Translation:Likutei Halakhot/Orach Chayim/Thanks

by Nathan of Breslov

Hilkhoth Hoda`ah/The Practice of the Thanksgiving Benediction [Birkath haGomel]

Halakhah 1

Oth 1

"There are four categories of people who are obligated give thanks... and the mnemonic is Vekhol haChaYIM yodukha Selah" [a phrase in the third blessing in the `Amidah]: Choleh/sick, Yesurin/imprisoned, Yam/sea, Midbar/wilderness. What is the blessing he says? "Blessed are You Hashem Who bestows good things upon those who are owing/guilty" [SAOC #219].

In accord with the lesson on Chanukah LM II #2: there he explains that via acknowledging thanks, the aspect of four [categories of people] need to recite the thanksgiving prayer, which is the aspect of the bliss of the Coming World, which then will be days of thanksgiving to H"Y, the aspect of halakhoth/Torah way, as explained there. Thereby the truth will shine, through three names, which are the aspect of Torah, Prayer, and Matchmaking and Matrimony into speech. Namely to complete the four facets of speech, the four divisions of speech, which are [1] penitent speech, [2] charitous speech, [3] the speech of the rich who are close to Malkhuth — the aspect of the "hasheloshah serigim/three branches" [Gen. 40:10] etc., and [4] the aspect of Malkhuth, the mouth etc.; see there. And thereby the sanctity of Shabbath is drawn to the six mundane days. And thereby all the various actions/events are drawn into the Simple Unity etc.; see there. Which, this is the aspect of "Halakhah kerabim/The law follows the majority;" take a good look there regarding all this.

So now we can say that this itself is the aspect of "Four categories have to give acknowledgement," for, corresponding to the four parts of speech that are perfected by them, specifically by thanksgiving, namely through the four who have to give thanks, through them the fourfoldness of speech is made whole, as mentioned. And that is why there are four who have to give thanks, corresponding to the four parts of speech that are made whole through them:

• [1 Choleh] For, one who was ill and got well and acknowledges it to H"Y, this is the aspect of teshuvah, for, "A person does not get up from his sickness unless they forgive him all his transgressions," namely through teshuvah, as written, "Veshav verafe lo/and he return and he gets healed" [Isa. 6:10].
• [2 Yam] Those who go down to the sea, this is the aspect of speech of charity, as brought in Yonah, regarding the people that were with him on the ship, who swore an oath, for tzedakah is the aspect of the sea, the aspect of water, as written, "and righteousness as a mighty stream" [Amos 5:24], the aspect of "Shelach lachmekha `al penei hamayim/Cast your bread on the face of the water" [Eccl. 11:1].
• [3 Yesurin] One who was locked in prison who goes out from captivity, this is the aspect of the wealthy who are close to Malkhuth [Rashi on Chullin 92a], that through them is the path whereby the captive goes out from imprisonment, the aspect of the "Shelosheth haserigim/the three branches," "hasheloshah sarei ge'im/the three high noblemen" [Chullin 92a] by whom Yosef went out from prison, as explained in Torah.
• [4 Midbar] Wilderness, this is the aspect of the essence of speech, the aspect of Malkhuth-mouth, because wilderness alludes to speech itself, as explained in the holy Zohar. For, wilderness is the aspect of speech, that is, the aspect of Malkhuth-mouth, which is the essence of speech.

Oth 2

And therefore the custom is that the Thanksgiving prayer takes place during Torah reading, in order that the speech be completed via Torah and prayer, which are the lines of truth that shine via the thanksgiving, and the fourfoldness of speech is perfected, as mentioned. For, via acknowledgment, the Thanksgiving, thereby the truth shines into the fourfoldness of speech via the three Names, which correspond to Torah, Prayer, and Matches, as mentioned.

And therefore the Thanksgivings of four types of people have to be recited at the time of Torah and Prayer, namely during Torah reading, which is during prayer, as thereby shines the aspect of Torah and prayer, which are the aspect of the two names of truth, as mentioned. And also the aspect of matches and marital relations is accomplished by a minyan of ten, for “one must offer thanks giving in the presence of ten men,” and “wherever there are ten there is sanctity,” for there is no sanctity below ten. And when there is sanctity by means of Yud (ten) this is the aspect of Matches and Relations, the actual aspect of betrothal, for all the matches and betrothals are the aspect of drawing sanctity, the aspect of Yud/ten, into the aspect of Malkhuth, as is known.

Hence via ten is made the aspect of matches, the aspect of betrothals, which is the aspect of the third name of Truth [Hashem] that shines into the fourfoldness of speech, as mentioned. It is also brought there in the aforementioned lesson, that speech is perfected by means of marital matches. For, “Ten measures of speech descended into the world; women got nine and the whole world, one.” And therefore one needs ten men to offer thanks in front of, corresponding to the ten aspects of speech that are perfected via the thanksgiving by means of marital matches. For, these ten measures of speech correspond to the ten aspects that are in speech, for speech is the aspect of Malkhuth which is made up of ten, as known, and corresponding to this there is the aspect of the ten measures of speech etc., and therefore by means of the ten mentioned above, the aspect of marital matches, the aspect of the ten parts of speech, shines, and the fourfold aspect of speech is perfected, as mentioned.

Oth 3

וכשנשלם הדבור, אזי נמשך הקדשה של שבת לששת ימי החל כמבאר שם. ובשביל זה נוהגין לומר מזמור הודו בערב שבת קדם קבלת שבת, כי על ידי זה המזמור של ארבעה צריכין להודות על ידי זה נשלם הדבור ונמשך קדשה של שבת לששת ימי החל.

And when speech is perfected, then the sanctity of Shabbath is drawn into the six mundane days, as explained there. And for this reason the custom is to say the psalm “Hodu” [Ps. 107] on Erev Shabbath before Qabbalath Shabbath, for by means of this psalm of the four who must offer thanks, thereby speech is perfected and the sanctity of Shabbath is drawn to the six mundane days.

וזה אנו צריכין עתה בערב שבת בסוף הששת ימי החל. לכללם בקדשת שבת שיהיה נמשך עליהם הקדשה של שבת, וזה נעשה על ידי ארבעה צריכין להודות שהם מפרשין במזמור הודו הנ"ל. כי הנס של אלו הצריכין להודות זהו בעצמו בחינת המשכת הקדשה של שבת לששת ימי החל.

And this we need now, on the eve of Shabbath, at the end of the six mundane days. To include them into the sanctity of Shabbath; that the sanctity of Shabbath by drawn upon them. And this is accomplished by the “four must offer thanks,” who are explained in this psalm “Hodu.” For, the miracle of these who must offer thanks, this itself is the aspect of drawing the sanctity of Shabbath into the six mundane days.

כי איתא בדברי רבנו נרו יאיר בסימן ר"נ על מאמר רבותינו זכרונם לברכה ומוריד שתי דמעות לים הגדול עין שם היטב. והכלל שכל הנסים והישועות הוא על ידי שה' יתברך ממשיך בחינת השגחה מעלמא דאתי לתוך העולם הזה. כי בעולם הבא יהיו כלם טוב ויתנהג רק על ידי השגחתו יתברך.

For, it is brought in the words of Rabbeinu n"y, in L"M #250 about the statement of our Rabbis z”l [Berakhoth 59b], “Umorid shetei dema`oth layam hagadol/And He sheds two tears into the ocean;” take a good look there. And the rule is that all the miracles and salvations are by Hashem Yithbarakh drawing the aspect of Hashgachah/Providence/Supervision from the Coming World, into this world. For, in the Coming World all will be good and be conducted only by His Blessed Providence.

אבל עכשו לפעמים על ידי העוונות חס ושלום נופלים תחת חיוב הטבע. ועקר הנס והישועה שנמשך השגחה מבחינת עולם הבא לתוך העולם הזה, ועל ידי זה בא הישועה עין שם היטב:

But at the present, sometimes through transgressions, God forbid, people fall under the laws of nature. And the essence of the miracle and salvation that is drawn from Hashgachah, is from the aspect of the Coming World into this world; and that is how the salvation comes; take a good look there.

נמצא שאלו הארבעה צריכין להודות על הנסים והישועות שעשה ה' יתברך עמהם על ידי השגחתו יתברך עליהם זהו בעצמו בחינת המשכת הקדשה של שבת דהינו עולם הבא שכלו שבת לששת ימי החל דהינו העולם הזה. כי עקר הישועה רק על ידי זה על ידי שנמשך ההשגחה מעולם הבא לעולם הזה כנ"ל.

Hence these four who have to offer thanks for the miracles and salvations that Hashem Yithbarakh has done with them, via His Blessed Supervision over them, this itself is the aspect of drawing the sanctity of Shabbath, that is, the Coming World which is entirely Shabbath, into the six mundane days, that is, this world. For, the essence of the salvation is only by means of this, by the Supervision being drawn from the Coming World into this world, as mentioned.

בשביל זה אנו מברכין הגומל לחיבים טובות שגמלנו כל טוב, כל טוב דיקא, בחינת עולם הבא שהוא כלו טוב שמשם נמשך הגמול כי עקר הישועה על ידי העולם הבא שהוא כלו טוב שמשם נמשך ההשגחה שעל ידי זה נעשה הישועה כנ"ל. וזהו בחינת הגומל לחיבים טובות וכו' כי זהו עקר ההודאה שהוא יתברך גומל לחיבים טובות.

For this reason we say the benediction, "Hagomel lechayavim tovoth shegemalanu kol tov/Who bestows good upon those who owe, Who has given us All Good" — "All Good" specifically, the aspect of the Coming World, which is All Good, that from there is drawn the bestowal, for the essence of the salvation is via the Coming World, which is All Good, as from there is drawn the Supervision, whereby the Salvation is accomplished, as mentioned. And this is the very aspect of "Hagomel lechayavim tovoth" etc., for this is the very essence of the thanksgiving, that He, the Blessed One, bestows good upon those who are guilty.

כי באמת מעלת וחדוש הנס שעושה ה' יתברך הוא לכאורה תמוה מה חדוש הוא לפני ה' יתברך שיכול לעשות נסים ונפלאות לקרע הים וכיוצא, כי מאחר שהוא יתברך ברא הכל ומחיה ומקים הכל ברצונו בידו לעשות עם כל העולם כלו כרצונו להרס ולבנות וכו' ומהו הרבותא והחדוש של הנס. אך איתא שעקר החדוש של הנסים הוא, כי כשאדם בצרה יש עליו קטרוגים גדולים וה' יתברך הוא אוהב משפט, וזהו קשה בעיניו יתברך בעצמו להעביר המשפט שמחיב חס ושלום מה שמחיב חס ושלום.

For, in truth, the highness and the novelty of the miracle that Hashem Yithbarakh does is apparently puzzling: What kind of marvel is it for Hashem Yithbarakh that He can do miracles and wonders, tearing the Sea and so forth? — For, since He, the Blessed One, created all and vitalizes and sustains everything by His will and His hand, doing with the whole entire world as He pleases, to destroy or to build etc. — what then is the greatness and novelty of the miracle?! But — it is brought, that the essence of the miracles' novelty is: because when a man is under affliction he has great persecutors, and Hashem Yithbarakh loves justice, and this itself is hard in the "Eyes" of the Blessed One Himself, to remove the judgment which requires, God have mercy, what it requires, God forbid.

וזה תקף גדלת הנס שה' יתברך מתגבר ברחמיו העצומים על המשפט והדין, ועושה נס וחסד גדול לפנים משורת הדין. ונוכל לומר שזהו בעצמו בחינת שנוי הטבע שזהו מעלת הנס בגשמיות, כמו כן ברוחניות יש שנוי הטבע גם כן על פי הנ"ל. כי זהו בחינת חיוב הטבע מה שהכל מחיבים אותו לענש חס ושלום. כי זהו טבע כל הנבראים שכלם נבראו לשליחותו יתברך לשלם לעושה הרעה כרעתו. וכשאדם חוטא חס ושלום כלם מוכנים מיד לשלם לו גמולו.

And this is the strength of the miracle's greatness, that Hashem Yithbarakh in His enormous pity overcomes justice and the judgment, and does a great miracle and charity beyond the letter of the law. And we could say that this itself is the aspect of changing nature, which is the very highness of the physical miracle; likewise spiritually there is change of nature too, in accord with the aforementioned. For, this itself is the aspect of nature's requirement, the fact that everything obligates him to be punished, God forbid. For this is the very nature of all the creations, that they are all created for His Blessed dispatchment, to recompense to one who does evil in accord with his evil. And when a man errs, God forbid, they are all immediately ready to give him his payment!

כי זה טבעם כי כלם נבראו לכבודו יתברך והם מתקנאים תכף כשאדם פוגע חס ושלום בכבודו יתברך. ועל כן כשאדם בא באיזה צרה חס ושלום, ואזי יש עליו שונאים וקטרוגים וזה בחינת חיוב הטבע כנ"ל, שטבע הנבראים כלם מחיבים עליו דין ומשפט על פי טבעם כנ"ל, וה' יתברך חפץ חסד ורוצה בקיום העולם הוא משדד המערכות ומשנה הטבע, הינו שמשנה מה שטבעם מחיב לעשות בו דין חס ושלום. וזהו תקף הנס כי זהו באמת חדוש גדול ונפלא מאד כי זה קשה גם בעיניו יתברך כמו שמצינו בקריעת ים סוף שהיה קשה לפניו כי הללו עובדי עבודה זרה וכו' .

But this is the reason: For, they are all created for His Blessed Glory, so they are immediately jealous when a man blemishes, God forbid, His Blessed Honor. And therefore when a man comes to some affliction, and at that time he has haters and accusers upon him, and this is the aspect of the requirement of nature, as mentioned, that the nature of all entire creation requires judgment and sentence upon him in accord with their nature as mentioned, but Hashem Yithbarakh desires kindness and wants the sustaining of the world; He thwarts the constellations and changes nature, that is, He changes what nature requires for doing justice to him, God forbid. And this is the very power of the miracle, for this is truly a very great and wondrous novelty, for this is hard even in His Blessed view, as we have found with the Parting of the Sea of Reeds, for those idolaters etc.

נמצא שעקר תקף הנס מה שה' יתברך משדד חיוב המשפט והדין שזהו בעצמו בחינת שנוי הטבע כנ"ל. וזה ממשיך ה' יתברך מבחינת עולם הבא שאז יהיה כלו טוב וכל הזדונות יתהפכו לזכיות ולא יהיה אז שום קטרוג ודין כי יהיה כלו טוב. ועל כן כשה' יתברך רוצה עכשו בעולם הזה לעשות נס וחסד עם האדם אף על פי שהוא חיב ואינו כדאי הוא ממשיך עליו השגחה וטובה מעולם הבא שכלו טוב שאז לא יהיה שום דין וקטרוג כי זדונות יתהפכו לזכיות כנ"ל. והוא יתברך ממשיך זאת הטובה וההשגחה של עולם הבא לתוך עולם הזה ועל ידי זה נעשה לו הנס והישועה והוא ממש בחינת המשכת ההשגחה מהעולם הבא לעולם הזה לשנות הטבע כנ"ל כי זהו בעצמו בחינת שנוי הטבע כנ"ל.

Hence, the essence of the miracle's power is the fact that Hashem Yithbarakh Himself thwarts the requirement of judgment and sentence, the aspect of changing nature, as mentioned. And Hashem Yithbarakh draws this from the aspect of the Coming World, which is when it will be All Good, and all harms will be reversed to wins, as mentioned. And therefore when Hashem Yithbarakh wants now in this world to do a miracle and charity for a man even though he is guilty and does not deserve it, He draws upon him the Supervision and goodness from the Coming World which is all good, which then there will be no judgment and prosecution, and all the harms will be reversed to wins, as mentioned. And He, the Blessed One, draws this good and Supervision of the Coming World into this world, and thereby the miracle and salvation is done for him; and this is tangibly the aspect of drawing the Supervision from the Coming World into this world, changing nature as mentioned, for this itself is the aspect of changing nature, as mentioned.

