Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 1 (1903).djvu/221

This page needs to be proofread.
‎גבבא
‎גבול
204


‎of ‎thorns ‎and ‎when ‎he ‎brings ‎them, ‎all ‎people ‎will ‎run ‎away ‎from ‎him; ‎[Y. ‎Maas. ‎Sh. ‎IV, ‎55b ‎bot., ‎v. ‎איזא].

גבבא ‎m. ‎(preced.) ‎rakings, ‎v. ‎next ‎w. ‎דעמרא ‎ג׳ ‎a ‎ball ‎of ‎clipped ‎wool. ‎B. ‎Bath. ‎74a; ‎Snh. ‎110a; ‎Num. ‎R. ‎s. ‎18. ‎Ber. ‎9b ‎חיורא ‎דע׳ ‎ג׳ ‎בין ‎between ‎a ‎lump ‎of ‎white ‎wool ‎&c. ‎Ib. ‎8a, ‎v. ‎חיזרא ‎I ‎--- ‎Pl. ‎גבבי. ‎Gitt. ‎68a.

גבבא, ‎v. ‎גיבבא.

גבבאי, ‎v. ‎גוביא.

גבבה ‎f. ‎(גבב) ‎rakings, ‎small ‎stubble, ‎straw ‎&c., ‎ueed ‎as ‎fuel. ‎Sabb. ‎III, ‎1 ‎sq., ‎Y. ‎ed. ‎(Mish. ‎a. ‎Bab. ‎ed. ‎בבא ‎Chald.). ‎Y. ‎ib. ‎III, ‎5c ‎bot., ‎Bab. ‎ib. ‎36b. ‎Kel. ‎XVII, ‎1 ‎בג׳ ‎בלנין ‎של ‎the ‎vessels ‎of ‎the ‎bathers ‎cease ‎to ‎be ‎sus- ‎ceptible ‎oflevitical ‎uncleanness, ‎when ‎they ‎are ‎so ‎defective ‎as ‎to ‎let ‎small ‎fuel ‎drop ‎out. ‎Par. ‎IV, ‎3; ‎a. ‎fr.

גבביא, ‎גבבאי, ‎גבביי, ‎v. ‎גוביא.

גבה ‎c, ‎v. ‎גב.

גבה, ‎v. ‎גבי.

גבה, ‎גבה, ‎גבה, ‎v. ‎גובה, ‎גבוה.

