Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 1 (1903).djvu/203

This page needs to be proofread.
‎בקיא
‎בקעה
186


‎ב׳ ‎ב״ד ‎the ‎court ‎was ‎not ‎versed ‎in ‎the ‎law. ‎Yoma ‎49a ‎ברפואות ‎ב׳ ‎an ‎expert ‎in ‎medicine. ‎Yeb. ‎102a ‎אתה ‎כלום ‎וכ׳ ‎בר׳ ‎ב׳ ‎art ‎thou ‎acquainted ‎with ‎R. ‎&c. ‎?; ‎Tosef. ‎ib. ‎XII, ‎11 ‎וכ׳ ‎בר׳ ‎לך ‎היה ‎ב׳ ‎ed. ‎Zuck. ‎(read ‎ר׳ ‎לך ‎הי׳ ‎ב׳ ‎as ‎oth. ‎ed.] ‎was ‎R. ‎. ‎. ‎. ‎well ‎known ‎to ‎thee? ‎Keth. ‎6b; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Pl. ‎בקיאין, ‎בקיאי. ‎Targ. ‎IChr. ‎XII, ‎32 ‎(Var. ‎בקיעין). ‎Hull. ‎4a ‎וכ׳ ‎ב׳ ‎אין ‎(the ‎Samaritans) ‎are ‎not ‎so ‎well ‎versed ‎in ‎the ‎details ‎of ‎the ‎Law ‎as ‎&c. ‎Gitt. ‎86b. ‎Kidd. ‎30a ‎בקיאינן ‎לא ‎אנן ‎. ‎. ‎. ‎. ‎ב׳ ‎אינהו ‎they ‎(the ‎ancients) ‎were ‎versed ‎in ‎Biblical ‎orthography ‎(in ‎defective ‎and ‎plene), ‎we ‎are ‎not. ‎- ‎Fem. ‎בקיאה. ‎Hag. ‎5a. ‎[Targ. ‎Y. ‎II ‎Gen. ‎XLIX, ‎12 ‎בהלכה ‎כקיין ‎Ar., ‎ed. ‎כה׳, ‎incorr., ‎Levita ‎in ‎Tishbi ‎בקיאין; ‎Y. ‎I ‎חלבא ‎מן ‎נקיין!]

בקיא, ‎בקייא ‎vetch, ‎v. ‎ביקיא.

בקיע I ‎m. ‎(בקע; ‎cmp. ‎בצעה) ‎fissure, ‎ditch, ‎esp. ‎small ‎pond ‎for ‎washing ‎clothes. ‎M. ‎Kat. ‎8b ‎וב׳ ‎נברכת, ‎expl. ‎as ‎גיהא ‎ובר ‎גיהא ‎a ‎large ‎pond ‎and ‎a ‎small ‎pond. ‎Tosef. ‎B. ‎Bath. ‎I, ‎2. ‎Ib. ‎M. ‎Kat. ‎I, ‎9 ‎ב׳ ‎. ‎. ‎. ‎נ׳ ‎היא ‎זו ‎Nibrekheth ‎a. ‎B'kia ‎are ‎the ‎same; ‎Y. ‎ib. ‎I, ‎80d ‎וכ׳ ‎תושב ‎שהוא ‎כל ‎any ‎permanent ‎cut ‎in ‎the ‎ground ‎is ‎called ‎בקיע ‎(fissure, ‎a. ‎grave, ‎wash ‎-pond ‎&c.). ‎[Another ‎opin. ‎in ‎Ar. ‎ב=ב׳ ‎אבן ‎a ‎flat ‎stone ‎whereon ‎washers ‎beat ‎their ‎clothes; ‎Y. ‎l. ‎c. ‎וכ׳ ‎שהוא ‎כל ‎any ‎stone ‎fixed ‎in ‎the ‎ground ‎is ‎called ‎a ‎b'kia. ‎- ‎Ms. ‎M. ‎a. ‎ed. ‎Ven. ‎נקיע, ‎v. ‎נקע.]

