Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 1 (1903).djvu/103

This page needs to be proofread.
‎אנן
‎אנפוקנין
86


אנן, ‎אנן ‎ch. ‎to ‎be ‎grieved, ‎to ‎mourn. ‎Targ. ‎Koh. ‎VII, ‎4. ‎- ‎Denom. ‎אנין; ‎f ‎אנינא, ‎with ‎דעתא==h. ‎אנין, ‎v. ‎preced. ‎Hull. ‎11 ‎2a ‎דעתיה ‎א׳ ‎he ‎was ‎fastidious, ‎delicate. ‎Ber. ‎24b; ‎B. ‎Bath. ‎23a ‎דעתאי ‎א׳ ‎I ‎am ‎&c.

אנן ‎pl. ‎of ‎אנא.

אננא=אנא ‎אנא, ‎v. ‎אנא.

אננקא ‎m. ‎(=נ ‎,אנקא ‎inserted; ‎אניקא=(אנק. ‎Targ. ‎Y. ‎Gen. ‎XXXVIII, ‎25 ‎אננקי ‎my ‎distress. ‎- ‎Pl. ‎אננקי ‎troub- ‎es. ‎Targ. ‎II. ‎Esth. ‎V, ‎1. ‎Targ. ‎Y. ‎II ‎Gen. ‎XXII, ‎14 ‎(Y. ‎Iאניקי). ‎Cant. ‎R. ‎beg. ‎none ‎tells ‎דידיה ‎א׳ ‎(some ‎ed. ‎אונ׳) ‎his ‎troubles ‎except ‎after ‎his ‎release; ‎Koh. ‎R. ‎to ‎I, ‎12 ‎אנוקי, ‎read ‎אניקי. ‎- ‎Targ. ‎Y. ‎II ‎Gen. ‎XXXVIII, ‎25 ‎אנינקי ‎Ar. ‎the ‎distressed ‎(ed. ‎עייקיא). ‎Cmp. ‎עוק ‎a. ‎deriv.

*אננקי ‎adv. ‎(~~~~~~~) ‎perforce, ‎of ‎necessity ‎(corresp. ‎to ‎שבעולם ‎בנוהג). ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎12 ‎if ‎a ‎human ‎being ‎spreads ‎a ‎tent ‎וכ׳ ‎שהות ‎ע״י ‎א׳ ‎it ‎must ‎in ‎course ‎of ‎time ‎become ‎loose. ‎Cmp. ‎Y. ‎Ber. ‎I, ‎2d ‎top.

*אננקתא ‎(אנקקתא) ‎f. ‎(=h. ‎אנקה ‎II, ‎נאקה) ‎full ‎grown ‎camel. ‎Midr. ‎Till. ‎to ‎CIV, ‎24 ‎and ‎the ‎lion ‎took ‎pity ‎on ‎him ‎(the ‎dog), ‎for ‎she ‎(the ‎camel), ‎(read ‎דהיא) ‎is ‎a ‎friend ‎of ‎the ‎lion, ‎דא׳ ‎סעדא ‎וכלבא ‎and ‎the ‎dog ‎is ‎a ‎friend ‎of ‎the ‎camel; ‎Yalk. ‎ib. ‎862 ‎אקנקיתא, ‎אקניקתא, ‎Zay. ‎Raan. ‎a. ‎l. ‎אנקיתא.

אנס ‎(b. ‎h.; ‎sec. ‎r. ‎of ‎אוס, ‎או; ‎cmp. ‎אוץ, ‎אנץ, ‎חוס; ‎as ‎to ‎meaning ‎cmp. ‎כוף, ‎אנן ‎&c.) ‎to ‎bend, ‎force; ‎to ‎do ‎violence; ‎to ‎outrage ‎&c. ‎Hull. ‎45a ‎בסימנים ‎א׳ ‎if ‎one ‎in ‎cutting ‎presses ‎the ‎windpipe ‎and ‎gullet ‎out ‎of ‎their ‎natural ‎position. ‎Ib. ‎עצמה ‎אנסה ‎if ‎the ‎animal ‎strained ‎its ‎neck ‎so ‎as ‎to ‎dislocate ‎the ‎organs. ‎Gitt. ‎44b; ‎Hull. ‎131a ‎וכ׳ ‎שאנסו ‎הרי ‎if ‎royal ‎officers ‎took ‎forcible ‎pos- ‎session ‎of ‎(seized,) ‎his ‎barn. ‎Keth. ‎III, ‎4 ‎האונס ‎he ‎who ‎violates ‎a ‎woman. ‎Part. ‎pass. ‎f. ‎אנוסה ‎an ‎outraged ‎woman. ‎Y. ‎Yeb. ‎VI, ‎7c; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Masc. ‎אנוס ‎the ‎victim ‎of ‎an ‎accident, ‎unavoidably ‎prevented. ‎Ned. ‎27a ‎רחמנא ‎א׳ ‎וכ׳ ‎the ‎Merciful ‎(the ‎Law) ‎acquits ‎from ‎responsibility ‎him ‎who ‎is ‎the ‎victim ‎of ‎an ‎unavoidable ‎accident; ‎a. ‎fr. ‎Pi. ‎אנס ‎to ‎violate. ‎Num. ‎R. ‎s. ‎14 ‎לאנסה ‎to ‎violate ‎her. ‎Nif. ‎נאנס ‎to ‎be ‎forced, ‎overcome, ‎to ‎meet ‎with ‎an ‎accident. ‎Ber. ‎13b ‎בשינה ‎׳ ‎overcome ‎by ‎sleep. ‎Hull. ‎31a ‎וטבלה ‎נאנסה ‎if ‎she ‎dipped ‎in ‎the ‎water ‎by ‎an ‎accident ‎Ib. ‎45a ‎תאנס ‎שלא ‎ובלבד ‎provided ‎the ‎animal ‎is ‎not ‎forced ‎so ‎that ‎its ‎organs ‎be ‎dislocated. ‎Keth. ‎I, ‎10 ‎נאנסה ‎she ‎was ‎outraged; ‎a. ‎v. ‎fr.

