ב׳ ב״ד the court was not versed in the law. Yoma 49a
ברפואות ב׳ an expert in medicine. Yeb. 102a אתה כלום
וכ׳ בר׳ ב׳ art thou acquainted with R. &c. ?; Tosef. ib.
XII, 11 וכ׳ בר׳ לך היה ב׳ ed. Zuck. (read ר׳ לך הי׳ ב׳ as
oth. ed.] was R. . . . well known to thee? Keth. 6b; a.
fr. - Pl. בקיאין, בקיאי. Targ. IChr. XII, 32 (Var. בקיעין).
Hull. 4a וכ׳ ב׳ אין (the Samaritans) are not so well versed
in the details of the Law as &c. Gitt. 86b. Kidd. 30a
בקיאינן לא אנן . . . . ב׳ אינהו they (the ancients) were
versed in Biblical orthography (in defective and plene),
we are not. - Fem. בקיאה. Hag. 5a. [Targ. Y. II Gen.
XLIX, 12 בהלכה כקיין Ar., ed. כה׳, incorr., Levita in
Tishbi בקיאין; Y. I חלבא מן נקיין!]
בקיא, בקייא vetch, v. ביקיא.
בקיע I m. (בקע; cmp. בצעה) fissure, ditch, esp. small pond for washing clothes. M. Kat. 8b וב׳ נברכת, expl. as גיהא ובר גיהא a large pond and a small pond. Tosef. B. Bath. I, 2. Ib. M. Kat. I, 9 ב׳ . . . נ׳ היא זו Nibrekheth a. B'kia are the same; Y. ib. I, 80d וכ׳ תושב שהוא כל any permanent cut in the ground is called בקיע (fissure, a. grave, wash -pond &c.). [Another opin. in Ar. ב=ב׳ אבן a flat stone whereon washers beat their clothes; Y. l. c. וכ׳ שהוא כל any stone fixed in the ground is called a b'kia. - Ms. M. a. ed. Ven. נקיע, v. נקע.]
בקיע II m. ch. (בקיא=(בקא=בקע. Snh. 5b במומי ב׳ (Ms. M. פקיע) an expert in judging bodily defects. B. Bath. 164b בקיע some ed. (Ms. M. בקי, F. פקיע). -- Pl. בקיעין, בקיעי. Targ. Ichr. XII, 32 ar., v. בקי. Shebu. 42a טפי בקיעי דנפישי דכמה (some ed. בקיאי, Ms. F. פ׳) the majority of the experts are supposed to be better versed (than the minority).
בקיעא m. (בקע) that which is demolished by chop- ping. Lev. R. s. 19, v. אליס.
בקיעה f. (בקע) 1) cleaving, cleft; that which is cloven, a log. Pl. בקיעות. Koh. R. to II, 23 ב׳ שתי לי בקע chop for me two logs; (Gen. R. s. 27 בקעיות, v. בקעת). Koh. R. to X, 9; Gen. R. s. 55, end וכ׳ שבקע ב׳ שתי בשכר as a reward for the two pieces of wood which Abraham chopped (Gen. XXII, 3). -- 2) crossing, passing over. Sabb. 101a דגים בקיעת the crossing of fish under the ship.
בקיעין, פקיעין (כפר) pr. n. pl. Ifkiin, (K'fao) Patkiin, moden Fukin, a place in Southern Palestine between Lydda and Jabneh, residence of R. Joshua. Y. Hag. I, beg. 75d. Snh. 32b; a. fr.
בקיקא m. (בקק; cmp. בקע, בקיעא) a broken piece, potsherd. Pl. בקיקין. Targ. Y. Ex. XII, 12; Num. XXXIII, 4.
בקלאנין, Cant. R. to I, 12 וכ׳ בוקינוס ב׳, read קלאנין וכ׳ בבוק׳, v. קלן; v. Yalk. ib. 983.