בקיע II ‎m. ‎ch. ‎(בקיא=(בקא=בקע. ‎Snh. ‎5b ‎במומי ‎ב׳ ‎(Ms. ‎M. ‎פקיע) ‎an ‎expert ‎in ‎judging ‎bodily ‎defects. ‎B. ‎Bath. ‎164b ‎בקיע ‎some ‎ed. ‎(Ms. ‎M. ‎בקי, ‎F. ‎פקיע). ‎-- ‎Pl. ‎בקיעין, ‎בקיעי. ‎Targ. ‎Ichr. ‎XII, ‎32 ‎ar., ‎v. ‎בקי. ‎Shebu. ‎42a ‎טפי ‎בקיעי ‎דנפישי ‎דכמה ‎(some ‎ed. ‎בקיאי, ‎Ms. ‎F. ‎פ׳) ‎the ‎majority ‎of ‎the ‎experts ‎are ‎supposed ‎to ‎be ‎better ‎versed ‎(than ‎the ‎minority).

בקיעא ‎m. ‎(בקע) ‎that ‎which ‎is ‎demolished ‎by ‎chop- ‎ping. ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎19, ‎v. ‎אליס.

בקיעה ‎f. ‎(בקע) ‎1) ‎cleaving, ‎cleft; ‎that ‎which ‎is ‎cloven, ‎a ‎log. ‎Pl. ‎בקיעות. ‎Koh. ‎R. ‎to ‎II, ‎23 ‎ב׳ ‎שתי ‎לי ‎בקע ‎chop ‎for ‎me ‎two ‎logs; ‎(Gen. ‎R. ‎s. ‎27 ‎בקעיות, ‎v. ‎בקעת). ‎Koh. ‎R. ‎to ‎X, ‎9; ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎55, ‎end ‎וכ׳ ‎שבקע ‎ב׳ ‎שתי ‎בשכר ‎as ‎a ‎reward ‎for ‎the ‎two ‎pieces ‎of ‎wood ‎which ‎Abraham ‎chopped ‎(Gen. ‎XXII, ‎3). ‎-- ‎2) ‎crossing, ‎passing ‎over. ‎Sabb. ‎101a ‎דגים ‎בקיעת ‎the ‎crossing ‎of ‎fish ‎under ‎the ‎ship.

בקיעין, ‎פקיעין ‎(כפר) ‎pr. ‎n. ‎pl. ‎Ifkiin, ‎(K'fao) ‎Patkiin, ‎moden ‎Fukin, ‎a ‎place ‎in ‎Southern ‎Palestine ‎between ‎Lydda ‎and ‎Jabneh, ‎residence ‎of ‎R. ‎Joshua. ‎Y. ‎Hag. ‎I, ‎beg. ‎75d. ‎Snh. ‎32b; ‎a. ‎fr.

בקיקא ‎m. ‎(בקק; ‎cmp. ‎בקע, ‎בקיעא) ‎a ‎broken ‎piece, ‎potsherd. ‎Pl. ‎בקיקין. ‎Targ. ‎Y. ‎Ex. ‎XII, ‎12; ‎Num. ‎XXXIII, ‎4.

בקלאנין, ‎Cant. ‎R. ‎to ‎I, ‎12 ‎וכ׳ ‎בוקינוס ‎ב׳, ‎read ‎קלאנין ‎וכ׳ ‎בבוק׳, ‎v. ‎קלן; ‎v. ‎Yalk. ‎ib. ‎983.