אנס, ‎fut. ‎יינס ‎ch. ‎same; ‎1) ‎to ‎take ‎by ‎force, ‎snatch, ‎rob. ‎Targ. ‎II ‎Sam. ‎XXIII, ‎21; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎2) ‎to ‎oppress, ‎rob ‎(h. ‎עשק). ‎Targ. ‎I ‎Sam. ‎XII, ‎3; ‎4; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Arakh. ‎16a ‎ליה ‎ואנסין ‎ואזלין ‎and ‎they ‎(violent ‎men) ‎go ‎and ‎rob ‎him ‎(or ‎force ‎him ‎to ‎feed ‎them, ‎v. ‎Rashi ‎a. ‎l.). ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎34 ‎וכ׳ ‎אקימנן ‎אנסינן ‎(אנסינון) ‎he ‎forced ‎them, ‎made ‎them ‎managers ‎of ‎public ‎charities. ‎-- ‎3) ‎(cmp. ‎ענש) ‎to ‎distrain, ‎fine. ‎Targ. ‎Amos. ‎IV, ‎2; ‎a. ‎fr.; ‎v. ‎אנוסא. ‎--) ‎to ‎urge, ‎press; ‎restrain. ‎B. ‎׳Bath. ‎57b ‎one ‎must ‎נפשיה ‎למינס ‎restrain ‎himself ‎(turn ‎his ‎eyes ‎away ‎forcibly). ‎Hull. ‎133a ‎עידניה ‎ליה ‎א׳ ‎time ‎pressed ‎him. ‎-- ‎Part. ‎pass. ‎אניס ‎1) ‎wronged&c. ‎Targ. ‎Hos. ‎V, ‎11; ‎a. ‎e. ‎-- ‎2) ‎unavoidably ‎pre- ‎vented, ‎forced, ‎v. ‎preced. ‎Naz. ‎23a ‎א׳ ‎מינס ‎he ‎had ‎no ‎will ‎of ‎his ‎own ‎(being ‎drunk). ‎Ned. ‎27b; ‎a. ‎fr. ‎Af. ‎אוניס ‎to ‎oppress. ‎Targ. ‎Jer. ‎VII, ‎6 ‎(h. ‎text ‎ינה). ‎Ithpe. ‎אתאנס, ‎אתאניס, ‎contr. ‎איתניס. ‎1) ‎to ‎be ‎robbed; ‎to ‎be ‎fned, ‎(of ‎official ‎extortion); ‎&c. ‎Targ. ‎Is. ‎XXI, ‎2. ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎34 ‎מארסוון ‎דאנון ‎(read ‎מתאנסון ‎דאתון ‎or ‎דאינון ‎מאנסכון; ‎Yalk. ‎Lev. ‎665 ‎מזדמיין ‎דאתון, ‎v. ‎זמי) ‎that ‎you ‎will ‎lose ‎through ‎extortion ‎&c. ‎-- ‎2) ‎to ‎meet ‎wifh ‎an ‎accident, ‎be ‎unavoidably ‎prevented. ‎Ned. ‎27a ‎ולא ‎איתניס ‎אתא ‎he ‎met ‎with ‎an ‎accident ‎and ‎did ‎not ‎come ‎in ‎time. ‎Ih. ‎איתניס ‎מינס ‎והא ‎was ‎he ‎not ‎unavoidably ‎prevented ‎(since ‎he ‎died ‎during ‎the ‎appointed ‎time)? ‎Keth. ‎16b ‎דאתניסו ‎הוא ‎אתנוסי ‎they ‎were ‎prevented ‎from ‎forming ‎the ‎bridal ‎procession ‎[prob. ‎alluding ‎to ‎government ‎interference; ‎Rashi; ‎through ‎excessive ‎drinking]. ‎[איתניס ‎to ‎grow ‎ill, ‎v. ‎איתניס ‎a. ‎נסס.]