זהו הגומל לחיבים טובות, הינו כי זהו עקר ההודאה שהוא יתברך גומל לחיבים טובות שזהו באמת חדוש נפלא ודבר נס לשדד המשפט והדין כנ"ל. וזהו שגמלנו כל טוב. כי הגמולה נמשך מעולם הבא שהוא כלו טוב כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת פעלות משתנות שנכללין באחד הפשוט, כי כל החיובים והחטאים נמשכין מבחינת פעלות משתנות שמשם אחיזתם כידוע כמבאר במקום אחר , כי בבחינת אחדות הפשוט שם כלו טוב כלו קדש רק אחיזתם בבחינת פעלות משתנות.

And this is, "Who bestows good upon those who were owing/obligated/guilty," that is, for this is the essence of the thanksgiving, that He, the Blessed One, bestows good upon the guilty, which this is truly a wondrous novelty and miraculous thing, to break up the judgment and sentence, as mentioned. And this is, "Who has bestowed All Good upon us," for the bestowal is drawn from the Coming World, which is All Good, as mentioned. And this itself is the aspect of diverse actions that are included in the Simple Unity, for all the guilts and mistakes are drawn from the aspect of diverse actions, which is where they have grip from, as known, as explained elsewhere, for in the aspect of Simple Unity, there it is All Good, All Holy; only, their grip is in the aspect of diverse actions.

ועל כן כשה' יתברך גומל לחיבים טובות, נמצא שנכללין החיבים בתוך בחינת עולם הבא שכלו טוב שמשם נמשך להם הגמולה בבחינת שגמלנו כל טוב כנ"ל. אזי נכללין פעלות משתנות שמשם אחיזת החיבים כנ"ל בתוך אחדות הפשוט שהוא כלו טוב כלו אחד כנזכר לעיל:

And therefore when Hashem Yithbarakh bestows goodness to the guilty, hence the guilty are included into the aspect of the Coming World, which is All Good, from where the bestowal is drawn to them, in the aspect of, "Who has bestowed All Good to us," as mentioned. Then the diverse actions, from where the guilty have their grip as mentioned, are included in the Simple Unity, which is All Good, All One, as mentioned above.

Halakhah 2

Oth 1

ארבעה חיבין להודות. חולה שנתרפא. ויורדי הים וכו', והולכי מדבריות, ומי שהיה חבוש בבית האסורים. וסימנך וכל הח'י'י'ם' יודוך וכו':

Four are obligated to give thanks: A sick who became well, those who crossed the ocean etc., those who crossed wildernesses, and one who was captive in prison. And the mnemonic is: "Vekhol haChaYIM yodukha Selah" etc. [SAOC #219]

על פי המאמר ואלה המשפטים המדבר מאמונה (בסימן ז לקוטי ח"א) עין שם. כי אמונה בחינת תפלה בחינת נסים שמאמין שיש מחדש ובידו לשנות הטבע. ועקר התפלה בחינת אמונה בחינת נסים הוא רק בארץ ישראל וכו'. ובשביל זה כשפגם אברהם בארץ ישראל על ידי שאמר במה אדע על ידי זה ירדו יעקב ובניו לגלות מצרים.

According to the lesson "Ve'eleh hamishpatim/And these are the statutes" [Ex. 20:1] which speaks of about Emunah/faithfulness (L"M" #7); see there. For, Emunah is the aspect of prayer, the aspect of miracles, as one holds true that there is One Who Renews, Who is capable of changing nature. And the essence of prayer, the aspect of Emunah, the aspect of miracles, is only in the Land of Yisrael etc. And for this reason when Avraham made a blemish regarding Eretz Yisrael by saying, "Bameh eda`/How will I know?" — thereby Ya`akov and his sons descended into the Egyptian Exile.

כי עקר הגלות בשביל חסרון אמונה וכו'. ועקר הגאלה הוא על ידי אמונה בחינת תבואי תשורי מראש אמנה וכו'. אבל לזכות לאמונה הוא על ידי אמת, כי צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. ועקר האמת זוכין רק על ידי התקרבות לצדיקים אמתיים על ידי שמקבל עצתם שהם בחינת כלה זרע אמת בחינת תרי"ג עטין דאוריתא וכו'.

For, the essence of the exile is because of lack of Emunah etc. And the essence of Redemption is by means of Emunah, the aspect of, "Tavo'i tashuri merosh Amanah/Come, look from the head of Amanah" etc. [Song 4:8]. But to attain Emunah is via truth, for "Tzedeq/Justice, when joined with Emeth/Truth, becomes Emunah. And the essence of Truth we attain only by drawing close to True Tzaddiqim, by receiving their advice, which are the aspect of "Kuloh zera` emeth/Wholly a right seed" [Jer. 2:21], the aspect of the 613 advices of the Torah etc.

ועל ידי מצות ציצית זוכין להנצל מעצת רשעים שהם בחינת נאוף וכו', כי ציצית שמירה מנאוף. ועל כן זוכין על ידי ציצית לקבל העצות מצדיקים שהם בחינת שמירת הברית בחינת כלה זרע אמת. ועל ידי זה זוכה לאמונה כנזכר לעיל. ועל ידי זה תבוא הגאלה וכו' כנ"ל עין שם:

And by means of the mitzwah of Tzitzith one merits to be saved from the advice of the wicked, who are the aspect of adultery etc. For, Tzitzith are a protection from adultery. And therefore one merits by Tzitzith to receive the Tzaddiqim's advice, which are the aspect of Shemirath haBerith/Guarding the Covenant, the aspect of "Kuloh zera` emeth," and thereby he merits to Emunah, as mentioned above. And thereby shall come the Redemption etc. as mentioned; see there.

וזה בחינת ברכת הודאות הנסים כי צריכין להודות ולברך לה' על הנסים כדי לגלות האמונה בעולם, לידע ולהודיע ולהודע שה' יתברך מנהיג העולם וברחמיו שנה הטבע ועשה עמו נס שזה עקר בחינת האמונה כנ"ל. כי נסים בחינת תפלה הם בחינת אמונה כנ"ל.

And this is the aspect of the benediction of thanksgiving and miracles, for one needs to give thanks and attribute blessing to Hashem for the miracles, in order to reveal the Emunah in the world, to know, to inform, and to make it known that Hashem Yithbarakh conducts the world, and in His great compassion altered nature and performed a miracle with him, which is the essence of the aspect of Emunah, as mentioned. For, miracles, the aspect of prayer, are the aspect of Emunah, as mentioned.

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות, כי כשנעשה נס ומודין לה' יתברך על זה, ועל ידי זה נתגלה אמונה בחינת תפלה כנ"ל, על ידי זה תבוא הגאלה וזוכין לצאת מן הגלות של הארבע מלכיות, כי עקר הגלות בשביל חסרון אמונה כנ"ל. ועל כן הם ארבעה שצריכין להודות כנגד ארבע גליות, כי על ידי ארבעה צריכין להודות על ידי זה נכנעין ונתבטלין כל הארבע גליות, כי עקר הגלות על ידי חסרון אמונה כנ"ל. ועל ידי ארבעה צריכין להודות הינו על ידי הודאות הנסים על ידי זה נתגלה אמונה כנ"ל. שעל ידי זה תבוא הגאלה כנ"ל. כי אמונה היא בחינת ד' דאחד.

And this is the aspect of "Four need to offer thanks," for when a miracle happens and one acknowledges Hashem Yithbarakh for it, and thereby the Emunah, the aspect of Prayer as mentioned, is revealed, thereby will come the Redemption, and we merit to go out from the Exile of the Four Empires, for the essence of the exile is because of lack of Emunah, as mentioned. And therefore they are four who need to give thanks, corresponding with the four Exiles, for by means of "four have to offer thanks" thereby all the four Exiles are suppressed and nullified, for the essence of the exile is by lack of Emunah as mentioned. And by means of "four need to acknowledge," that is, by acknowledging the miracles, thereby the Emunah is revealed, as mentioned, whereby the Redemption will come. For, Emunah is the aspect of the Daleth of "echaD."

ועל כן עקר האמונה הוא על ידי הצדיק שהוא בחינת אמת כנ"ל. כי הצדיק הוא קוצא דאות ד' כמו שאיתא בתקונים . הינו כי עקר קיום האמונה שהיא ד' דאחד', הוא על ידי הצדיק שהוא בחינת כלה זרע אמת כנ"ל. ועל כן הצדיק הוא קוצא דאות ד' כנ"ל. וזה בחינת ד' ציציות שעל ידם זוכין להתקרבות לצדיק לזכות לאמונה כנ"ל. כי על ידי ד' ציציות זוכין להתקרבות הצדיק שהוא קוצא דאות ד' בחינת כלה זרע אמת שעקר קיום האמונה על ידו כנ"ל. ועל ידי האמונה זוכין לגאלה ויוצאין מן הארבע גליות כנ"ל.

And therefore the essence of Emunah is via the Tzaddiq, who is the aspect of Emeth/Truth, as mentioned. For, the Tzaddiq is the qotsa [ornamental protrusion on top] of the letter Daleth, as brought in the Tikkunim. That is, for the essence of sustaining the Emunah, which is Daleth of "echaD," is by the Tzaddiq, who is the aspect of "Kuloh zera` emeth/Wholly a right seed" [Jer. 2:21], as mentioned. And therefore the Tzaddiq is the kotsa [ornamental spike on the roof] of the letter Daleth, as mentioned. And this is the aspect of Daleth (four) Tzitziyoth, whereby we attain following the Tzaddiq, attaining Emunah as mentioned. For, by means of the four Tzitzioth we attain following the Tzaddiq, who is the kotsa’’ of the letter Daleth, the aspect of Kuloh zera` emeth, by whom is the essence of sustaining Emunah, as mentioned. And through Emunah we attain Geulah/Redemption and go out from the four Exiles, as mentioned.

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות ארבעה דיקא וכנ"ל, כי כל הארבעה צריכין להודות, הם בבחינת יציאת מצרים, כי גלות מצרים היתה על פגם אמונה כנ"ל במאמר הנ"ל. וכן כל הארבע גליות מכנים בשם מצרים וכלם באים על פגם אמונה כנ"ל. ויציאת מצרים הינו בחינת נסים בחינת תפלה אמונה זה בחינת ארבעה צריכין להודות, כי על ידי ההודאה בחינת תפלה מפרסמין ומגלין הנס בחינת אמונה כנ"ל.

And this is the aspect of: "Four have to offer thanks" — four specifically, as mentioned, because each of the "four who must give thanks" are in the aspect of Yetziath Mitzrayim/Leaving Egypt, for the Egyptian exile was for blemishing Emunah, as mentioned, in accord with the aforementioned lesson. And similarly all the four Exiles are called by the name Mitzrayim, and they all come for the blemish of Emunah, as mentioned. And leaving Mitzrayim, that is, the aspect of miracles, the aspect of Tefilah, Emunah, this is the aspect of "Four must give thanks," for by means of thanksgiving, the aspect of prayer, we publicize and reveal the miracle, the aspect of Emunah, as mentioned.

וזה בחינת יציאת מצרים, כי עקר הגאלה על ידי אמונה בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכנ"ל. כי בשעת יציאת מצרים היה לישראל כל הארבע בחינות הנזכרות לעיל של ארבעה צריכין להודות. כי יצאו מן הגלות ושבי מצרים זה בחינת מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וכן נצלו ממחלות מצרים כמו שכתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך זה בחינת הנס וההודאה של חולה ונתרפא. וכן היו יורדי הים ועשה ה' יתברך עמהם הנס הגדול של קריעת ים סוף, וכן היו הולכי מדבריות.

And this is the aspect of Yetziath Mitzrayim, for the essence of the redemption is by means of Emunah, the aspect of "Veya'aminu baShem uv'Mosheh `avdo/And they believed in Hashem and His servant Moshe," [Ex. 14:31] as mentioned. For, at the time of Yetziath Mitzrayim, Yisrael had all the four aforementioned aspects of "Four must give thanks." For, they went out from Egyptian Exile and imprisonment — this is the aspect of "one who was incarcerated in prison and went out." And also they were saved from the Egyptians' diseases, as written, "Kol-hamachaloth asher-samti beMitzrayim lo-asim `aleikha, ki ani Hashem rof'ekha/I will put none of the diseases upon you, which I have put on the Egyptians, for I am Hashem who heals you" [Ex. 15:31] — this is the aspect of the miracle and the thanksgiving of the sick who was healed. And similarly, "Yoredhei hayam/Those that go down to the sea" [Ps. 107:23]; and Hashem Yithbarakh did the big miracle of Qeriath Yam Suf for them. And also they were traversing wildernesses.

נמצא שבשעת יציאת מצרים היה לישראל כל הארבעה נסים של הארבעה צריכין להודות. ועקר יציאת מצרים וקריעת ים סוף היה על ידי בחינת ציצית בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים דא כנפי מצוה בחינת ציצית, וכן קריעת ים סוף איתא במדרש שהיה בזכות ארבעה כנפות, כי הים ראה זכות ארבעה כנפות של ציצית ועל ידי זה נבקע מפניהם. כי עקר התגלות הנסים שהם בחינת אמונה תפלה בחינת יציאת מצרים הוא על ידי בחינת ד' ציצית כנ"ל.

Hence, at the time of Yetziath Mitzrayim, Yisrael had all the four miracles of "the four who must offer thanks." And the essence of Yetziath Mitzrayim and Qeriath Yam Suf was by means of the aspect of Tzitzith, in the aspect of, ""Wa'esa ethkhem `al-kanfei nesharim/And how I bore you on eagles' wings" [Ex. 19:4]. — "Da kanfei mitzwah"/this is the wings of Mitzwah [Zohar Yithro 93a, brought in L"M #14, the aspect of Tzitzith [v. L"H" Tzitzith 3:8], and similarly Qeriath Yam Suf, it is brought in the Midrash, that it was in the merit of the four wings, for the Sea saw the merit of the four wings of Tzitzith and thereby it parted before them. For, the essence of the revelation of the miracles, which are the aspect of Emunah, Tefilah, the aspect of Yetziath Mitzrayim, is by means of the aspect of the four Tzitzith, as mentioned.

ועל כן נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית ואנו אומרים פרשת ציצית בכל יום בקריאת שמע בשביל להזכיר יציאת מצרים בכל יום. ולכאורה קשה למה תפסו פרשת ציצית דיקא הלא יש כמה פרשיות בתורה שנזכר בהן יציאת מצרים, וגם למה סמכו פרשת ציצית שהוא זכירת יציאת מצרים לקריאת שמע? אך עקר האמונה שאנו מקבלין בקריאת שמע הוא רק על ידי בחינת ציצית, שעל ידי ציצית זוכין להתקרבות הצדיק שעקר האמונה על ידו, וזה בחינת יציאת מצרים כנ"ל. ועל כן אומרים פרשת ציצית דוקא בשביל זכירת יציאת מצרים וסומכין אותה לקריאת שמע שהיא בחינת אמונה וכנ"ל:

And therefore Yetziath Mitzrayim is mentioned in the Parashath Tzitzith [Num. 15:38 ff.], and we recite Parashath Tzitzith every day in Qeriath Shema`, in order to mention Yetziath Mitzrayim every day. And apparently it is puzzling: why add Parashath Tzitzith specifically? Aren't there many parashiyoth in the Torah that mention Yetziath Mitzrayim in them? And also why did they adjoin Parashath Tzitzith, which is remembrance of Yetziath Mitzrayim, to Qeriath Shema`? But the essence of the Emunah, which we receive in Qeriath Shema`, is only by means of the aspect of Tzitzith, as by means of Tzitzith we attain following the Tzaddiq, by whom is the essence of Emunah; and this is the aspect of Yetziath Mitzrayim, as mentioned. And so we specifically say Parashath Tzitzith for remembrance of Yetziath Mitzrayim, and juxtapose it to Qeriath Shema` which is is the aspect of Emunah; and as mentioned.