*בקלסא, ‎בוקלסא ‎m. ‎(בקלס, ‎בקל ‎with ‎ס ‎intens. ‎as ‎בלעס ‎a. ‎בלע; ‎cmp. ‎Syr. ‎בוקלא ‎P. ‎Sm. ‎474; ‎V ‎בק, ‎cmp. ‎בקעת) ‎club, ‎shepherd's ‎crook. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎38 ‎נסב ‎קם ‎בקלסיה ‎(or ‎בקלסא) ‎he ‎stood ‎up, ‎took ‎(his) ‎crook ‎and ‎broke ‎the ‎idols, ‎וכ׳ ‎בוקלסא ‎ויהב ‎and ‎placed ‎the ‎crook ‎into ‎the ‎hand ‎of ‎the ‎largest ‎of ‎them ‎(Rashi ‎בולקסא, ‎corr. ‎acc.). ‎- ‎Pl. ‎בקלסי, ‎בוקלסי ‎(בקולס). ‎Zeb. ‎1o5a ‎לה ‎נקיטי ‎בבו׳ ‎Rashi(ed. ‎בבקולסי; ‎Ms. ‎M. ‎בקלסי, ‎Ar. ‎s. ‎v. ‎קלס, ‎בקולסי, ‎Ms. ‎R. ‎1 ‎בקינסי, ‎Ms. ‎K. ‎בקונסי) ‎they ‎seize ‎it ‎(the ‎sacrifice ‎to ‎be ‎burnt) ‎with ‎crooks ‎(while ‎standing ‎outside).

