‎death ‎his ‎(he ‎father's) ‎heart ‎is ‎grieved. ‎Ber. ‎16b ‎לבנו ‎ידוה ‎אל ‎may ‎our ‎heart ‎not ‎sink. ‎Kidd. ‎81b ‎הדווים ‎כל ‎ידוו ‎let ‎all ‎those ‎mourn ‎who ‎feel ‎the ‎affliction; ‎Naz. ‎23a. ‎Yeb. ‎47a ‎the ‎lIsraelites ‎. ‎.. ‎are ‎דווים ‎(some ‎ed. ‎דוויים, ‎Part. ‎pass.) ‎broken ‎down ‎(under ‎persecution). ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎60; ‎s. ‎74; ‎a. ‎fr. ‎Nif. ‎נדווה ‎to ‎be ‎afflicted. ‎Pesik. ‎Asser, ‎p. ‎96a ‎אותו ‎של ‎שכ׳ ‎האיש ‎over ‎this ‎man ‎(me) ‎in ‎his ‎affliction; ‎Tanh. ‎R'eeh ‎ed. ‎Bub. ‎7 ‎(Tanb. ‎ib. ‎10 ‎שנידוהו, ‎Yalk. ‎Deut. ‎892; ‎Prov. ‎962 ‎שנדוהו, ‎corr. ‎acc.). ‎Hif. ‎הדוה ‎to ‎aflict. ‎Y. ‎R. ‎Hash. ‎I, ‎57b ‎bot. ‎לה ‎מדוה ‎וכ׳ ‎afflicts ‎it ‎(the ‎year, ‎causes ‎prayers ‎and ‎fasting ‎from ‎fear ‎of ‎failure ‎of ‎the ‎crop) ‎in ‎its ‎beginning.

דוי, ‎דוא I ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎Jer. ‎XLVIII, ‎17; ‎a. ‎e. ‎lthpe. ‎אידוי ‎to ‎feel ‎pain, ‎groan. ‎Hull. ‎51a ‎וקיימי ‎מידוו ‎they ‎groan ‎constantly.

דוי, ‎דוא II ‎(v. ‎preced; ‎cmp. ‎b. ‎h. ‎כסף, ‎כלה) ‎to ‎look ‎out ‎for, ‎espy. ‎Sabb. ‎35a ‎למזרח ‎דוי ‎Ar. ‎(ed. ‎דאוי) ‎he ‎looked ‎eastward ‎(for ‎the ‎refection ‎of ‎the ‎setting ‎sun). ‎Ib. ‎55b ‎they ‎raise ‎their ‎nostrils ‎[read:] ‎דוי ‎כי ‎ומסגי ‎(Ms. ‎O. ‎כדובי) ‎and ‎march ‎like ‎looking ‎out ‎(for ‎the ‎wolf). ‎Ker. ‎6a ‎דוח ‎וכ׳ ‎לפומיה ‎Ar. ‎(ed. ‎חזו) ‎watch ‎the ‎lips ‎of ‎&c. ‎Tam. ‎26b ‎דוי ‎וכ׳ ‎להכא ‎he ‎(the ‎watchman) ‎looks ‎out ‎in ‎both ‎directions.

דוידוי ‎m. ‎(דוא ‎I) ‎sad, ‎depressed. ‎Targ. ‎I ‎Kings ‎מXx. ‎4a; ‎XXI, ‎4 ‎(ed. ‎Vien. ‎דוי. ‎- ‎Pl. ‎דון, ‎דוון. ‎Targ. ‎Is. ‎XVI, ‎7 ‎(ed. ‎Lag. ‎הו׳, ‎corr. ‎acc.); ‎I.

דוי, ‎דווי, ‎דיוא ‎m. ‎ch. ‎(=h. ‎דוי, ‎v. ‎preced.) ‎grief, ‎affietion. ‎Targ. ‎Gen. ‎XXXV, ‎18 ‎(h. ‎text ‎אוני, ‎v. ‎דוה). ‎Targ. ‎Y. ‎ib. ‎XLII, ‎38 ‎דווי ‎(0. ‎דוונא).

דויא ‎m. ‎same. ‎Snh. ‎100b ‎(cit. ‎fr. ‎the ‎Book ‎of ‎Ben ‎Sira) ‎וכ׳ ‎ד׳ ‎תעיל ‎לא ‎suffer ‎not ‎grief ‎to ‎enter ‎thy ‎heart ‎&c.; ‎v. ‎גיבר.

דויא, ‎v. ‎דובא.

דויון ‎m. ‎(דוי) ‎grief. ‎Yalk. ‎Jer. ‎279 ‎בית ‎של ‎דויונו ‎the ‎grief ‎over ‎the ‎(destroyed) ‎Temple ‎(differ. ‎in ‎Lam. ‎R. ‎introd. ‎32).