וזה בחינת צריך לאודויי באפי עשרה ותרין מניהו רבנן, כי אכל ביה עשרה שכינתא שריא. והשכינה הוא בחינת אמונה כידוע . ועל כן צריכין שיהיו תרין מניהו רבנן, כי עקר התגלות האמונה על ידי הרבנן שהם עוסקין בתורה שמהם מקבלים עצות דקדשה בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, שהם בחינת כלה זרע אמת בחינת צדיקי הדור שעקר קיום האמונה על ידם. ועל כן צריכין שיהיה תרין מניהו רבנן, כי עקר פרסום הנס שהוא התגלות האמונה הוא על ידי התלמידי חכמים דיקא כנ"ל:

ועל-כן נוהגין לברך ברכת הגומל בשעת קריאת התורה, כי עקר התגלות הנסים הוא על ידי תורת אמת על ידי תרי"ג עטין דאוריתא וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל עין שם:

And this is the aspect of "One needs to offer the thanks in the presence of ten, two of whom are rabbis," for "Kol bei `asarah shekhinta sharia/The Shekhinah rests upon every gathering of ten [Jews]" [Sanh. 39a] And the Shekhinah is the aspect of Emunah, as is known. And so we need two of them to be rabbis, for the essence of the Emunah's revelation is through the rabbis who are occupied in Torah, from whom we receive holy guidance, the aspect of the "613 advices of the Torah," which are the aspect of "Kuloh zera` emeth/Wholly a right seed" [Jer. 2:21], the aspect of the Tzaddiqim of the era, through whom is the main keeping of the Emunah. And therefore one needs that two of them be rabbis, for the essence of publicizing the miracle, which is the revelation of the Emunah, is by means of Talmidei Chakhamim/Sages specifically, as mentioned. And therefore the practice is to recite the Hagomel blessing during Torah reading, because the essence of revealing the miracles is by means of "Torath Emeth" by means of the 613 advices of the Torah, etc. as mentioned, in the aforementioned lesson; see there.

וזה בחינת מה שמברכין כשבאין למקום שנעשה לו נס ברוך שעשה לי נס במקום הזה , כי צריכין להזכיר בחינת מקום, כי עקר שם מקום הוא בחינת ארץ ישראל שנקראת מקום כמו שכתוב ויפגע במקום, בחינת אל המקום אשר אמר לו האלקים . כי ה' יתברך נקרא מקום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הוא מקומו של עולם. ועקר התגלות אלקותו הוא בארץ ישראל, כי הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק . ועל כן נקראה ארץ ישראל בחינת מקום. ושם בארץ ישראל עקר התגלות הנסים כנ"ל. ועל כן צריכין לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה, במקום דיקא, כי עקר הנס על ידי בחינת ארץ ישראל שנקרא מקום על ידי שנמשך קדשת ארץ ישראל לכאן. כי כל הנסים נמשכין מארץ ישראל ששם עקר הנסים, כי ארץ ישראל הוא בחינת נסים בחינת תפלה בחינת אמונה כנ"ל:

And this is the aspect of saying the berakhah, when one comes to a place where a miracle was done for him, "Blessed... Who performed a miracle for me at this place," for one needs to mention the aspect of space, for the essence of the name "Maqom/place" is the aspect of Eretz Yisrael, which is called "Maqom," as written, "Wayifga` bamaqom/And he prayed at the Place" [Gen. 28:11], the aspect of, "El-hamaqom asher-amar-lo haElohim/To the place which God had told him" [Gen. 22]. For, Hashem Yithbarakh is called "Maqom", as our Rabbis z"l said: only Hashem is the Locus of the world [B"R to ibid. 28:11]. And the essence of the revelation of His Godliness is in Eretz Yisrael, for "One who dwells in Eretz Yisrael resembles one who has a God" [Ketubot 110b]. And therefore Eretz Yisrael is called the aspect of "Maqom." And there in Eretz Yisrael is the main place of revelation of the miracles, as mentioned. And therefore one must recite, "Barukh... she`asah li nes bamaqom hazeh," "Maqom" specifically, for the essential place of the miracle is through the aspect of Eretz Yisrael which is called "Maqom," by means of the sanctity of Eretz Yisrael being drawn down to this place. For, all the miracles are drawn from Eretz Yisrael, which is the essential place of miracles, for Eretz Yisrael is the aspect of miracles, aspect of prayer, aspect of Emunah, as mentioned.

Halakhah 3 is included in Hilkhoth Birkath haReyach Halakhah 1

Halakhah 4 is included in Hilkhoth Birkath haReyach Halakhah 4

Halakhah 5

Oth 1

ארבעה צריכין להודות. יורדי הים, והולכי מדבריות וכו', ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנך וכל הח'י'י'ם' וכו':

Four must offer thanks: Those who go down to sea, those who traverse wildernesses, whoever was ill and was healed, and whoever was subjugated in prison and went out. And the mnemonic is: "Vekhol haChaYIM/And all the living" etc.

על פי התורה אית לן בירא בדברא וכו' בסימן ל"א עין שם:

והכלל שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', וכל היסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. כי יש כוכבים שהם מחיבים שיהיה דרך וכו', ויש שהם מחיבים שיהא מדבר וכו'. ועל כן התקנה לזה שיתן צדקה קדם שיצא לדרך כמו שכתוב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו וכו'.

According to the Torah, "It lan beira bedavra/We have a pit in the field" etc. [Bekhoroth 8b], L"M #31, see there:

And the rule is that charity makes the celestial orbits go round etc., and all the afflictions a man has during travel is because of the celestial orbits etc. For, there are stars that require there to be a path etc., and there are ones that require there to be a wilderness etc. And therefore the remedy for this is to give charity before setting out, as written, "Tzedeq lefanaw yehalekh, veyasem lederekh pa`amaw/Righteousness will go before him, and He will place it on the way of his steps." [Ps. 85:14] etc.

ועקר שלמות הגלגלים שלמות הצדקה אינו אלא בשבת וכו' שהיא בחינת אמונה. ועקר קיום האמונה על ידי בחינת ברית וכו'. ויש שני בחינות ברית בחינת אברהם שהוא ברית עלאה שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין, ובחינת אליעזר שהוא בחינת ברית תתאה שהוא בחינת חנוך מט"ט וכו'. והוא רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר וכו'. וברית עלאה הוא שמירת הברית קדש, וברית תתאה הוא שמירת אסור והתר וכו'.

And the essence of the orbits' perfection, charity's perfection, is only on Shabbath etc., which is the aspect of Emunah. And the essence of sustaining Emunah is by means of the Berith/Covenant. And there are two aspect of Berith: the aspect of Avraham who is the Berith `Ila'ah/Upper Covenant, who is the firmament dividing between Mayin `Ilayin/Upper Waters and Mayin Tata'in/Lower Waters; and the aspect of Eliezer, who is the aspect of Berith Tata'ah/Lower Covenant, who is the aspect of Chanokh-Metat' etc., and he is what separates between "Clean Water" and "Unclean Water," between the forbidden and the permissible etc. And the Upper Berith is guarding the Holy Covenant, and the Lower Berith is guarding between the forbidden and the permitted etc.

וצריך לאדם להיות לו אלו שני בחינות ברית. הינו שיהא צדיק ולמדן וכו'. ועל ידי זה זוכה לבחינת חסד הינו אהבה והשתוקקות לה' יתברך ואזי עושה נפשות הינו שעושה נקדות לאותיות התורה. כי אותיות בלא נקדות כגוף בלא נפש שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש. כן הצטרפות וזווגן של האותיות במאתים ושלשים ואחד שערים לעשות איזה פעלה אין להם כח אלא לפי הנקדות, והנקדות הן האהבה והכסופין בבחינת נקדות הכסף, והכסופין הן הנפש וכו'. ולפי הכסופין כן הנקדות, אם כוסף לרע עושה הנקדות רעים ואזי נצטרפים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות רעות. ואם כוסף לשוב בתשובה נעשה נקדות טובות הינו נפשות טובות ומתנועעים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות טובות וכו'. וזהו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, כי צריך שיהא צדיק ולמדן וכו' עין שם כל זה היטב:

And a man needs to have these two aspects of Berith. That is, to be both tzaddiq/righteous and lamdan/scholarly etc. And thereby he attains the aspect of Chesed/Lovingkindness, that is, love and longing for Hashem Yithbarakh, and then he makes souls, that is, he makes Nequdoth/vowels ("points") for Otiyoth/letters ("signs") of the Torah. For, letters without vowels are like bodies without souls, as they have no syllabic movement or action without vowels. Similarly, the combination and pairings of the letters in the 231 "Gates" to make some action, have no power except according to the vowels, and the vowels are the love and aspirations, in the aspect of "nequdoth hakasef/studs of silver" [Song 1:11], and the aspirations are the lifeforce etc. And according to the aspirations so are the vowels: if he aspires to evil he makes bad vowels, and then the letters combine and match up to make evil deeds. And if he aspires to come back in repentance, good vowels are made, that is, good lifeforces, and the letters move and match up to make a good deed etc. And this is: "Im harav domeh lemal'akh Hashem Tzevaoth/Only if the rabbi is like an angel of H"Tz [should they seek Torah at his mouth]" [Chagiga 15b to Malakhi 2:7], for it is necessary that he be righteous and learned etc.; take a good look there are at all of this.

ועין במה ששיך לזה הנדפס סמוך לזה בלשוני. וכלל הדבר שמאד יקר הכסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשה, כי על ידם נתהוה נפש טוב ונגמר על ידי הדבור ויוצא ומתגלגל, ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדשה לתוך הרשע ונופלים לו הרהורי תשובה ותוכל להחזירו למוטב וכן להפך חס ושלום כמה רעות גורמים הכסופין לדבר רע חס ושלום. כי הנפש שנתהוה על ידי כסופים רעים מתגלגל לפעמים לתוך הצדיק ותוכל להחטיאו חס ושלום. וזה יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו' עין שם כל זה היטב:

And have a look at that which pertains to it, which is printed after it in my words. And the rule of the thing is: Aspirations and longings for a thing in holiness are extremely precious, for good lifeforce is created by it, and completed by means of speech, and goes out and gets reincarnated, and sometimes a holy lifeforce gets reincarnated into an evil person, and thoughts of repentance befall him, and can bring him back to the right state. And similarly, God forbid, aspirations for an evil thing cause many evils, God forbid. For, the lifeforce that is created by evil aspirations gets incarnated, and sometimes into a righteous person, and can cause him to err, God forbid. And this is, "Yesh-hevel asher na`aseh `al-ha'aretz/There is a vaporous thing that gets done upon the earth, [that there are righteous men who get evil deeds and vice-versa]" [Eccl. 8:14]; take a good look there at all of this.

ועין שם מענין ארבעה שנכנסו לפרדס וכו', ומבאר שם שמי שמפריד למדן מצדיק שאומר שלמדן לבד הוא מעלה הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות שהפריד בחינת מט"ט בחינת מלאך שהוא בחינת למדן בחינת כשר ופסול וכו' מה' צבאות שהוא בחינת צדיק במעשים טובים. כי באמת למדן אפלו בתורה בלא מעשים טובים אינו כלום אדרבא לא זכה נעשית לו סם המות, ועל כן צריך הרב שיהא דומה למלאך ה' צבאות הינו שהוא למדן בתורה ועובד את ה' בצדקות ומעשים טובים, ועל ידי זה הוא מציר אותיות התורה לטוב אזי תורה יבקשו מפיהו שאותיות התורה מבקשים לקבל נקדות ולהצטיר מפיו, הינו על ידי שפיו ידבר ההשתוקקות והכסופין דקדשה שלו שעל ידי זה יוצאין הנפשות שהם בחינת נקדות להאותיות ונצטירין ונזדוגין האותיות לטוב וכו', כי אותיות התורה הם פועלים כי הם החיות של כל דבר והם מנהיגין את העולם, והכל כפי הנקדות שבני אדם ממשיכין על ידי כסופין לטוב או להפך חס ושלום שעל ידיהם מצירין האותיות לטוב או להפך חס ושלום, ועל כן יש להתורה שני כחות זכה נעשית לו סם חיים וכו' עין שם כל זה היטב:

And see there regarding the four who entered Pardes etc. And it is explained there that whoever separates the Scholar from the Righteous, that he says that the Scholar alone is an advantageous level, this is the aspect of "Acher sheqitzetz baneti`oth/Acher, who mutilated the shoots [i.e. apostacized]," as he separated the aspect of MT"T, the aspect of Mal'akh/Angel, which is the aspect of Scholar, the aspect of Kosher vs. Invalid etc., from Hashem Tzeva'oth, which is the aspect of the Righteous in good deeds. For in truth, a learned person, even in Torah, without good deeds, is nothing at all; just the reverse: If he doesn't merit, it becomes a deadly elixir [Ta`anith 7a]. And therefore a rav needs to be like an angel of H"Tz, that is, learned in Torah and serving Hashem righteously and with good deeds, and thereby he forms the letters of the Torah for goodness; then "Torah yevaqshu mipihu/They should request Torah from his mouth" [Mal. 2:7], for the letters of the Torah request to receive vowels and be formed from his mouth, that is, by his mouth speaking his holy yearnings and aspirations, whereby all the lifeforces go out, which are the aspect of vowels for the letters, and the letters become formed and matched for goodness etc. For the letters of the Torah have active effect, for they are the vitality of every thing, and they conduct the world, and everything goes according to the vowels which mankind draws via good aspirations or the opposite, God forbid, whereby they form the letters for good or the opposite, God forbid; and therefore the Torah has two potentials: If he merits, it becomes an elixir of life for him, and conversely; take a good look there at all this.

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות על הנס שנעשה להם שהיו בצרה ונצולו שהם תועים במדבר וכו', כי כל הצרות והישועות והנסים שעוברין על האדם כל ימי חייו הכל הוא כפי מה שזוכה לציר אותיות התורה לטוב או להפך חס ושלום כפי הכסופין כנ"ל, כי על ידי זה מתנהג כל העולם לטוב או להפך כמבאר שם בהתורה הנ"ל היטב.

And this is the aspect of: "Four must offer thanks" — for the miracle that was done for them: who were afflicted and were saved, who were lost in a wilderness etc., for all the afflictions or salvations and miracles that happen to a man all his days, it is all according to his forming letters of the Torah for goodness or for the opposite, God forbid, according to the aspirations, as mentioned, for thereby the whole world operates for good or for the opposite, as thoroughly explained there in that aforementioned Torah.

ועל כן עקר התקון הוא צעקה לה' יתברך כמו שכתוב שם במזמור 'הודו' שמדבר שם מכל הארבעה הנ"ל שנאמר שם אצל כל אחד ויצעקו אל ה' וכו', כי עקר הצרה היא מחמת שהתגברו ההבלים רעים שנעשו מכסופין רעים שמהם באים כל הצרות חס ושלום על ידי שנצטירו האותיות המנהיגים העולם ללא טוב חס ושלום וכנ"ל. על כן התקנה לזה הוא רק ויצעקו אל ה', וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה צעקה לאדם וכו'. כי צריכין להתפלל ולצעק אל ה' כדי שיתגברו ההבלים דקדשה ויהיו נעשין נפשות שהם נקדות טובים לציר האותיות לטוב, ועל ידי זה יהיה נצול מהצרה וכנ"ל.

And therefore the essential repair is shouting out to Hashem Yithbarakh, as written there in the psalm "Hodu," which speaks of all the four, as it says of each of them, "Wayitz`aku el-haShem/Then they cried unto Hashem" etc., for the essence of trouble is on account of dominance of the evil vapors that were made from evil aspirations, from whence come all the troubles, God forbid, via the letters being formed and conducting the world for not-good, God forbid, and as mentioned. Therefore the remedy for this is only, "Then they cried unto Hashem," and as Raboteinu z"l said, "Yafeh tza`akah la'adam/Crying out is good for a man" etc. [R"H 16]. For, one must pray and cry out to Hashem in order that the holy vapors dominate and become lifeforces, which are good vowels for forming the letters for goodness, and thereby he will be saved from troubles, and as mentioned.