גבה ‎(b. ‎h.; ‎v. ‎גבב; ‎cmp. ‎גאה) ‎to ‎be ‎high; ‎to ‎be ‎elated. ‎Meg. ‎15a ‎וכ׳ ‎המן ‎׳ ‎(Var. ‎המן ‎של ‎לבו ‎׳) ‎Haman ‎is ‎haughtier ‎than ‎Ahasver ‎(he ‎dared ‎what ‎Ah. ‎did ‎not ‎venture); ‎Yalk. ‎Esth. ‎1056. ‎-- ‎Sot. ‎5a ‎למעלה ‎סיני ‎הר ‎ג׳ ‎ולא ‎and ‎Mount ‎Sinai ‎did ‎not ‎rise ‎higher ‎(grow ‎proud). ‎Hif. ‎הגביה ‎1) ‎to ‎raise, ‎elevate; ‎to ‎make ‎elated. ‎Taan. ‎23a ‎a ‎generation ‎which ‎was ‎to ‎be ‎humbled ‎בתפלתן ‎הגבהתו ‎hast ‎thou ‎lifted ‎up ‎through ‎thy ‎prayer, ‎v. ‎גאה. ‎--Erub. ‎55a ‎כשמים ‎עליו ‎דעתו ‎שמגביה ‎מי ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎עליה, ‎ed. ‎Sonc. ‎כשמ׳ ‎עצמו ‎מגב׳; ‎v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l.; ‎Yalk. ‎Deut. ‎940 ‎דעתו ‎שמגיס) ‎who ‎exalts ‎his ‎mind ‎in ‎himself ‎as ‎high ‎as ‎the ‎heavens ‎(who ‎considers ‎himself ‎very ‎wise, ‎ed. ‎who ‎considers ‎himself ‎on ‎account ‎of ‎his ‎knowledge ‎of ‎it ‎as ‎high ‎&c.). ‎Ib. ‎13b ‎him ‎who ‎lowers ‎himself ‎מגביהו ‎הק״בה ‎the ‎Lord ‎will ‎raise, ‎וכ׳ ‎עצמו ‎המגביה ‎וכל ‎and ‎whomsoever ‎exalts ‎himself, ‎the ‎Lord ‎will ‎lower; ‎ib. ‎54a; ‎Ned. ‎55a. ‎Tanh. ‎Ki ‎Thissa ‎14 ‎פניהם ‎מגביהים ‎lifted ‎their ‎faces ‎up; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Hall. ‎III, ‎1חלתה ‎מגבהת ‎she ‎lifts ‎up ‎(dedicates) ‎the ‎priest's ‎share; ‎v., ‎however, ‎גבה. ‎-- ‎2) ‎to ‎take ‎up ‎a ‎lost ‎object ‎in ‎order ‎to ‎take ‎possession ‎of ‎it. ‎B. ‎Mets. ‎8a ‎המגביה ‎וכ׳ ‎לחבירו ‎מציאה ‎if ‎one ‎takes ‎up ‎an ‎object ‎in ‎behalf ‎of ‎his ‎neighbor; ‎ib. ‎10a; ‎Bets. ‎39b; ‎a. ‎fr. ‎Hof. ‎הוגבה ‎to ‎be ‎raised. ‎Sot. ‎47b ‎הוגבהו ‎שפלים ‎the ‎low ‎have ‎been ‎raised. ‎Tanh. ‎Ki ‎Thissa ‎5; ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎8 ‎ה׳ ‎זה ‎בלשון ‎with ‎the ‎word ‎zeh ‎(Lev. ‎VI, ‎13) ‎has ‎he ‎(Aaron) ‎been ‎raised. ‎-- ‎Part. ‎מוגבה, ‎f ‎מוגבהת. ‎Y. ‎Shebu. ‎I, ‎32d ‎bot. ‎what ‎means ‎שאת ‎(Lev. ‎XIII, ‎2) ‎מוגבהת ‎a ‎raised ‎spot ‎(Sifra ‎Thazr., ‎Neg. ‎ch. ‎I ‎מובהקת, ‎corr. ‎acc.). ‎Hithpa. ‎התגבה, ‎Nithpa. ‎נתגבה ‎to ‎be ‎elated, ‎boastful. ‎Tanh. ‎Huck. ‎1 ‎והולך ‎מתגבה ‎התחיל ‎he ‎beame ‎more ‎and ‎more ‎overbearing(Tanh. ‎ed. ‎Bub. ‎ib.; ‎Num. ‎R. ‎s. ‎18 ‎מתגבר). ‎Num. ‎R. ‎s. ‎6, ‎beg. ‎בעצמם ‎נתגבהו ‎they ‎were ‎proud ‎of ‎their ‎own ‎selves.

גבה, ‎גביה ‎ch. ‎same, ‎to ‎be ‎high, ‎elated. ‎Targ. ‎Ps. ‎CXXXI, ‎1. ‎- ‎Sabb. ‎67a ‎וכ׳ ‎מכל ‎גביהת ‎thou ‎art ‎bigher ‎than ‎all ‎other ‎trees. ‎Meg. ‎15a ‎וכ׳ ‎מלכא ‎ג׳ ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎גבר) ‎the ‎King ‎on ‎high ‎is ‎higher ‎than ‎the ‎king ‎below. ‎Hull. ‎7b ‎וכ׳ ‎טורא ‎כ׳ ‎a ‎mountain ‎rose ‎between ‎them ‎(separating ‎them). ‎[Y. ‎Ter. ‎X, ‎47b ‎bot. ‎דאבהתיה ‎מן ‎גביה, ‎Tosaf. ‎to ‎Hull. ‎64b ‎גמיר.] ‎Af. ‎אגבה ‎1) ‎to ‎raise. ‎Targ. ‎II ‎Chr. ‎XXXIII. ‎14.-- ‎2) ‎to ‎take ‎up. ‎Succ. ‎44b ‎וכ׳ ‎אגבהיה ‎he ‎took ‎it ‎(the ‎festive ‎wreath) ‎up ‎once ‎as ‎such ‎and ‎a ‎second ‎time ‎for ‎the ‎willow ‎branches ‎thereon. ‎B. ‎Mets. ‎2b ‎אגבהוה ‎הדדי ‎בהדי ‎they ‎took ‎the ‎lost ‎object ‎up ‎at ‎the ‎same ‎time. ‎Ib. ‎8a; ‎a. ‎fr. ‎Ithpa. ‎אתנבה. ‎thpe. ‎אתגבה ‎1)to ‎be ‎high; ‎to ‎grow ‎proud. ‎Targ. ‎Job ‎XXV ‎V, ‎. ‎Targ. ‎Koh. ‎I, ‎12. ‎-- ‎2) ‎to ‎rise. ‎Targ. ‎Job ‎XXXIX, ‎27; ‎a. ‎e. ‎- ‎Hull. ‎141b ‎sq. ‎דליתגבהו ‎that ‎the ‎young ‎birds ‎may ‎rise ‎(when ‎frightened).