*בקלסא, בוקלסא m. (בקלס, בקל with ס intens. as בלעס a. בלע; cmp. Syr. בוקלא P. Sm. 474; V בק, cmp. בקעת) club, shepherd's crook. Gen. R. s. 38 נסב קם בקלסיה (or בקלסא) he stood up, took (his) crook and broke the idols, וכ׳ בוקלסא ויהב and placed the crook into the hand of the largest of them (Rashi בולקסא, corr. acc.). - Pl. בקלסי, בוקלסי (בקולס). Zeb. 1o5a לה נקיטי בבו׳ Rashi(ed. בבקולסי; Ms. M. בקלסי, Ar. s. v. קלס, בקולסי, Ms. R. 1 בקינסי, Ms. K. בקונסי) they seize it (the sacrifice to be burnt) with crooks (while standing outside).
בקע (b. h.; בק, v. בקא) 1) to split, chop; to break through. B. Mets. 99a בו ב׳; (Kidd. 47b ביקע) iff he chopped wood with it. Gen. R. s. 55, end; Koh. R. to X, 9; II, 23, v. בקיעה. Ex. R. s. 21 וכ׳ להם בוקע אני I am going to split the sea for them; a. fr. -- Lam. R. to II, 2 בקעו וכ׳ בחיילותיו broke through the lines of N.'s armies; Y. Taan. IV, 69b top לתוך ברחו. -- 2) to cross, make a short cut, pass over. Y. Pes. I, 27b bot. שהרבים חצר וכ׳ בוקעין a court which people use for crossing. Erub 16b; Sabb. 101b (a low wall) ב׳ וכ׳ שהגדיים over which the kids pass; v. בקעה. -- 3) (cmp. בצבין) to break through the ground, esp. as a legal fiction for a levitical impurity the cause of which is underground, but which affects the things above and beneath. Ohol. VI, 6 בוקעת טומאה וכ׳ the impurity breaks through the ground and rises, and breaks through and goes down; a. fr. -- Koh. R. III, 16 ועולה בו׳ הדם היה the blood broke through and rose. Midr. Till. to Ps. LXXVIII, 45 הצור את ב׳, בצור ב׳ break through (take root in) the rock; a. fr. Nif. נבקע to be split, to burst open. Ib. נבקעין הסיפין וכ׳ the door sells were burst before them. Ih. הספל נ׳ מאליו the vessel went to pieces of itself. Gen. R. s. 55, end וכ׳ הים להבקע זכה he was rewarded by the sea being divided before the children of Israel. Hull. 14b יבקע שמא הנוד the wine bottle may burst; a. fr. Pi. בקע, ביקע 1) to split, chop, tear. Kidd. 47b, v. supra. Y. Bets. I, 60a bot.; Y. Ab. Zar. II, 41c bot. שביקעו וכ׳ להם (שבקעוו) of whose flocks the wolves had torn more than &c. Bets. IV, 3 וכ׳ מבקעין אין one must not split woods (on Holy Days) etc. Sifre Deut. 183 (ref. to Deut. XIX, 5)המבק הע מן from the splitting wood(the handle), opp. המתבקע הען the split wood(the tree). Tanh. Vayetse 9 וכ׳ בקעי chop thou &c. -- Part. pass. מבוקע. Ab. Zar. 65b מבוקעות grapes burst open. -- 2) to jam in, wedge. Sabb. 67b ביצים המבקעת (Rashi Var. המקבעת, Ms. M. עצים) one who squeees egg-shells &c. (a superstitious practice; Tosef. ib. VI (VII), 18 בכותל . . . . . בצים הנותנת). Hiff. הבקיע 1) to cut, clear. Shei. IV, 5 בזתים המבקיע וכ׳ he who cuts olive-trees down (in the Sabbath year) must not cover the stump with ground. -- 2) to tead a line crosswise. Y. Kil. III, 28d top וכ׳ להבקיע to plant four rows across a valley from end to end. Hithpa. התבקע to be split; to burst, break. Sifre Deut. 3, v. supra. --- Sabb. XVI, 5. Cant. R. to VI, 4.
בקע m. (b. h.; בקע) [a split,] beka, a weight and a coin, equal to half a Shekel. Gen. R. s. 84; a. e.
בקעא, v. בקעתא.
בקעה f. (b. h.; בקע) cut, notch, whence valley, plane; o group of felds eeee באגא; esp. a short cut for farm-