כי הצעקה הוא בחינת קול והבל חזק, כי מאחר שהוא בצרה חס ושלום שזה מורה שכבר התגברו ההבלים רעים על ההבלים טובים חס ושלום, על כן אין די בתפלה בקול פשוט לבד רק צריך לצעק בקול גדול וחזק לה' יתברך כדי להגביר ההבל דקדשה על ההבלים רעים כדי שיחזר ויתנהג עמו לטובה ועל ידי זה יצא מהצרה, בבחינת ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם וכנ"ל.

For, shouting out is the aspect of strong voice and vapor, for since he is in troubles, God forbid, which shows that the evil vapors have already overpowered the good vapors, God forbid, therefore it is not enough for prayer to be in a simple voice alone; rather, it is necessary to shout out with a loud, strong voice to Hashem Yithbarakh, in order to strengthen the holy vapor over the evil vapors, in order that it goes well for him and thereby he goes out from troubles, in the aspect of, "Then they cried unto Hashem in their trouble, and he delivered them out of their distresses, and as mentioned.

ועל כן כשיוצאין מהצרה צריכין להודות לה' כמו שכתוב יודו לה' חסדו וכו', כי ההודאה והשבח לה' יתברך זהו עקר הדבקות לה' יתברך שזהו בחינת הרצון והכסופין וההשתוקקות לה' יתברך, כי כל ההודאות והשירות והתשבחות כלולים בעשרה מיני זמרה שהם כלם בחינת רצון והשתוקקות נפלא שהוא עקר הדבקות לה' יתברך. וזהו בחינת יודו לה' חסדו, חסדו דיקא וכן מתחיל המזמור הזה הדו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וכן מסים מי חכם וכו' ויתבוננו חסדי ה', חסדי דיקא בחינת חסד המבאר שם בהתורה הנ"ל שהוא בחינת אברהם שהוא בחינת רצון ואהבה והשתוקקות נפלא לה' יתברך. וזהו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, כי על ידי החסד הזה שהוא בחינת רצון וכסופים טובים על ידי זה נעשין כל הנפלאות שבעולם על ידי שנצטירין האותיות לטוב וכנ"ל:

And therefore, when one goes out from troubles, he needs to give thanks to Hashem, as written, "Yodu laShem Chasdo/Let them give thanks to Hashem for his mercy" [Ps. 107], for the thanksgiving and praise to H"Y is the essence of clinging to H"Y, which is the aspect of the desire, aspirations, and yearning for H"Y. For, all the thanksgiving, singing and praise are included in the ten types of melody, which all are the aspect of wondrous desire and longing, which is the essence of clinging to H"Y. And this is the aspect of, "Let them give thanks to Hashem for his mercy" — mercy specifically, and this psalm begins the same way, "Hodu laShem chasdo, ki le`olam chasdo," and so too does it end, "Mi chakham... weyithbonenu chasdei H'" — mercies specifically, the aspect of chesed that is explained there in that lesson, which is the aspect of Avraham who is the aspect of wondrous desire, love and yearning for H"Y. And this is: "Yodu laShem chasdo, wenifleothaw livnei adam/Let them give thanks unto Hashem for His mercy, and for His wonderful works to the children of men!" For, by means of this mercy, which is the aspect of good desire and aspirations, thereby are made all the wonders that exist in the world, by means of the letters being formed for goodness; and as mentioned.

Oth 2

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל, שהם תעו במדבר בישימון דרך וכו', ויושבי חשך שהם יושבים בבית האסורים כשיוצאים, וחולה ונתרפא ויורדי הים כשעולים משם. כי כל הסכנות העוברים על אלו הארבעה הוא כפי הפגם שפגמו בבחינות המבארים בהתורה הנ"ל שעל ידם באים לכסופין טובים שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל. כי מבאר שם שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', ועקר שלמות הצדקה הוא על ידי שבת אמונה, ולזכות לזה הוא על ידי תקון הברית, ותקון הברית הוא בשתי בחינות, דהינו בחינת צדיק ולמדן וכו' עין שם. וזהו בחינת ארבעה הנ"ל:

And this is the aspect of the aforementioned "Four must offer thanks," who are "Ta`u vamidbar bishimon darekh/They wandered in the wilderness in a desert way..." [Ps. 107:4], and "Yoshevei choshekh/Such as sat in darkness [Ps. 107:10] who are those who were imprisoned and went out, and the ill who was healed, and those who have gone down to sea after they have returned from it. For, all the dangers that pass upon these four are according to the blemishes that were done in the aspects explained in that Torah, whereby one comes to the good aspirations whereby everything is repaired, as mentioned. For, it is explained there that charity makes the celestial orbits go round etc., and the essence of charity's perfection is by means of Shabbath-Emunah, and attaining this is by means of Tiqqun haBerith/Repair of the Covenant, and Tiqqun haBerith is in two aspects, namely the Tzadiq/Righteous and the Lamdan/Scholarly etc.; see there. And this is the aspect of the abovementioned four:

כי 'תעו במדבר בישימון דרך', זהו נמשך כפי מה שפגם בצדקה שהיא מנהגת כל גלגלי הרקיע כמו שמבאר שם באות ד'. וזה לשונו, ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. וזהו בחינת צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, עין שם. מבאר שם שתקון הדרך הוא על ידי צדקה עין שם:

'ויושבי חשך' שהם יושבים בבית האסורים, זה נמשך על ידי שפגם בשבת אמונה. כי שבת היא חרות הפך התפוס בבית האסורים. ועין עוד לקמן מזה:

וחולה שנתרפא הוא כפי הפגם והתקון של בחינת ברית תתאה, שהוא אסור והתר שהוא בחינת רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר וכו', כמו שמבאר שם. שזהו בחינת ההבדלה והברור בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור בין מיין מרורין למיין מתוקין. וכפי הפגם שפוגמין בזה חס ושלום ואין מפרישין ומבררין היטב בין דם לדם בין טהור לטמא, משם באין כל החולאות חס ושלום. כי כל החולאות על ידי תגברת הדמים העכורים על ידי פגם הארבע מרות, שהם בחינת מיין מרורין כשאין זוכין להפריש ולהבדיל הדמים טהורים מדמים טמאים על ידי ברור ההלכה לברר האסור וההתר הטמא והטהור וכו'. נמצא שחולה שנתרפא הוא כפי פגם ותקון בחינת ברית תתאה וכנ"ל:

For, "They wandered in the wilderness in a desert way" is due to their blemish in charity, which conducts the celestial orbits, as explained there in Oth 2. And this is his statement, "And know that all the troubles a man has on the road are due to the celestial spheres" etc. And this is the aspect of "Tzedeq lefenaq yehalekh veyasem ledarekh pa`amaw," see there. Explained there is that the remedy for travel is by doing/giving charity, see there.

"Those that dwell in darkness," who are those imprisoned, this is drawn by blemishing Shabbath-Emunah. For, Shabbath is freedom, the opposite of captivity in prison. And see more after there.

And the ill who got well is because of blemish and repair of the aspect of Berith Tata'ah/Lower Covenant, which is Forbidden vs. Permitted, which is the aspect of the firmament dividing between "Pure Water" and "Impure Water," between the forbidden and the permitted etc., as explained there. Which, this is the aspect of the clear distinction "bein dam ledam/between blood and blood" [Deut. 17:8]: between clean blood and impure blood, between Bitter Water and Sweet Water. And according to the blemish made in this, God forbid, in not thoroughly discriminating and distinguishing between blood and blood, between pure and impure, from there arise all the illnesses, God forbid. For, all the illnesses are by the murky bloods dominating, by means of blemish of the four "Maroth/Humors," which are the aspect of Bitter Waters when one does not manage to discriminate and divide between pure blood and impure blood, by means of clarity of the Halakhah, to separate the forbidden and the permitted, the impure and the pure etc. Hence the ill who gets healed is due to blemish and repair of the aspect of Lower Covenant; and as mentioned.

ויורדי הים כשעולים, הוא כפי תקון בחינת ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין שזהו בחינת יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים , שזהו בחינת הנתן בים דרך ובמים עזים נתיבה , שמשם נמשך הכח של כל האניות ההולכות בתוך הים בחינת דרך אניה בלב ים . ועל כן כל יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים עקר כחם לעלות משם בשלום הוא על ידי כח הצדיקים שהם בבחינת תקון ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מים למים שמשם נמשך הכח שיהיה דרך בים בחינת הנתן בים דרך בחינת דרך אניה בלב ים וכנ"ל:

Those who go down to sea and return, it is due to the repair of the aspect of Berith Ila`ah/Upper Covenant, which is the firmament dividing between Upper Waters and Lower Waters, which this is the aspect of, "Yehi raqi`a betokh hamayim, vayhi mavdil bein mayim lemayim/Let there be a firmament in the midst of the waters, and let it divide the waters from the waters" [Gen. 1:6], which this is the aspect of, "Hanothen bayam darekh uvmayim `azim nethivah/who maketh a way in the sea, and a path in the mighty waters" [Isa. 43:16], from whence is drawn the power of all the ships that go in the sea, the aspect of, "Derekh oniyah velev-yam/the way of a ship in the midst of the sea" [Prov. 30:19]. And therefore all "Yordei hayam ba'oniyoth, `osei mel'akhah bemayim rabim'/Those who go down to sea in ships, who perform craft in mighty waters" [Ps. 107:23], the essence of their power to get out of there in peace is by means of the Tzadiqim, who are the aspect of Tiqun Berith `Ila'ah/Repair of the Upper Covenant, which is the Firmament Dividing Between Waters and Waters, from whence is drawn the power that there should be a path in the sea, the aspect of, "Who makes a way in the sea," the aspect of "the way of a ship in the midst of the sea;" and as mentioned.

נמצא שאלו הארבעה צריכין להודות הם בבחינת ארבעה תקונים הנזכרים לעיל, שהם תקון הצדקה, ותקון שבת אמונה ותקון ברית תתאה שהוא אסור והתר, ותקון ברית עלאה שהוא שמירת הברית קדש שזהו עקר בחינת צדיק. כי על ידי תקון כל אלו הארבע בחינות זוכין לכסופין טובים שהם נפשות טובות שעל ידי זה מצירין האותיות של התורה לטוב, שעל ידי זה נצולין מכל הצרות ומכל הסכנות וכנ"ל:

Hence these four who must offer thanks are the in the aspect of the four aforementioned repairs, which are: repair of charity, repair of Shabbath-Emunah, repair of the Lower Covenant which is Forbidden vs. Permitted, and repair of the Upper Covenant which is guarding the Holy Covenant which is the main aspect of the Tzadiq. For, by repair of these four aspects one attains good aspirations, which are the good lifeforces whereby one forms the Torah's letters for good, whereby one is saved from all trouble and all dangers, and as mentioned.

Oth 3

כי עקר תכלית התורה הוא כשזוכין למעשים טובים, כמו שאמרו תכלית תורה תשובה ומעשים טובים וכו', כי התורה מנהגת כל העולם. והעקר כפי מה שמצירין אותיות התורה על ידי כסופין טובים וכנ"ל, כי על ידי מעשים טובים שזוכין על ידי כסופים טובים על ידי זה מצטירין האותיות לטוב ונתתקנין כל ארבעת חלקי התורה, שהם בחינת הארבעה הנ"ל שצריכין להודות שהם בחינת הארבעה תקונים הנזכרים לעיל המבארין בהתורה הנ"ל כנ"ל שהם צדקה ואמונה וכו' כנ"ל.

For, the main purpose of the Torah is when one attains good deeds, as they said, "Takhlith [Torah]: teshuvah uma`asim tovim/The purpose of the Torah is to repent and do good works" etc. [Berakhoth 17a] etc., for the Torah conducts the whole world; and mainly, in accord with peoples' forming the letters of the Torah by means of good aspirations and as mentioned, for by good deeds, which one attains by good aspirations, thereby the letters are formed for goodness, and all the four parts of the Torah are repaired, which are the aspect of the aforementioned four who need to offer thanks, who are the aspect of the four repairs mentioned above that are explained in that Torah as mentioned, which are Tzedaqah, Emunah, etc. as mentioned.

כי ארבעת חלקי התורה הוא בחינת פרד"ס, שהם פשט, רמז, דרוש, סוד, כמובא . וכלם אין להם שלמות כי אם על ידי כסופין טובים שעל ידם עקר הציור לטוב כנ"ל, שזהו בחינת הארבעה שנכנסו לפרדס המזכרים בהתורה הנ"ל, שאף על פי שזכו לכנס לפרד"ס אף על פי כן לא יצאו כלם בשלום בתכלית השלמות כי אם כל אחד כפי כסופיו ומעשיו הטובים, דהינו רבי עקיבא שהיה שלם במעשיו הטובים בשלמות, הוא לבדו נכנס בשלום ויצא בשלום. ובן עזאי ובן זומא אף על פי שהיו צדיקים גדולים אבל לא היו שלמים בתכלית כמו רבי עקיבא, על כן זה הציץ ונפגע וכו'. ואחר שהיתה טינא בלביה כאשר הוכיח סופו שתפס זונה בשוק כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על כן קצץ בנטיעות לגמרי. כי אף על פי שהיה למדן גדול ומפלג בתורה כל כך והיה בידו כל ארבעת חלקי הפרד"ס, אף על פי כן מאחר שלא היה שלם במעשיו כראוי לזה וכסופיו ותשוקתו היו לרעה, על כן מצא את שלו עד שנתפקר וקצץ בנטיעות רחמנא לצלן.

For, the four parts of the Torah are the aspect of Pardes, which are Pardes, Remez, Derush, Sod, as is brought. And they all have no perfection except by good deeds, whereby is the main formation for goodness, as mentioned, which this is the aspect of the four who entered Pardes who are mentioned in that Torah, that even though they managed to enter Pardes, nevertheless they did not all exit in peace in ultimate perfection, but rather, each one according to his aspirations and good deeds, namely: Rabbi `Akiva who was utterly perfect in good deeds, he alone entered in peace and went out in peace. Ben `Azai and Ben Zoma, even though they were great Tzadiqim, but were not utterly perfect like Rabbi `Akiva, therefore gazed and were harmed. And Acher, who had impurity in his hearts, as his end proved, that he grabbed a harlot in the market, as our Rabbis z"l said, therefore, mutilated the shoots [apostacized] entirely. For, even though he was so outstandlingly learned in Torah and had all the four parts of Pardes in his hand, nevertheless since he was not as perfect in his deeds as he needed to be for this, and his aspirations and yearning was for evil, therefore he found what was his, until he apostacized and mutilated the shoots, God have mercy.

כי עקר שלמות ארבעת חלקי הפרד"ס הם על ידי כסופין טובים כי למדן בלא צדקות אינו כלום כי ארבעת חלקי הפרד"ס הם בחינת הארבעה תקונים הנזכרים לעיל, שהם בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל שהם תקון הצדקה שהוא תקון הולכי דרכים, ותקון שבת -אמונה שהוא בחינת תקון חבוש בבית האסורים, ותקון אסור והתר שהוא תקון החולה שנתרפא, ותקון ברית קדש שהוא תקון הולכי ימים שיעלו משם בשלום:

For, the main perfection of the four parts of Pardes are via the good aspirations, for the Scholarly without Righteousness is nothing at all, for the four parts of Pardes are the aspect of the four aforementioned repairs, which are the aspect of the "Four must offer thanks," which are repair of charity which is the remedy of travel, repair of Shabbath-Emunah which is the aspect of remedy of imprisonment, repair of Forbidden vs. Permitted which is the remedy of the ill who gets healed, and repair of the Holy Covenant which is remedy of sea travelers who have returned in peace.