אנס ‎m. ‎(preced. ‎ws.) ‎one ‎who ‎acts ‎violently, ‎a ‎violent ‎man. ‎B. ‎Bath. ‎45a ‎הוא ‎א׳ ‎נכרי ‎סתם ‎as ‎a ‎rule ‎the ‎gentile ‎is ‎violent ‎(awless). ‎Y. ‎Kidd. ‎I, ‎60c ‎top. ‎-- ‎Pl. ‎אנסים ‎אנסין. ‎Hull. ‎94b ‎הא׳ ‎מפני ‎on ‎account ‎of ‎the ‎lawless ‎(among ‎the ‎gentiles). ‎- ‎Esp. ‎(law) ‎Annas, ‎one ‎who ‎is ‎in ‎possession ‎of ‎property ‎bought ‎from ‎one ‎who ‎obtained ‎it ‎by ‎force ‎or ‎consfiscation, ‎owner ‎of ‎reclaimable ‎propertty. ‎Kil. ‎VII, ‎6 ‎(5) ‎וכ׳ ‎שזרע ‎הא׳ ‎if ‎an ‎Annas ‎put ‎seeds ‎into ‎a ‎vineyard ‎(creating ‎Kilayim), ‎and ‎it ‎is ‎reclaimed. ‎Ib. ‎from ‎what ‎time ‎and ‎onward ‎א׳ ‎נקרא ‎is ‎one ‎called ‎an ‎Annas ‎(who ‎may ‎consider ‎himself ‎in ‎undisturbed ‎pos- ‎session)? ‎Answ. ‎משישקע ‎(v. ‎Y. ‎ib. ‎31a) ‎from ‎the ‎time ‎the ‎name ‎of ‎the ‎original ‎owner ‎is ‎sunk ‎(when ‎the ‎property ‎is ‎no ‎longer ‎named ‎after ‎him). ‎-- ‎Pl. ‎as ‎above. ‎Y. ‎Succ. ‎IV, ‎beg. ‎54b, ‎v. ‎הפקר.

אנסיא, ‎אנסייא ‎Targ. ‎Y. ‎II ‎Gen. ‎X, ‎2, ‎v. ‎אוסיא.

אנסיגרון ‎read ‎אכסיגרון.

אנסיומא ‎read ‎אכסיומא.

*אנף ‎(b. ‎h.; ‎sec. ‎r. ‎of ‎אוף; ‎v. ‎אפף) ‎to ‎swell, ‎blow, ‎whence, ‎to ‎be ‎angry. ‎-- ‎Pi. ‎אנף ‎to ‎guarrel. ‎Hull. ‎63a ‎why ‎is ‎it ‎called ‎Anafah? ‎וכ׳ ‎עם ‎שמאנפת ‎(not ‎ששמנאפת, ‎v. ‎Rashi ‎a. ‎l.) ‎because ‎it ‎quarrels ‎with ‎its ‎kindred.

אנפא ‎m. ‎(more ‎freq. ‎אפא ‎q. ‎v.) ‎1) ‎face, ‎front; ‎freq. ‎in ‎pl. ‎אנפי. ‎Targ. ‎Ps. ‎LXXXIV, ‎10; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎2) ‎with ‎prep. ‎ב, ‎in ‎sight ‎of, ‎before. ‎B. ‎Mets. ‎86a ‎באנפיה ‎לבבא ‎. ‎. ‎. ‎. ‎. ‎he ‎locked ‎the ‎door ‎before ‎him. ‎-- ‎Pl. ‎באנפי ‎(Targ. ‎also ‎א׳ ‎על). ‎Targ. ‎Y. ‎Gen. ‎XXIII, ‎10; ‎a. ‎e. ‎- ‎Hull. ‎121a ‎נפשיח ‎בא׳ ‎(=h. ‎עצמו ‎בפני) ‎for ‎itself, ‎singly. ‎Targ. ‎Y. ‎Deut. ‎I, ‎6; ‎a. ‎e. ‎-- ‎B. ‎Mets. ‎22b. ‎-- ‎Keth. ‎7b ‎באנפייהו ‎in ‎their ‎presence; ‎a. ‎fr.

*אנפו ‎f. ‎(נפי)=h. ‎תנופה ‎waving. ‎Targ. ‎Y. ‎II ‎Lev. ‎VII, ‎30 ‎(20) ‎(some ‎ed. ‎אנפוי).

אנפוליא ‎Tosef. ‎Kel. ‎B. ‎Mets. ‎VI, ‎5 ‎ed. ‎Zuck., ‎read ‎אנפיליא.

אנפוקנין ‎read ‎אנפקינון.