בקע ‎(b. ‎h.; ‎בק, ‎v. ‎בקא) ‎1) ‎to ‎split, ‎chop; ‎to ‎break ‎through. ‎B. ‎Mets. ‎99a ‎בו ‎ב׳; ‎(Kidd. ‎47b ‎ביקע) ‎iff ‎he ‎chopped ‎wood ‎with ‎it. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎55, ‎end; ‎Koh. ‎R. ‎to ‎X, ‎9; ‎II, ‎23, ‎v. ‎בקיעה. ‎Ex. ‎R. ‎s. ‎21 ‎וכ׳ ‎להם ‎בוקע ‎אני ‎I ‎am ‎going ‎to ‎split ‎the ‎sea ‎for ‎them; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Lam. ‎R. ‎to ‎II, ‎2 ‎בקעו ‎וכ׳ ‎בחיילותיו ‎broke ‎through ‎the ‎lines ‎of ‎N.'s ‎armies; ‎Y. ‎Taan. ‎IV, ‎69b ‎top ‎לתוך ‎ברחו. ‎-- ‎2) ‎to ‎cross, ‎make ‎a ‎short ‎cut, ‎pass ‎over. ‎Y. ‎Pes. ‎I, ‎27b ‎bot. ‎שהרבים ‎חצר ‎וכ׳ ‎בוקעין ‎a ‎court ‎which ‎people ‎use ‎for ‎crossing. ‎Erub ‎16b; ‎Sabb. ‎101b ‎(a ‎low ‎wall) ‎ב׳ ‎וכ׳ ‎שהגדיים ‎over ‎which ‎the ‎kids ‎pass; ‎v. ‎בקעה. ‎-- ‎3) ‎(cmp. ‎בצבין) ‎to ‎break ‎through ‎the ‎ground, ‎esp. ‎as ‎a ‎legal ‎fiction ‎for ‎a ‎levitical ‎impurity ‎the ‎cause ‎of ‎which ‎is ‎underground, ‎but ‎which ‎affects ‎the ‎things ‎above ‎and ‎beneath. ‎Ohol. ‎VI, ‎6 ‎בוקעת ‎טומאה ‎וכ׳ ‎the ‎impurity ‎breaks ‎through ‎the ‎ground ‎and ‎rises, ‎and ‎breaks ‎through ‎and ‎goes ‎down; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Koh. ‎R. ‎III, ‎16 ‎ועולה ‎בו׳ ‎הדם ‎היה ‎the ‎blood ‎broke ‎through ‎and ‎rose. ‎Midr. ‎Till. ‎to ‎Ps. ‎LXXVIII, ‎45 ‎הצור ‎את ‎ב׳, ‎בצור ‎ב׳ ‎break ‎through ‎(take ‎root ‎in) ‎the ‎rock; ‎a. ‎fr. ‎Nif. ‎נבקע ‎to ‎be ‎split, ‎to ‎burst ‎open. ‎Ib. ‎נבקעין ‎הסיפין ‎וכ׳ ‎the ‎door ‎sells ‎were ‎burst ‎before ‎them. ‎Ih. ‎הספל ‎נ׳ ‎מאליו ‎the ‎vessel ‎went ‎to ‎pieces ‎of ‎itself. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎55, ‎end ‎וכ׳ ‎הים ‎להבקע ‎זכה ‎he ‎was ‎rewarded ‎by ‎the ‎sea ‎being ‎divided ‎before ‎the ‎children ‎of ‎Israel. ‎Hull. ‎14b ‎יבקע ‎שמא ‎הנוד ‎the ‎wine ‎bottle ‎may ‎burst; ‎a. ‎fr. ‎Pi. ‎בקע, ‎ביקע ‎1) ‎to ‎split, ‎chop, ‎tear. ‎Kidd. ‎47b, ‎v. ‎supra. ‎Y. ‎Bets. ‎I, ‎60a ‎bot.; ‎Y. ‎Ab. ‎Zar. ‎II, ‎41c ‎bot. ‎שביקעו ‎וכ׳ ‎להם ‎(שבקעוו) ‎of ‎whose ‎flocks ‎the ‎wolves ‎had ‎torn ‎more ‎than ‎&c. ‎Bets. ‎IV, ‎3 ‎וכ׳ ‎מבקעין ‎אין ‎one ‎must ‎not ‎split ‎woods ‎(on ‎Holy ‎Days) ‎etc. ‎Sifre ‎Deut. ‎183 ‎(ref. ‎to ‎Deut. ‎XIX, ‎5)המבק ‎הע ‎מן ‎from ‎the ‎splitting ‎wood(the ‎handle), ‎opp. ‎המתבקע ‎הען ‎the ‎split ‎wood(the ‎tree). ‎Tanh. ‎Vayetse ‎9 ‎וכ׳ ‎בקעי ‎chop ‎thou ‎&c. ‎-- ‎Part. ‎pass. ‎מבוקע. ‎Ab. ‎Zar. ‎65b ‎מבוקעות ‎grapes ‎burst ‎open. ‎-- ‎2) ‎to ‎jam ‎in, ‎wedge. ‎Sabb. ‎67b ‎ביצים ‎המבקעת ‎(Rashi ‎Var. ‎המקבעת, ‎Ms. ‎M. ‎עצים) ‎one ‎who ‎squeees ‎egg-shells ‎&c. ‎(a ‎superstitious ‎practice; ‎Tosef. ‎ib. ‎VI ‎(VII), ‎18 ‎בכותל ‎. ‎. ‎. ‎. ‎. ‎בצים ‎הנותנת). ‎Hiff. ‎הבקיע ‎1) ‎to ‎cut, ‎clear. ‎Shei. ‎IV, ‎5 ‎בזתים ‎המבקיע ‎וכ׳ ‎he ‎who ‎cuts ‎olive-trees ‎down ‎(in ‎the ‎Sabbath ‎year) ‎must ‎not ‎cover ‎the ‎stump ‎with ‎ground. ‎-- ‎2) ‎to ‎tead ‎a ‎line ‎crosswise. ‎Y. ‎Kil. ‎III, ‎28d ‎top ‎וכ׳ ‎להבקיע ‎to ‎plant ‎four ‎rows ‎across ‎a ‎valley ‎from ‎end ‎to ‎end. ‎Hithpa. ‎התבקע ‎to ‎be ‎split; ‎to ‎burst, ‎break. ‎Sifre ‎Deut. ‎3, ‎v. ‎supra. ‎--- ‎Sabb. ‎XVI, ‎5. ‎Cant. ‎R. ‎to ‎VI, ‎4.

בקע ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎בקע) ‎[a ‎split,] ‎beka, ‎a ‎weight ‎and ‎a ‎coin, ‎equal ‎to ‎half ‎a ‎Shekel. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎84; ‎a. ‎e.

בקעא, ‎v. ‎בקעתא.

בקעה ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎בקע) ‎cut, ‎notch, ‎whence ‎valley, ‎plane; ‎o ‎group ‎of ‎felds ‎eeee ‎באגא; ‎esp. ‎a ‎short ‎cut ‎for ‎farm-