Oth 4

כי בחינת פשט הוא בחינת תקון ברית תתאה שהוא בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שמברר האסור והמתר וכו' כנ"ל, שכל זה הוא בחינת פשט, דהינו פשט ההלכה שעל ידי זה עקר ברור ההלכה לברר האסור והמתר וכו'. שכל זה הוא בחינת תקון ברית תתאה כנ"ל. ומי שפוגם בזה, על ידי זה בא חולאת רחמנא לצלן, על ידי שאינו מברר בין דם לדם בין מיין דכין למיין מסאבין וכו' כנ"ל. שכל זה בחינת פגם הפשט שאינו מברר פשט ההלכה שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה בקשיא, בחמר הלכתא וכו' כמו שאיתא בתקונים . דהינו שקשה לו קשיות וחמרות ואינו יכול ללבנה ולבררה, ועל ידי זה וימררו את חייהם. וזהו בחינת חולאת שבא על ידי התגברות הארבע מרות בחינת מיין מרירן, שמשם כל החולאות שממררין חיי האדם חס ושלום. כי החולאת היא קלקול החיים בחינת וימררו את חייהם וכו'. כי החולאת סמוך למיתה כמו שכתוב 'ויגיעו עד שערי מות'. שזה נמשך על ידי פגם בחינת הפשט שהוא בחינת פגם ברית תתאה, שאינו זוכה לברר ההלכה לברר האסור והמתר, להפריש בין מיין דכין למיין מסאבין בין דם לדם, שכל זה מחמת הקשיות וחמר ההלכה שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בקשיא וכו'. נמצא שבחינת פשט הוא בחינת ברית תתאה שעל ידי פגם זה בא חולאת חס ושלום. ולהפך כפי התקון כן זוכה להתרפאות. דהינו בחינת חולה ונתרפא שהוא אחד מארבעה הנ"ל:

For, the aspect of Peshat/Basic Meaning is the aspect of repairing the Lower Covenant, which is the aspect of MeTaT', which is made up of the Six Orders of Mishnah which clarifies Forbidden vs. Permitted etc. as mentioned, which all this is the aspect of Peshat, that is, the simple meaning of the Halakhah, whereby is the essential clarification of the Halakhah, distinguishing the Forbidden from the Permitted etc. Which, all this is the aspect of Lower Covenant, as mentioned. And whoever blemishes in this, thereby gets ill, God save us, by not discriminating "between blood versus blood" and between Clean Water and Murky Water etc. as mentioned. Which, all this is the aspect of blemishing Peshat, as he does not make clear the Peshat of the Halakhah, which this is the aspect of "Wayimareru eth-chayeyhem ba`avodah qashah" [Ex. 1:14] — and they made their lives bitter in Qashia, [spoiling the asking of] Torah Questions — "bachomer" — in Chomer/stringency of Halakhah [i.e. spoiling Kal veChomer/a fortiori], as brought in the Tiqunim. That is, he ponders Difficulties and A Fortiori's and and is unable to illuminate and clarify it, and thereby, "And they made their lives bitter." And this is the aspect of illness which comes by surge of the four Galls, aspect of Bitter Waters, from whence come all the illnesses which embitter a man's life, God forbid.

Oth 5

רמז, זה בחינת תקון של הולכי דרכים שהוא על ידי צדקה כנ"ל, כי עקר ידיעת הדרך הישר באמת לאמתו אי אפשר להורות בפרוש כי אם ברמז בבחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני . כי אי אפשר לבאר ולפרש כל המבוכות והטעותים שיש בהליכת הדרכים אפלו בגשמיות. כי מכל דרך ודרך מתפצלים ומתפרשים כמה וכמה דרכים נבוכים מן הצד שאפשר לתעות בהם. מכל שכן וכל שכן בענין דרכים ונתיבות ברוחניות בעבודת ה', שאי אפשר בשום אפן לבאר ולפרש לכל אחד ואחד הדרך הישר בכל יום ובכל עת להיכן יפנה להציל נפשו ממה שצריך להנצל.

Remez/Allusion is the aspect of travel rehab, which is via charity as mentioned, for the main knowing of the straight path in its actual truth is impossible to show explicitly but rather only by allusion in the aspect of, "Askilekha ve'orekha bederekh-zu telekh, i`atzah `aleikha `eini/I will enlighten you and teach you in this way you shall go; I will give counsel, My eye being upon you" [Ps. 32:8]. For, it is impossible to clarify and explain all the confusions and mistakes that exist in even in physical travel. For, from each and every path, there branch out and spread out many many convoluted paths from the side that one can get lost in. This is all the more so regarding the spiritual ways and paths in serving Hashem, which are in no way possible to elucidate and explain to each and every person the straight way every day and at all times, which way to steer to save his lifeforce from what it needs saving from.

כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות , וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק תעיתי כשה אבד וכו', שתכף כשנוטין מעט מהדרך יוצאים משם כמה וכמה דרכים נבוכים וכו' עין שם. ומאחר שרב העולם כבר תעו במדבר בישימון דרך וכו', כי אין צדיק בארץ וכו' ולא יחטא , אשר על ידי כל חטא וחטא חס ושלום תעה מהדרך, וכמו שאנו מתודים בכל יום תעבנו תעינו וכו'. ואיך אפשר לבאר ולברר איך לשוב אל הדרך הישר. על כן אי אפשר לבאר בפרוש הדרך הישר בכל עת ובכל הלוך ותנועה, כי אם ברמז בחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני , שמרמזין להאדם בכל עת בדרך זו ילך.

For, "Yesh derekh yashar lifnei-ish, we'acharitah darkhei-maweth/There is a way that seems right to a man, but the end thereof are the ways of death" [Eccl. 28:16], as our lord, master and rabbi z"l wrote about the verse, "Ta`iti keseh oved/I have gone astray like a lost sheep" etc. [Ps. 119:176], as the moment a person gets off the path, many many convoluted paths go out from there; see there. And since the bulk of the world has already gone astray "in wilderness in a desert way" etc., for "Ein tzadiq ba'aretz... velo-yecheta/There is no righteous one on earth... that does not err" [Eccl. 7:20], as by each and every mistake, God forbid, he gets off the path; like how we confess each day, "Te`avnu ta`ainu/We have become abominable, we have gone astray" etc., and how is it possible to elucidate and explain how to return to the straight path? Therefore it is impossible to elucidate and explain the straight way each moment and each step and motion, except by Remez, the aspect of "Askilekha ve'orekha bederekh-zu telekh, i`atzah `aleikha `eini/I will enlighten you and teach you in this way you shall go; I will give counsel, My eye being upon you," as a man is hinted every moment, "In this way you should go."

וכל זה נתתקן על ידי צדקה בחינת צדקת תמים תישר דרכו , וכתיב בארח צדקה אהלך , כי על ידי צדקה זוכה לילך בדרך הישר בגשמיות ורוחניות בחינת וידריכם בדרך ישרה וכו'. ועל כן בחינת רמז שבתורה הוא בחינת תקון הולכי דרכים שהוא על ידי צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע שעל ידם כל הדרכים כמו שמבאר שם עין שם. כי הגלגלים סובבים בכל יום ובכל עת ובכל שעה שמשם נמשכין כל השנויים שבעולם שה' יתברך מסבב בעולמו, שהם חם וקר קיץ וחרף וכו'. וכן השנויים בפרטיות בכל יום ובכל אדם ובכל מקום.

And all this is remedied by charity, the aspect of "Tzidqath tamim teyasher darko/The charity of the sincere shall make straight his way" [Prov. 11:5], and the scripture, "Be'orach-tzedaqah ahalekh/I walk in the way of charity" [Prov. 8:20], for by charity he attains going the straight way physically and spiritually, the aspect of, "Wayadrikhem bederekh yesharah/And he led them by a straight way" etc. [Ps. 107:7]. And therefore the aspect of Remez in the Torah is the aspect of travel rehab, which is by charity which makes the celestial orbits go round, through which are all the paths, as explained there; see there. For, the orbs go round every day, at all times, at every moment, which is where all the variations in the world are drawn from, which H"Y brings about in his world, which are hot and cold, summer and winter etc. And thus are the particular variations each day and for every man and in all places.

והכל בשביל לרמז רמזים להאדם שישוב אל הדרך הישר באמת כפי אותו היום והשעה כפי מה שמרמזין לו בכל עת. (כמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ זכרון סימן נד), שמרמזין להאדם בכל עת לשוב לה' יתברך. והכל על ידי השנויים הנעשים בכל יום על ידי תנועת הגלגלים שהקדוש ברוך הוא מנהיג אותם בחכמה נפלאה בכל עת ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו וכו', הכל כדי לרמז להאדם את הדרך הישר שצריך לשוב בו באותה העת והשעה. והפוגמים בזה ואינם נותנים לב להבין כל הרמזים האלה הבאים על ידי הלוך הגלגלים בכל יום, על זה נאמר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו , כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שאינם מביטים בפעל ה' לברכו יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הינו כנ"ל כי עקר ברכת יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הוא לברכו יתברך על חדוש מעשה בראשית בכל יום. כמו שאומרים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שהכל בשביל הרמזים הנזכרים לעיל כדי לשוב לדרך הישר להתקרב אליו יתברך וכנ"ל וכמבאר מזה במקום אחר . נמצא שרמז הוא בחינת תקון הולכי דרכים שהוא על ידי בחינת צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע וכנ"ל:

And it is all for the sake of hinting Remazim to a man, in order that he return to the straight way, in truth, in accord with that day and hour, in accord with what is hinted to him at all times (as explained in the Torah "Wayhi miqetz — Zikaron L"M" #54), as they constantly hint to him to return to H"Y. And it is all by means of the variations that are made every day by means of the orbs' movements, as HK"BH conducts them with wondrous wisdom constantly and "changes the times and arranges the luminaries in their watches in the firmament as He wills" etc. — all in order to hint to the man the straight way that he needs to return on at that hour and moment. And those who blemish this and do not pay attention to discern these hints which come by the orbs' movements each day, of this it is said, "'We'eth po`al Hashem lo yabitu, uma`aseh yadaw lo ra'u/But they regard not the work of Hashem, neither have they considered the operation of His hands" [Isa. 5:12], and our Rabbis z"l expounded, that they do not regard the work of Hashem, [neglecting] to bless him "Who forms light" in the morning and "Who brings on evenings" in the evening, that is, as mentioned, for the essence of the blessing "Who forms light" in the morning and "Who brings on evenings" in the evening is in order to bless Him, Blessed be He, for renewal of the Work of Creation every day. As they say, "Who in His goodness renews each day constantly the Operation of Creation," as everything is for the sake of the aforementioned hints, in order to return to the straight way, to draw close to Him, Blessed be He, and as mentioned, and as explained of this elsewhere. Hence, Remez is the aspect of travel rehab, which is by means of charity which conducts the firmamental orbits, and as mentioned.

Oth 6

דרוש, זה בחינת תקון שבת אמונה שהוא בחינת עולם החרות שהוא תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות. כי עקר דרושי התורה נתגלין בשבת כידוע . כי כל דרושי התורה נמשכין משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, שהם בחינת תליסר תקוני דיקנא שהם אור הפנים. ועקר הארת שלשה עשר תקוני דיקנא הוא בשבת שאז עולין לשם כידוע בכונות שבת . כי שבת בחינת אמונה שעל ידי זה דיקא יכולין לדרש בתורה באמת, כי האמונה היא העקר והיסוד שעליה עומדים, ועל ידי זה נכנסים אל השכל לדרש את התורה, וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שעל ידי אמונה באים אל השכל וכו' עין שם. ועל כן אמונה היא בחינת שבת שהוא עולם החרות שעל ידי זה עקר שלמות הדעת, (כמו שמבאר במקום אחר בסימן יוד בלקוטי תנינא) שעל ידי זה יכולים לדרש את התורה, כי כשאין אמונתו בשלמות חס ושלום אז דעתו ושכלו הוא אסור ותפוש בכבלי ברזל בשבי ובבית האסורים בתפיסה גדולה:

Derush/Exposition, this is the aspect of remedy of Shabbath-Emunah which is the aspect of `Olam haCheruth/The Free World which is the rehab of one who was imprisoned and then released. For, Torah expositions are mainly revealed on Shabbath, as known. For, all the derushim of the Torah are drawn from the Thirteen Attributes through which the Torah is expounded, which are the aspect of the Tleisar Tiqunei Diqna/Thirteen Features of the Beard which are the Ohr haPanim/Light of the Face. And the essence of the Tleisar Tiqunei Diqna's shining is on Shabath which is when [we can] go up there, as known in the Kawanoth Shabbath. For, Shabbat is the aspect of Emunah whereby specifically the Torah can be truly expounded, for Emunah is the essence and the foundation on which we stand, and thereby we enter the intellect to expound the Torah, and as the Admor z"l wrote regarding the verse, "Wayhi yadaw emunah `ad-bo hashemesh/and his hands were steady until the going down of the sun" [Ex. 17:12], as by Emunah we arrive at the Intellect etc., see there. And therefore Emunah is the aspect of Shabbath which is `Omah haCheruth whereby is the essence of perfecting Da`ath/Consciousness (as explained elsewhere in L"M #10), as by means of this we can expound the Torah, for when one's Emunah is not perfect, God forbid, then his Da`ath and Intellect are bound and captured with steel fetters in captivity in prison, in great imprisonment.

כי זה ידוע ששכל האנושי קצר מלהשיג שום דבר על בריו ומכונו, ועל כן כל החכמים המחקרים נבוכים ותועים בכל החכמות. כי עדין אין שום חכמה ברורה אצלם כי יש ביניהם ספקות ומחלקת הרבה ומבוכות עצומות בכל החכמות כידוע לבקי בהם. כי על ידי שכל אנושי אי אפשר להשיג שום דבר על בריו ואמתתו. ועל כן כשנכנס באיזה חכמה בלי אמונה חס ושלום, הרי שכלו כמו אסור ותפוס בתפיסה שאינו יכול לצאת משם. כי דעתו נשאר נבוך ותפוס במה שמעין בו ואינו יכול לצאת משם בשלום. כי אי אפשר לו להשיג הדבר בשכלו האנושי. וכמו שכתוב אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממני. וכתיב רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו (קהלת

For, this is known, that human intellect is too meager to perceive any thing completely and properly, and therefore all the clever people who probe are perplexed and are astray in all the mental contrivances. For, they still do not have any clear wisdom, for they have amongst them many doubts and debates, and enormous confusions, in all the wisdoms, as is known to anyone expert in them. For, by human intellect it is impossible to perceive any thing completely and truly. And therefore when one enters some wisdom without Emunah, God forbid, behold, his intellect is like one imprisoned and captured in prison who cannot get out. For, his mint remains confused and captured in what he investigates, and cannot get out safely. For it is impossible for him to perceive anything with his human intellect. And as written, “Amarti echkamah wehu rechoqah mimeni/I said 'I will get wisdom,' but it was far from me” [Eccl. 7:23], and written, “Rachoq, mah-shehayah, we`amoq amoq, mi yimtza'enu/That which is far-off, in the past, or deep-deep, who can find it out?” [ibid. :24]

וזה בחינת גלות מצרים שהיתה הדעת בגלות ובשביה כמובא . כי מצרים מלאה גלולים דהינו עבודה זרה וכפירות הפך האמונה, ועל כן שם היתה הדעת בגלות ובשביה. כי בלא אמונה, הדעת והשכל אסור ותפוס בגלות ובשביה כי אי אפשר לו לצאת מהמבוכות על ידי השכל לבד בלא אמונה כנ"ל. אבל כשיש לו אמונה בחינת שבת, הוא בבחינת חרות כי דעתו בן חורין, כי יודע כל הדברים על ברין על ידי האמונה לבד, על ידי שמאמין לדברי רבותינו ואבותינו הקדושים, ואז יש לו יסוד לעמד עליו שהוא האמונה שעליה עומד הכל. כי על ידי יסוד אמונה יכול לכנס לכל דרושי התורה ולצאת משם בשלום מאחר שיש לו יסודות חזקים על ידי האמונה הקדושה. וזה בחינת בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה , יחיה זה בחינת חכמות אמתיות של דרושי התורה שהיא עקר החיות בחינת החכמה תחיה , בחינת דרשוני וחיו , שעקרם תלוי באמונה שהיא יסוד הדרושים האמתיים וכנ"ל. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב באות פ' פדיון שבויים, וזה לשונו כשאחד מבני ישראל נתפס בתפיסה, על ידי זה לפי בחינתו נסתמו מעינות החכמה מחכמי הדור. ולהפך כשיוצא מהתפיסה, עד כאן לשונו. כי תפיסה היא בחינה שנסתמו מעינות החכמה שהדעת בגלות ובתפיסה ואינו יכול לברר דרושי התורה על מכונם כנ"ל, ותקון כל זה תלוי בשבת אמונה שהוא בחינת עולם החרות כנ"ל. וזהו בחינת אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים , אנכי ה' אלקיך, זה בחינת אמונה, כי זה עקר יסוד האמונה להאמין בו יתברך. ועל ידי זה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, דהינו שהוציאנו ממצרים מעבדות ושביה ותפיסה, שהכל היה על ידי שהיה שם הדעת בגלות כידוע, כי על ידי אמונה בחינת אנכי ה' אלקיך על ידי זה יוצא הדעת מגלות ושביה ותפיסה שזה עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל. נמצא שדרוש הוא בחינת שבת אמונה שהוא בחינת תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות וכנ"ל:

And this is the aspect of the Egyptian exile, when the consciousness was in exile and captivity, as understood. For Mitzrayim was full of filth, that is, idolatry and apostasy, the opposite of Emunah, so there the consciousness was in exile and captivity. For, without Emunah, the consciousness and intellect is bound and captive in exile and captivity, for it cannot go out from the confusions by means of intellect alone without Emunah, as mentioned. But when he has Emunah, the aspect of Shabbath, it is in the aspect of freedom, for his consciousness is free, for he knows everything in completion by means of Emunah alone, by means of believing the words of our holy rabbis and forefathers, and then he has a foundation to stand on, which is the Emunah, on which everything stands. For, by means of Yesod/Foundation, Emunah, he can enter in all explanations of the Torah and go out safely, since he has a strong foundation through the holy faith, and this is the aspect of, “Chabakuk came and established them on one [principle], Wetzadiq be'emunatho yichyeh/And the righteous shall live by his faith [Hab. 2:4].” “Shall live” is the aspect of true wisdoms of Torah explanations, which is the essence of vitality, the aspect of “Hachokhmah tichyeh/Wisdom preserves life” [Eccl. 7:12], the aspect of “Dirshuni wichyu/Seek me and live” [Amos 5:4], the essence of which depends on Emunah, which is the foundation of true commentaries, and as mentioned. And this what our Rebbe obm wrote in the Alef-Beth Sefer, letter P', Pidyon Shevuyim/Redeeming Captives, and these are his words: “When an Israelite is held captive, thereby in accord with his aspect the wellsprings of wisdom are closed up from the sages of the era. And vice-versa, when he goes out from captivity.” For, capture is the aspect of the wellsprings of wisdom being stopped up, as the consciousness is in exile and captivity, and one cannot properly elucidate Torah commentaries, as mentioned. And the remedy of all this depends on Shabbath-Emunah, which is the aspect of `Olam haCheruth/The Liberated World, as mentioned. And this is the aspect of “Anokhi Hashem Eloheikha asher hotzetikha me'eretz mitzrayim mibeith `avadim/I am Hashem your God who has taken you out from the land of Mitzrayim, from the house of servanthood.” “I am Hashem your God...” is the aspect the aspect of Emunah, for the essence of the foundation of Emunah is to believe in Him, Yithbarakh. And thereby, “...who has taken you out from the land of Mitzrayim, from the house of servanthood,” that is, He has taken us out from Mitzrayim, from servitude, captivity and imprisonment, which was all by means of the consciousness being in exile there, as known, for by means of Emunah, the aspect of “I am Hashem your God,” thereby the consciousness goes out from exile, captivity and imprisonment, which is the essence of leaving Mitzrayim as mentioned. Hence, Derush is the aspect of Shabbath-Emunah which is the aspect of the remedy of one who was imprisoned and then released free, and as mentioned.

Oth 7

וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם.

And Sod/Esoteric Meaning, this is the aspect of remedying the holy covenant, which is the aspect of remedy of those who go down to sea, as mentioned, for one attains the essence of the Torah's secrets by means of guarding the Holy Covenant, the aspect of “Sod Hashem liyre'aw uvritho lehodi`am/The secret of Hashem is with them that fear Him, and His covenant, to make them know it” [Ps. 25:14]. For, Sod is gematria 70, which one cannot attain except by keeping the Covenant, by breaking this craving that is made up of the evil of all the seventy nations, as explained in the Torah, “Biqrov `alai mere`im” #36, see there, where it is written that by withstanding a test in this urge, which is the main trial and refinement wherein a man is tried, then the secrets of the Torah are opened to him, and the hidden things are revealed to him etc., see there.

וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'.

And this is the main remedy of those who go down to sea in ships: to pass through safely. For, the main power to pass through the see is drawn from the aspect of “Hanothen bayam darekh/Who makes a way in the sea” [Isa. 43:16], from whence there is power to cross the sea in ships, the aspect of “Derekh-oniyah velev-yam/The way of a ship in the heart of the sea” [Ps. 30:19]. And all this is drawn by means of repair of the Covenant, for the main repair of the Covenant is in the aspect of “Hanothen bayam darekh,” as explained in LM II #87 regarding the intentions of Elul which are repair of the Covenant, see there. And this is the aspect of attaining the secrets of the Torah, for of them it was said spiritually, "Yordei hayam ba'oniyoth, `osei mel'akhah bemayim rabim'/Those who go down to sea in ships, who perform craft in mighty waters" [Ps. 107:23], for only they go down into the sea of wisdom with great and wondrous craft, and only they see the works of Hashem and His wonders and awesome things, the aspect of, “Hema ra'u ma`asei H', we'nifleothaw/They saw the works of H', and his wonders” etc. [ibid. :24].

כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל.

For there is nobody who perceives the greatness of the Blessed Creator and his enormous wonders and awesome things like those who know the Sodot/Esoteric-Secret meanings of the Torah, as brought in the holy Zohar and the Tikunim. But only those who truly guard the Holy Covenant attain this. And so whoever wants to enter Pardes, which are the four parts of the Torah as mentioned, which are Peshat, Remez, Derush, Sod, he can only enter and exit safely when he attains the abovementioned repairs. And the essence of all of them depends of keeping the Holy Covenant, as understood there in that Torah.

אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל.

But whoever separates, God forbid, the study of Torah from the aforementioned repairs, the root of which is the sanctity of the Covenant, and wants to enter Pardes without these repairs, can “mutilate the shoots,” God forbid, like Acher, who “mutilated the shoots” [apostasized]. And the main damage is when he wants to enter in the secrets of the Torah before he has repaired the holy Covenant properly, for the root of attaining the secrets of the Torah is by means of keeping the holy Covenant, as mentioned. And even the other parts of the Torah are only perfectly attained through keeping the Covenant. For, all the aforementioned repairs, which are Emunah, Tzedakah etc., they all depend on keeping the Covenant, as explained there, through which repairs one attains all the parts of the Torah as mentioned.

ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל.

And therefore every learned person must inspect his deeds and look at himself, whether he is clean of faults and properly sanctified in keeping the Covenant, and if he knows of himself that he has not yet attained this, and all the more so if he is far from this repair, as he is far [??], as can be found presently due to our great transgressions, he needs to know his Torah can only have perfection through a Tzaddik who is truly great and holy in the perfect sanctity of the holy Coventant. For, when they tie themselves to him then the Scholar and the Righteous are interconnected, and then he can be repaired by him, as he attains good aspirations and forms letters of the Torah for goodness through him. And therefore everyone needs to very much seek and request such a true Rebbe as this, which this is the aspect of "Im harav domeh lemal'akh Hashem Tzevaoth, Torah yevaqshu mipihu/Only if the rabbi is like an angel of H"Tz should they seek Torah from his mouth" etc. [Chagiga 15b to Malakhi 2:7], as explained there in that Torah.

אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

But if he is not a follower of such a True Tzaddik, and all the more so when he disputes him, God forbid, and is himself not sanctified at all, as he himself knows, and he is proud and haughty in just his learnedness insofar he is a big scholar, this is the aspect of Acher who “mutilated the shoots,” for he separates between the Lamdan and the Tzaddik, whereby he separates the letters of the Torah from the good vowels, and the letters are left like a body without a soul, which is the aspect of, “If he doesn't attain it, it becomes a poison for him,” for this is really the aspect of death, which is the detachment of soul from body, for he too detaches the good lifeforces which are the vowels, from the letters, which are in the aspect of bodies in relation to the vowels, as explained in that Torah, take a good look there.

Oth 8

And this is the aspect of the blemish of Korach who quarreled with Moshe and Aharon; the aspect of “Wayyikach Qorach” [Num. 16:1], the Targum of which is “We'ethpelag Qorach/And Qorach broke off,” as he made separation between the Lamdan and Tzaddik and said that being a scholar alone is a status. And this is his saying, “For the entire assembly is holy,” and Rashi explained, “They all heard from Sinai, 'I am' etc.,” that is, he said that since they all accepted the Torah and all heard “I am” from Sinai therefore they are all the same, God forbid. And in this he made a big blemish and mistake, because even though they all received the learning of Torah from Sinai, nevertheless they are not all the same in performance of the Torah. And the essential perfection is only in accord with the righteousness of each person, according to what each person manages to perform the Torah perfectly, and everything depends on the sanctity of the Covenant, which is something that no man knows what is another person's state, but only his own shortcomings, how he is holding in it.

זהו בחינת פגם קרח שחלק על משה ואהרן, בחינת ויקח קרח ותרגומו ואתפלג קרח, שחלק למדן מצדיק ואמר שלמדן בעצמו הוא מעלה. וזה שאמר כי כל העדה כלם קדושים, ופרש רש"י כלם שמעו בסיני אנכי וכו', הינו שאמר מאחר שכלם קבלו את התורה וכלם שמעו בסיני אנכי על כן כל אפין שוין חס ושלום. ובזה פגם וחטא מאד, כי אף על פי שכלם קבלו למוד התורה בסיני אבל אין כלם שוין בקיום התורה. ועקר השלמות הוא רק כפי הצדקות של כל אחד כפי מה שזוכה כל אחד לקיום התורה בשלמות, והכל תלוי בקדשת הברית שזה אין שום אדם יודע מה שנעשה עם חברו, רק הוא יודע החסרונות שלו איך הוא אוחז בזה.

Therefore it is definitely proper for a person to nullify himself in front of the True Tzaddik, the aspect of Moshe, as one can see the enormity of the wonders of his sanctity by means of the wonders of the Torah that he revealed to us, to rely on his words, as he definitely knows to whom to attribute the greatness he deserves. Especially Moshe Rabbeinu himself, who did everything by speech. Whereas Qorach in his haughtiness quarreled with him and gloried in his wisdom, and learned out and determined a fallacious a fortiori, showing faces of the Torah not according to Halakah, and saying, “If a Tallith of other thread is discharged [of the mitzvah] by Tekhelet, then” etc., and, “Does a house full of scrolls need a Mezuzah” etc. For when one does not have Emunah, and separates the learning of Torah form the Tzaddik, he can certainly go out of the religion and reveal faces of the Torah not in accord with Halakhah, as did Qorach and his entourage who quarreled with Moshe thereby, and Acher who apostasized thereby, and as mentioned.

על כן בודאי ראוי לו להתבטל נגד הצדיק האמת שהוא בחינת משה שרואים עצם נפלאות קדשתו על ידי נפלאות התורה שגלה לנו ולסמך על דבריו שבודאי יודע למי לתן הגדלה כראוי לו. בפרט משה רבנו בעצמו שעשה הכל על פי הדבור. וקרח על ידי גאותו חלק עליו והתפאר בחכמתו ולמד ודן קל וחמר של שקר, וגלה פנים בתורה שלא כהלכה ואמר ומה טלית של מין אחר חוט של תכלת פוטרה וכו'. וכן בית מלא ספרים אם חיב במזוזה וכו' . כי כשאין בו אמונה, ומפריד למוד התורה מהצדיק, בודאי יוכל לצאת לגמרי מהדת לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, כמו קרח שחלק על משה על ידי זה, ואחר שקצץ בנטיעות על ידי זה וכנ"ל.

And therefore Qorach disputed the priesthood, for the Kohen is the aforementioned aspect of the true Rav, the aspect of “The Kohen's lips will guard knowledge, and Torah” etc.; “If the Rav is like the Messenger of H' Tzeva'oth” etc. as mentioned. For Kohen is the aspect of Chesed/Kindness, the aspect of Avraham, that is, the aspect of holy love, yearning and aspirations which one attains through this Rav who resembles the Messenger of H' Tzeva'oth, and as mentioned. And Qorah, who blemished in this and wanted to separate the Lamdan from the Tzaddik as mentioned, therefore argued over the Priesthood, and as mentioned. And therefore H' Yithbarakh ordered to elucidate the truth through the staffs, as written, “And what will happen is that the man whom I choose, his staff will bloom,” for Mateh/Staff is M"TT who is the aspect of the Lamdan composoded of the Six Orders of Mishnah, which are the aspect of forbidden and permitted etc., and explained in that torah.

ועל כן חלק קרח על הכהנה, כי הכהן הוא בחינת הרב האמת הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' כנ"ל. כי כהן בחינת חסד בחינת אברהם, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שזוכין על ידי הרב הזה שדומה למלאך ה' צבאות וכנ"ל. וקרח שפגם בזה ורצה לחלק למדן מצדיק כנ"ל, על כן חלק על הכהנה וכנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך לברר האמת על ידי המטות, וכמו שכתוב והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, כי מטה דא מט"ט שהוא בחינת למדן שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור ומתר וכו', כמו שמבאר בהתורה הנ"ל.

And therefore H' Yithbarakh ordered each person to insert his staff in front of the Ark of Testimony, and the man whom He chooses, his staff shall blossom, showing that the staff of Arahon who is the aspect of the True Rav who is the Messenger of H' Tzeva'oth who includes and unites the Lamdan and Tzaddik, and then he will definitely bear fruit, that is, he alone invents true Torah novelties, which are the aspect of Pardes. For only his staff blossomed and grew and bore fruit, as written, “and it bloomed blossoms, and sprouted buds, [and brought almonds to fruition], that is, his Torah learning, which is the aspect of Mateh as mentioned, it alone succeeded and bore fruit, for he is the Messenger of H' Tzeva'oth who binds the Lamdan to the Tzaddik, whereby is the essential perfection of Torah novelties, which are the aspect of Pardes.

ועל כן צוה ה' יתברך שכל אחד יכניס מטה שלו לפני ארון העדות, והיה האיש אשר יבחר בו מטהו יפרח, להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומיחד למדן וצדיק, ואזי הוא בודאי עושה פרות דהינו שהוא לבדו מחדש חדושין דאוריתא אמתיים בתורה שהם בחינת פרד"ס. כי רק מטה שלו פרח וגדל ועשה פרות כמו שכתוב ויצא פרח ויצץ ציץ וכו', דהינו שלמוד התורה שלו שהוא בחינת מטה כנ"ל, הוא לבדו הצליח ועשה פרי, כי הוא מלאך ה' צבאות שמקשר למדן לצדיק שעל ידי זה עקר שלמות חדושי התורה שהם בחינת פרד"ס.

And therefore he certainly deserves the Priesthood, for he attains holy aspirations and love, which is the aspect of Kohen, the man of Chesed, as mentioned. But the staffs of the rest of the chiefs neither bloomed nor bore fruit, proving to them and revealing that they cannot innovate in the Torah in the Pardes, which is called “Fruit tree bearing fruit” as is known; they cannot attain this except by the power of Araron haKohen which is the aspect of the True Rav who resembles the Messenger of H' Tzeva'oth who includes the Lamdan and Tzaddik, and therefore he alone deserves the Priesthood.

ועל כן בודאי לו מגיע הכהנה, כי הוא זכה לכסופין ואהבה דקדשה שהוא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. אבל המטות של שאר הנשיאים לא פרחו ולא עשו פרות, להורות להם ולגלות שאין יכולים לחדש בתורה בפרד"ס שזה נקרא עץ פרי עושה פרי כידוע , אין יכולין לזכות לזה כי אם על ידי כח אהרן הכהן שהוא בחינת רב האמת שדומה למלאך ה' צבאות שכלול מלמדן וצדיק, ועל כן לו לבד מגיע הכהנה.

But whoever separates himself from him is in the aspect of a “dry tree,” for even though it seems that he innovates some new concept, it is not at all called making fruit. As brought in the Zohar, that new concepts that are not proper are like “false skies,” God forbid, (as explained in the Torah “Wayhi miqetz #54), which are in the aspect of the seven years of famine, God forbid, which is the opposite of making fruit. For it is impossible to succeed in the Torah and truly make fruit except by tying oneself to the True Tzaddik who is the aspect of Aharon haKohen who is the aspect of “The Kohen's lips shall guard knowledge” etc., who alone attained that his staff which is the aspect of M”TT bloomed, blooming blossoms and sprouting buds etc., for the essence of perfection of new Torah concepts which are the aspect of Pardes in which all kinds of fruits grown, is only by means of good aspirations, whereby one attains good deeds, and as mentioned.

אבל מי שמפריד עצמו ממנו הוא בחינת עץ יבש, כי אף על פי שנדמה שמחדש איזה חדוש אינו נחשב בשם עשית פרות כלל. כמו שאיתא בזהר שחדושין שאינם כראוי הם בחינת רקיעין דשוא חס ושלום (וכמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ סימן נד) שהם בבחינת שבע שני הרעב חס ושלום, שהוא הפך עשית פרות. כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', שרק הוא זכה שמטה שלו שהוא בחינת למדן בחינת מט"ט יפרח ויוציא פרח ויצץ ציץ וכו' , כי עקר שלמות חדושי תורה שהם בחינת פרד"ס שגדלים בו כל מיני פרות, הוא רק על ידי כסופים טובים שעל ידי זה זוכים למעשים טובים וכנ"ל:

Oth 9

And therefore Qorach and his entourage were swallowed alive, as written, “And they went down to She'ol alive,” for the essence of death is drawn from the aforementioned damage of not forming the Torah letters for goodness, whereupon it becomes the aspect of, “If he does not attain it, it becomes deadly poison for him.” And the essence of this blemish is drawn by not drawing close to the True Tzaddik; all the more so if he disputes him, God forbid, separating the Lamdan from the Tzaddik, namely separating the learning of Torah away from the good aspirations which are good souls and nequdoth/spots/vowels etc. as mentioned, whereby “if he does not attain it it becomes deadly poison for him,” since he separates the letters of the Torah from the nequdoth, which this is really the aspect of the soul being apart from the body, which this is the essence of death, and as mentioned. For death is essentially drawn from Adam haRishon's mistake, by the mistake with the Tree of Awareness Good-and-Bad, and the main damage of the Tree of Awareness was that aspect, for the Tree of Awareness Good-and-Bad is the aspect of MT”T which is made up of the six orders of Mishnah, which are the aspect of Forbidden and Permitted etc., as is known in the Tikkunim, and H"Y ordered him to not eat from the Tree of Awareness at all, for He wanted that he cling only to the Tree of Life which was entirely Good, and then they would not have needed any refinement at all.

ועל-כן נבלע קרח ועדתו בחייו כמו שכתוב וירדו חיים שאלה, כי עקר המיתה נמשך מפגם הנ"ל על ידי שאין מצירין אותיות התורה לטוב, שאז הוא בחינת לא זכה נעשית לו סם מות . ועקר זה הפגם נמשך על ידי שאינו מקרב להצדיק האמת, מכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ומפריד למדן מצדיק, דהינו שמפריד למוד התורה מכסופין טובים שהם נפשות ונקדות טובים וכו' כנ"ל, שעל ידי זה לא זכה נעשית לו סם מות, מאחר שמפריד אותיות התורה מהנקדות שזהו בחינת פרדת הנפש מהגוף ממש שזהו עקר המיתה וכנ"ל. כי עקר המיתה נמשך מחטא אדם הראשון על ידי חטא עץ הדעת טוב ורע, ועקר פגם עץ הדעת היה בחינה הנ"ל, כי עץ הדעת טוב ורע זה בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור והתר וכו' כידוע בתקונים , וה' יתברך צוה עליו שלא לאכל כלל מעץ הדעת, כי רצה שיתדבק רק בעץ החיים שהוא כלו טוב, ואז לא היו צריכים שום ברור כלל.

But he erred in this and ate from the Tree of Awareness, by means of the Serpent's advice, who was “more subtle than any,” who incited him to be clever, as written, “and their eyes were opened” etc., namely by inciting him to go only after clevernesses and probing to know Good and Bad and without making effort for good deeds at all, until he prevailed over him and incited him to transgress Hashem's commandment about eating from the Tree of Awareness of Good-and-Bad, and also damaged the Holy Covenant, as our Rabbis z”l have said.

והוא חטא בזה ואכל מעץ הדעת על ידי עצת הנחש שהיה ערום מכל שהסיתו להתחכם כמו שכתוב ונפקחו עיניכם וכו', דהינו שהסיתו שילך רק אחר חכמות וחקירות לידע טוב ורע ולבלי להשתדל אחר מעשים טובים כלל, עד שגבר עליו והסיתו לעבר על מצות ה' לאכל מעץ הדעת טוב ורע וגם פגם בברית קדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה.

And by means of all this he was in the aspect of “a whisperer, separating familiar friends” [Prov. 16:28], as he separates between the Lamdan and Tzaddik, like Acher who “mutilated the shoots” by this, for he caused, by eating of the Tree of Awareness Good-and-Bad and by means of damaging the Holy Covenant, that he was in the aspect of separating the aspect of the Lamdan who is the aspect of the Six Orders of Mishnah, the aspect of MT”T-Malakh, from the aspect of Tzaddik, who is the aspect of guarding the Covenant, the aspect of H” Tzeva'oth as mentioned, which this is the aspect of separating the letters from the vowel spots, which are in the aspect of Body and Soul.

ועל ידי כל זה היה בבחינת נרגן מפריד אלוף שהפריד בין למדן וצדיק כמו אחר שקצץ בנטיעות על ידי זה, כי גרם על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע ועל ידי פגם הברית שיהיה בחינת פרוד בין בחינת למדן שהוא בחינת ששה סדרי משנה בחינת מט"ט מלאך, לבין בחינת צדיק שהוא בחינת שמירת הברית בחינת ה' צבאות כנ"ל, שזהו בחינת פרוד בין האותיות והנקדות שהם בבחינת גוף ונפש. ועל כן נגזר על ידי זה מיתה שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי בזה פגם שהפריד הנקדות מהאותיות שזהו ממש בחינת פרדת הנפש מהגוף כנ"ל.

But Adam haRishon made repentance and began to repair in part, and likewise the Tzaddikim in each era involve themselves in this repair. And the essence of the repair is by the True Tzaddikim who prevailed over their Inclination, who truly attained the right state of the Covenant, and thereby attained good aspirations and making good vowel spots for the letters, whereby they form everything for goodness, which is the aspect of life, the aspect of, “If he attains it, it becomes a drug of life for him,” as mentioned. And whoever wants to have mercy on his life, needs to connect himself with True Tzaddikim, because with them is the source of life, and as mentioned. And in each and every era they are involved in repairing the mistake of Adam haRishon by means of True Tzaddikim and their followers, whereby the Lamdan and Tzaddik united: vowel spots, Torah letters and good deeds, which all this is the aspect of merging the body into the soul, which this is the aspect of life, and as mentioned.

אבל אדם הראשון עשה תשובה והתחיל לתקן קצת וכן כל הצדיקים שבכל דור עוסקים בתקון זה. ועקר התקון על ידי צדיקי אמת שהתגברו על יצרם עד שזכו לתקון הברית באמת, ועל ידי זה זכו לכסופין טובים ולעשות נקדות טובות להאותיות שעל ידי זה מצירין הכל לטוב שהוא בחינת חיים בחינת זכה נעשית לו סם חיים כנ"ל. וכל מי שרוצה לחוס על חייו צריך לקשר את עצמו לצדיקי אמת כי עמם מקור החיים וכנ"ל. ובכל דור ודור עוסקים לתקן חטא אדם הראשון על ידי הצדיקים האמתיים והמקרבים אליהם שעל ידי זה נכלל למדן וצדיק, נקדות ואותיות תורה ומעשים טובים, שכל זה הוא בחינת כלליות הגוף בהנפש שזהו בחינת חיים וכנ"ל.

But nevertheless since this repair is impossible to finish at one time and in one generation, therefore the decree of death remains in place, and it is obligatory that at the end a man dies, for due to the enormity of the spoilage of Adam haRishon's mistake, it is impossible to refine out the impurity, except by separation of the soul from the body. But in truth, now death is a great benefit, as written, “and behold, it was very good (tov me'od)” — [me'od] is death [maweth], as our Rabbis z”l have said [Ber. R. 9, Zohar I:47a et. al.], for now after the mistake, it is impossible even for great Tzaddikim to go back to the Source of Life perfectly, except by separation of the soul from the body, which then the dust returns to the earth as it was before, and the spirit returns to God who gave it.

אבל אף על פי כן מחמת שתקון זה אי אפשר לגמרו בפעם אחד ולא בדור אחד, על כן גזרת המיתה במקומה ובהכרח שבסוף ימות האדם, כי על ידי גדל הקלקול של חטא אדם הראשון אי אפשר לברר הזהמא כי אם על ידי פרדת הנפש מהגוף. אבל באמת עתה המיתה היא טובה גדולה, כמו שכתוב והנה טוב מאד זה המות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי עתה אחר החטא אי אפשר אפלו לצדיקים גדולים לשוב למקור החיים בשלמות כי אם על ידי פרדת הנפש מהגוף שאז ישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה.

And then the body's impurity is worn out in the dust, until at the Resurrection the soul and the purified body will be reunited, and will rise to live again, and will live true life which is everlasting life, each person according to his good deeds that he managed to accomplish in this world, and in accord with his following after and his connection with True Tzaddikim and pious people, whereby he was involved in connecting the soul and the body, as mentioned. Whereby he will ultimately combine it perfectly, which is everlasting life as mentioned.

ואז תתבלה זהמת הגוף בעפר עד שבעת התחיה יחזרו ויתחברו הנפש והגוף המזכך ויעמדו בתחיה ויחיו חיים אמתיים שהם חיים נצחיים כל אחד כפי מעשיו הטובים שזכה לסגל בזה העולם. וכפי התקרבותו והתחברותו לצדיקים ויראים אמתיים שעל ידי זה עסק לחבר הנפש והגוף כנ"ל. שעל ידי זה יזכה לבסוף לחבור זה בשלמות שהוא חיים נצחיים כנ"ל.

But it is impossible to reach this everlasting life except by death specifically, in order that the impurity be worn out that was caused by Adam haRishon who caused it by the Tree of Awareness Good-and-Bad, whereby he caused separation between the letters and the vowel spots, which are the aspect of body and soul as mentioned. Therefore it is obligatory that there be parting between them, namely death, before attaining true joining, which is the aspect of everlasting life, and as mentioned.

אבל אי אפשר להגיע לאלו החיים נצחיים כי אם על ידי המיתה דיקא כדי שיתבלה הזהמא של חטא אדם הראשון שגרם על ידי עץ הדעת טוב ורע, שעל ידי זה עשה בחינת פרוד בין האותיות והנקדות שהם בחינת גוף ונפש כנ"ל. על כן בהכרח שיהיה פרוד ביניהם דהינו מיתה קדם שיזכו לחבור אמתי שהוא בחינת חיים נצחיים וכנ"ל.

And therefore Qorach who blemished in this a great deal, for he challenged Moshe who is the True Tzaddik, the entirety of the Torah, and wanted to separate between the Lamdan and the Tzaddik etc. as mentioned, as if it is possible to draw vitality without the True Tzaddik, as if the letters have the aspect of live bodies without the vowel-spots, without true Nefesh/life-breath, whereas actually the body only has life by means of the Nefesh, and the Nefesh receives its vitality from Above by means of the vowel-spots which are the aspect of good Nefashoth, which are produced by good aspirations, as people form the letters of the Torah for goodness, from whence specifically the vitality is drawn from the Source of Life to the body and to all the worlds entirely.

ועל כן קרח שפגם בזה מאד כי חלק על משה שהוא הצדיק האמת כלליות התורה, ורצה להפריד בין למדן וצדיק וכו' כנ"ל, כאלו אפשר להמשיך חיים בלא הצדיק האמת, כאלו יש להאותיות בחינת גוף חיות בלא הנקדות בלא הנפש האמתי, אשר באמת אין חיות להגוף כי אם על ידי הנפש, והנפש מקבלת החיות מלמעלה על ידי בחינת הנקדות שהם בחינת נפשות טובות, שנעשים על ידי כסופים טובים שמצירים אותיות התורה לטוב שמשם דיקא נמשך החיות ממקור החיים להגוף ולכל העולמות כלם.

But whoever divides between them by the aforementioned blemish, his life is not life at all, since it is not drawn from the Source of Life, and therefore “The wicked in their 'lifetime' are called 'dead',” and therefore Qorach who blemished in this as if there is life without the True Tzaddik, and emboldened his face so much up against Moshe Rabbeinu, by whom is the drawing of the vitality from the Source of Life to all the Nefashoth to vitalize the bodies and as mentioned — therefore got his [reward] and he and his entourage went down alive to She'ol, alive specifically, and didn't merit a death and burial. For he was given what he wanted, for he wanted to receive life from himself without connection to Moshe; just the reverse he disputed him so much, therefore his vitality was detached from the Source of Life and was left without vitality below, and immediately the earth opened its mouth and swallowed them alive, for that is the place for him to live such a life, for the earth which is dust is in the aspect of the letters in relation to the vowel-spots, in the aspect of the body in relation to the Nefesh.

אבל מי שמפריד ביניהם על ידי פגם הנ"ל, חייו אינם חיים כלל, מאחר שאינם נמשכים ממקור החיים, ועל כן רשעים בחייהם קרויים מתים , ועל כן קרח שפגם בזה כאלו יש חיים בלא הצדיק האמת, והעיז פניו כל כך כנגד משה רבנו שעל ידו עקר המשכת החיות ממקור החיים לכל הנפשות שיחיו את הגופות וכנ"ל, על כן קבל את שלו וירד הוא ועדתו חיים שאלה , חיים דיקא, ולא זכה למיתה וקבורה. כי נתנו לו מה שרצה, כי רצה לקבל חיות מעצמו בלי התקשרות למשה אדרבא חלק עליו כל כך, על כן נחלק חיותו ממקור החיים ונשאר עם כל חיותו למטה ותכף פתחה הארץ את פיה ובלעה אותם חיים שאלה, כי שם מקומו לחיות בחיים כאלה, כי הארץ שהיא העפר היא בבחינת האותיות לגבי נקדות בבחינת גוף לגבי נפש:

For, it is known that the four fundamentals, fire, wind, water, earth, correspond to Ta`amim/cantillation, Nekudoth/vowels, Tagim/crowns, Otiyoth/Letters, hence earth corresponds to the aspect of letters, which only have life through the vowels which get life through the Ta`amim from the Source of Life, and bestow the life on the letters through the crowns. For all these aspects are interconnected and receive from each other, up to higher and higher, as known, and likewise all the world's creatures which H' Yithbarakh all created from the earth, as written, they were all from the earth etc.; they all receive from each other up to higher and higher. But since Qorach and his entourage made such a separation and wanted to have vitality from themselves without the Tzaddik who is the aspect of Moshe, therefore they remained below with their lives which were in the aspect of earth as mentioned; therefore they went down to She'ol live specifically, since they separated their lives from the Source of Life by disputing the Tzaddik who is Moshe, and as mentioned.

כי ידוע שארבעה יסודות אש רוח מים עפר הם כנגד טעמים נקדות תגין אותיות, נמצא שעפר כנגד בחינת אותיות, שאין להם חיות כי אם על ידי הנקדות שמקבלין החיות דרך הטעמים ממקור החיים ומשפיעים חיות להאותיות דרך התגין, כי כל אלו הבחינות מקשרים זה בזה ומקבלין דין מן דין עד למעלה למעלה כידוע, וכן כל ברואי עולם שכלם בראם ה' יתברך מן העפר כמו שכתוב הכל היה מן העפר וכו', כלם מקבלים זה מזה עד למעלה מעלה. ומאחר שקרח ועדתו עשו פרוד כזה ורצו לחיות מעצמם בלי הצדיק שהוא בחינת משה, על כן נשארו למטה עם חיים שלהם שהוא בבחינת עפר כנ"ל, על כן ירדו בחייהם דיקא שאולה, מאחר שהפרידו חיות שלהם ממקור החיים על ידי שחלקו על הצדיק שהוא משה וכנ"ל:

Oth 10

And this is the aspect of, “Pinchas ben El`azar ben Aharon haKohen has turned back My wrath... therefore say... and it shall be for him and his seed after him a Covenant of everlasting priesthood” etc. For, by Pinchas being zealous for the Covenant, thereby he attained priesthood. For priesthood, which is the aspect of Chesed/kindness, the aspect of love and good yearning and aspirations for H' Yithbarakh, which is the aspect of Avraham the man of Chesed, is attained by Tikkun haBerith/the Covenant in Good Repair, as thoroughly explained in that Torah. And therefore the True Tzaddik is called Kohen, as written, “The Kohen's lips will guard knowledge, and they will ask Torah from his mouth,” from which verse our Rabbis of blessed memory expounded, “If the rav resembles the Messenger of H' Tzeva'oth” etc., which contains all the concepts of the aforementioned commentary, as explained in that torah, that “the Messenger of H' Tzeva'oth” is the aspect of the unity and connection of the Lamdan and Tzaddik, which is the aspect of letters and vowels etc. as mentioned.

וזה בחינת פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו' לכן אמר וכו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וכו' . כי על ידי שקנא פינחס קנאת הברית על ידי זה זכה לכהנה. כי כהנה שהוא בחינת חסד בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין טובים לה' יתברך שהוא בחינת אברהם איש החסד, זה זוכין על ידי תקון הברית כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ועל כן נקרא הצדיק האמת כהן כמו שכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, שמפסוק זה דרשו רבותינו זכרונם לברכה אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' שבזה כלול כל דברי הדרוש הנ"ל כמבאר בהתורה הנ"ל, שמלאך ה' צבאות זה בחינת כלליות וחבור למדן וצדיק שהוא בחינת אותיות ונקדות וכו' כנ"ל.

And therefore Pinchas who is Eliyahu attained eternal life during his lifetime, for he went up to heaven and lives forever, for he is just the opposite of Qorach's entourage who disputed Moshe and thus remained with their lives down down in the She'ol of the depths, because they separated their life from the Source of Life by controverting the Tzaddik as mentioned. But Pinchas who did the will of Moshe perfectly and was zealous for the cause of the Covenant, to the extent that he perfectly attained the priesthood which is the aspect of Chesed, namely good aspirations which are good lifeforces which are the essence of True Vitality as mentioned, to the extent that he managed to tie himself to the Source of Life in such perfection that he remained live and enduring forever, since he tied himself to the Source of Live with such a great connection by being zealous for the cause of H' Tzeva'oth and he did the will of Moshe and surrendered his life to death for this; thereby the Filth of the Serpent which was due to the damage of the Tree of Knowledge Good-and-Bad ceased from him, and it ceased from him entirely as if he suffered the actual pain of death and returned to life in resurrection of the dead; accordingly he also attained [it] then by the greatness of his surrendering his life to death for H' Yithbarakh's sake. And therefore the essence of revival of the dead is through him, as our Rabbis of blessed memory said, “And revival of the dead comes by means of Eliyahu of good memory,” for the essence of revival of the dead which is everlasting life, is attained by merging the letters with the vowel-spots, which is by tying and connection with True Tzaddikim who are the aspect of Moshe as they perfectly attained Tikkun haBerith, which Pinchas who is Eliyahu attained all of this in his life, therefore he truly attained life, and he lives forever and all the revival of the dead will be through him, and as mentioned.

ועל כן זכה פינחס שהוא אליהו לחיים נצחיים בחייו כי עלה לשמים וחי לעולם, כי הוא ההפך ממש מעדת קרח שחלקו על משה, על כן נשארו עם חייהם למטה למטה בשאול תחתיות, כי הפרידו חיותם ממקור החיים על ידי המחלקת על הצדיק כנ"ל. אבל פינחס שעשה רצון משה בשלמות וקנא קנאת הברית עד שזכה לכהנה שהוא בחינת חסד הנ"ל בשלמות, דהינו כסופין טובים שהם נפשות טובים שהם עקר החיות האמתי כנ"ל, עד שזכה לקשר עצמו למקור החיים בשלמות כזה עד שנשאר חי וקים לנצח מחמת שקשר את עצמו למקור החיים בהתקשרות גדול כל כך על ידי שקנא קנאת ה' צבאות ועשה רצון משה ומסר נפשו למיתה בשביל זה על ידי זה פסקה ממנו זהמת הנחש שהיה על ידי פגם עץ הדעת טוב ורע, ופסקה ממנו לגמרי כאלו היה סובל צער המיתה ממש וחזר ונחיה בתחית המתים, כמו כן זכה הוא אז על ידי גדל מסירת נפשו למיתה בשביל ה' יתברך. ועל כן עקר תחית המתים על ידו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ותחית המתים בא על ידי אליהו זכור לטוב כי עקר תחית המתים שהוא חיים נצחיים, זוכין על ידי שכוללין האותיות בהנקדות שהוא על ידי התקשרות והתחברות לצדיקי אמת שהם בחינת משה שזכו לתקון הברית בשלמות, שכל זה זכה פינחס שהוא אליהו בחייו, על כן זכה לחיים באמת, והוא חי לעולם וכל תחית המתים יהיה על ידו וכנ"ל:

Oth 11

And therefore the main prevailing of Pinchas at that time was through prayer, as written, “And Pinchas arose and prayed” etc., for Pinchas's main prevailing was the antithesis of Bila`am the wicked, as that whole evil episode was in accord with his advice, as written, “These [women] are the ones [who caused it],” in the episode of Bila`am. For Balaq got the idea to send for Bila`am because his power is in his mouth, as our Rabbis of blessed memory said: that he said that Moshe only has power in his mouth, so I too will send them a man whose power is in his mouth. For all this is the aforementioned matter, due to the great power of good aspirations etc. as mentioned, and conversely the severity of the evils that bad aspirations cause, God forbid, and as mentioned. For Moshe rabbeinu only had power in his mouth, for he attained, more that all the world, forming the Torah's letters for goodness, on account that he was sanctified in sanctity of the Covenant in ultimate sanctity, as our Rabbis of blessed memory said, therefore he attained good aspirations and making good lifeforces and vowels for all the holy Torah's letters. To the extent that he managed to pair, connect, and form all the Torah's letters for goodness, and hence he merited giving the Torah to Yisrael, something that all the tzaddikim before him did not attain. For only he merited, through his enormous sanctity forming all the Torah's letters for goodness, until it was permuted in these holy permutations in such manner that he was able to draw it forth and give it to us, and allow us to have it forever.

ועל-כן עקר התגברות פינחס היתה אז על ידי תפלה, כמו שכתוב ויעמד פינחס ויפלל וכו', כי עקר התגברות פינחס היתה כנגד בלעם הרשע שכל המעשה הרעה הזאת היתה על פי עצתו כמו שכתוב הן הנה היו בדבר בלעם. כי בלק נתיעץ לשלח אחר בלעם מחמת שכחו בפיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר שמשה אין כחו אלא בפיו אף אני אביא עליהם אדם שכחו בפיו, כי כל זה הוא ענין הנ"ל מגדל כח של כסופין טובים וכו' כנ"ל, ולהפך גדל הרעות שגורמין כסופין רעים חס ושלום וכנ"ל, כי משה רבנו לא היה כחו אלא בפיו, כי הוא זכה ביותר מכל העולם לציר אותיות התורה לטוב מחמת שהיה קדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על כן זכה לכסופין טובים ולעשות נפשות ונקדות טובות לכל אותיות התורה הקדושה, עד שזכה לזוג ולחבר ולציר כל אותיות התורה לטוב, ועל כן זכה הוא לתן את התורה לישראל מה שלא זכו לזה כל הצדיקים שהיו לפניו. כי רק הוא זכה על ידי קדשתו העצומה לציר כל אותיות התורה לטוב, עד שנצטרפה בצרופים הקדושים האלו באפן שהיה יכל להמשיכה ולתנה לנו לזכותנו לנצח:

...

Halakhah 6

Oth 57

So this is "And these are the names of the children of Yisrael who came to Mitzrayim: With Yaakob..." -- When it started telling the galut Mitzrayim and their redemption, it began from "the names of the Yisraelites" who came there, to show that the essence of their survival in exile and redemption from there, it's all by the power of the names of the children of Yisrael, which are "Reuven Shimon and Levi" etc. For all their names were called after simchat Yisrael/ Yisraelite joy, for through this we clarify from Heikhalei ha-Temuroth [The Matrix?] until we attain the Ein Sof etc. Which, this is the ultimate aim of the Redemption, to know and recognize His Blessedness, as it's written (Ex. 16:6), "Wey'yeda`tem ki ani H' ha-motzi ethkhem/ And you shall know it is but I that taketh you out." Because for this reason H' Yithbarakh prefaced it, that Yaakob and his righteous children themselves descend to Mitzrayim, for by their enormous sanctity, as the[ir] "bed was whole," as they revealed His Godliness in the world, which this is the essence of joy and vitality as mentioned — thereby they had the power to endure the bitterness of the exile and not be sunken in there. For, ...

וזה ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וכו' , שכשהתחיל לספר גלות מצרים וגאלתם התחיל משמות בני ישראל שבאים לשם, להורות שכל עקר קיומם בגלות וגאלתם משם, הכל היה בכח שמות בני ישראל שהם ראובן שמעון ולוי וכו', שכל שמותם נקראו על שם שמחת ישראל שעל ידי זה מבררין מהיכלי התמורות עד שמשיגין אור האין סוף וכו' שזה עקר תכלית הגאלה לדעת ולהכיר אותו יתברך כמו שכתוב וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם וכו' . כי בשביל זה הקדים ה' יתברך שירדו יעקב ובניו הצדיקים בעצמן מצרימה, כי על ידי קדשתם העצומה שהיה מטה שלמה שהם גלו אלקותו בעולם שזהו עקר השמחה והחיות כנ"ל, על ידי זה היה להם כח לסבל מרירות הגלות ולבלי להשתקע שם.

כי עקר מרירות הגלות הוא העצבות כנ"ל

וכל מה שמכבידין הגלות מתגבר העצבות יותר, וכן כל מה שמתגבר העצבות שהוא גלות השכינה מתגבר גלות והעבדות הגשמי יותר, ואם כן מאין יבוא עזרנו, אך כל הקיום בגלות והתקוה לצאת משם הוא על ידי הצדיקים יעקב ובניו שירדו מצרימה שהם שמות בני ישראל הנזכרים לעיל, שבכחם הגדול יכולים להמשיך אלקותו יתברך ולהחיות ולשמח נפשות כל ישראל בכחם ועצותם העמקות שעל ידי זה מעלין המלכות בכל פעם עד שזוכין לכל הנ"ל שזהו עקר בחינת הגאלה בחינת כי בשמחה תצאו וכו' כנ"ל. וזהו ויוסף היה במצרים, כי עקר הקיום והתקוה הוא על ידי בחינת יוסף הצדיק שהוא בחינת איש אשר רוח בו שיודע בכל פעם לנשב על לב בני ישראל ולנפח העפרורית שהוא בחינת עצבות מלבם ולהלהיב לבם לה' יתברך בהדרגה ובמדה וכו', כי הוא יודע להפך כל היגון ואנחה לששון ושמחה וכו' כנ"ל. וזה ויהי כל יצאי ירך יעקב שבעים נפש , בחינת שבעים פנים לתורה שהם שבעים אנפין נהורין שזה בחינת שמחה בחינת מבקשי פניך יעקב וכו'. (כמו שמבאר בהתורה "צוית צדק" עין שם). וזה ויוסף היה במצרים, כי העקר על ידי ויוסף היה במצרים שהקדים ה' יתברך רפואה למכה לשלח מקדם את יוסף למצרים ונמכר לעבד שהוא בחינת מרירת העצבות שהוא בחינת עבדות וכו', ועמד בנסיון והתחזק גם שם בשמחה כמו שכתוב ויהי יוסף איש מצליח כמו שמבאר במדרש הנ"ל שהיה מפזז ומרקד. כי במרירת הגלות כשמתגבר העצבות ביותר זהו עקר העצה לעשות מלי דשטותא כדי לשמח את נפשו במרירות כזה:

וכמו שכתוב בדוד שהיה משנה טעמו לפני אבימלך שהיה שם בסכנה גדולה בגלות גדול ועל כן עשה שם מעשה שטות ויתו על דלתות השער וירד רירו על זקנו וכו' . ועל כן עקר קיומם במצרים ויציאתם משם היתה על ידי ויוסף היה במצרים, שהקדים לשלח את יוסף הצדיק לשם וכנ"ל. וזה וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים וכו' , כי עקר מרירת הגלות הוא בחינת עבדות שנמשך מזהמת הנחש מבחינת בעצבון תאכלנה, בחינת התגברות העצבות כנ"ל, שהוא בחינת טיט היון שעל זה צעק דוד טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו' הצליני מטיט ואל אטבעה וכו'. וזה שכתוב בזהר הקדוש בעבדה קשה, בקשיא. בחמר, בחמרא דשמעתתא. ובלבנים, בלבון הלכתא, כי זה עקר מרירת הגלות שמבלבל השמחה בו יתברך שהוא בחינת אמונה הקדושה אנפין נהורין כנ"ל על ידי הקשיות והבלבולים וכו' שזהו בחינת חמרא דשמעתתא ולבון דהלכתא, כי עקר בחינת אסוקא שמעתתא אלבא דהלכתא הוא לברר וללבן עצות אמתיות לעבודת הבורא יתברך לצאת מזהמא דהאי עלמא שפלה ולהתקרב אליו יתברך כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה. ובשביל זה עקר ההתקרבות לתלמידי חכמים ולצדיקים אמתיים כדי שהם יורו לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה בכל עת באפן שיזכה כל אחד לצאת ממה שצריך לצאת ולהתקרב ולשוב לה' יתברך. אבל הסטרא אחרא בחינת מרירת הגלות שהיא העצבות מתגבר כל כך וממרר את חיי ישראל בקשיות ובלבולי האמונה ובבלבולי עצות עד שאינם יודעים ללבן ההלכה והדרך וההלוך לשוב לה' יתברך. וזה ובכל עבדה בשדה שהוא תאות ממון וטרדת הפרנסה שמכרחין לצאת מאהל תורה לצאת מבית המדרש אל השדה לעסק בפרנסה, עד שמטרידו בכל עבודה בשדה ומסיתו ומדיחו מלקבע עתים לתורה על כל פנים. וזה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בפה רך שבתחלה נכנס עמו הבעל דבר והסטרא אחרא בפה רך ומתלבש במצוות. ואומר לו הלא אי אפשר לישב בבית המדרש כל יום וההכרח לצאת אל השדה לעסק במלאכה ומשא ומתן, וכי אתה רוצה למות או להיות עני ומקבל וכו', עד שמשליכו בתוך עמק טיט היון שהוא אנפין חשוכין מרירת העצבות של הממון בחינת בעצבון תאכלנה, עד שאפלו כשמרויח ממון אינו מספיק לו כל ימיו כי משתוקק בכל פעם יותר, וכל מה שמרבה נכסים מרבה דאגה , כי מסיתו לבנות פתם ורעמסס שהם בנינים גדולים וגבוהים שבונים לעצמם כמו שכתוב הבנים חרבות למו וכתיב קרבם בתימו לעולם וכו':