גנהות ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎preced.) ‎height, ‎excellence; ‎pride, ‎haughtiness. ‎Ber. ‎10b ‎(ref. ‎to ‎Ps. ‎CXXX, ‎1) ‎לפני ‎ג׳ ‎אין ‎וכ׳ ‎there ‎must ‎be ‎no ‎hight ‎(elevated ‎stand ‎during ‎prayer) ‎before ‎the ‎Lord. ‎Esth. ‎R. ‎to ‎IV, ‎15 ‎לב ‎מג׳ ‎from ‎haughti- ‎ness. ‎- ‎Tanh. ‎Ki ‎Thissa ‎27 ‎עולם ‎של ‎גבהותו ‎the ‎hight ‎of ‎the ‎world, ‎i. ‎e. ‎the ‎Most ‎High.

גבהותא ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎II ‎Chr. ‎XXXII, ‎26.

גבוה ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎preced. ‎ws.), ‎constr. ‎גבה ‎1) ‎high, ‎exalted, ‎elevated ‎&c. ‎Sot. ‎5a ‎among ‎men ‎וכ׳ ‎׳pה ‎את ‎רואה ‎ג׳ ‎a ‎high ‎persou ‎looks ‎up ‎to ‎a ‎higher ‎one, ‎but ‎ignores ‎the ‎lower ‎one. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎22 ‎(ref. ‎to ‎Ps. ‎XXXII, ‎1) ‎happy ‎is ‎he ‎וכ׳ ‎מפשעו ‎ג׳ ‎שהוא ‎who ‎is ‎higher ‎than ‎(who ‎controls) ‎his ‎sin, ‎and ‎whose ‎sin ‎is ‎not ‎higher ‎than ‎himself; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Snh. ‎5b ‎(in ‎Chald. ‎diction) ‎הוה ‎עינים ‎גבה ‎. ‎. ‎. ‎אבוה ‎this ‎man's(my) ‎father ‎was ‎ambitious. ‎- ‎Fem. ‎גבוהה. ‎Ab. ‎V, ‎19 ‎׳ ‎רוח ‎haughliness, ‎opp. ‎נמוכה. ‎- ‎Pl. ‎גבוהים, ‎f. ‎גבוהות. ‎Esth. ‎R. ‎to ‎IV, ‎7 ‎הושפלו ‎הג׳ ‎the ‎high ‎were ‎lowered. ‎-- ‎Y. ‎Shebi. ‎VI, ‎36c ‎top ‎ג׳ ‎היו ‎. ‎. ‎. ‎עיניו ‎my ‎father ‎was ‎am- ‎bitious, ‎v. ‎supra. ‎- ‎Esp. ‎הגבוה ‎the ‎Mtostt ‎High. ‎Y. ‎Snh. ‎VII, ‎25b ‎top; ‎ib.c ‎top ‎בעבודת(הג׳ ‎בעבודתה ‎with ‎a ‎service ‎peculiar ‎to ‎it ‎(that ‎idol), ‎or ‎with ‎a ‎service ‎prescribed ‎for ‎the ‎worship ‎of ‎the ‎Lord; ‎Y. ‎Naz. ‎VI, ‎beg. ‎54c ‎למלאכת ‎הג׳ ‎referring ‎to ‎a ‎service ‎prescribed ‎for ‎the ‎worship ‎of ‎the ‎Lord ‎(but ‎applied ‎to ‎an ‎idol). ‎-- ‎Y. ‎Ned. ‎I, ‎37a ‎topp; ‎Y. ‎Naz. ‎I, ‎beg. ‎51a ‎הוא ‎ג׳ ‎לשון ‎it ‎is ‎an ‎expression ‎allud- ‎ing ‎to ‎Divinity, ‎v. ‎חרס. ‎-- ‎לג׳ ‎for ‎the ‎Lord, ‎on ‎the ‎altar. ‎Pes. ‎3b ‎סלקא ‎לג׳ ‎אליה ‎the ‎fat-tail ‎is ‎offered ‎on ‎the ‎altar; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎2) ‎an ‎abnormally ‎tall ‎and ‎slim ‎person ‎with ‎shak- ‎ing ‎gait. ‎Bekh. ‎45b ‎(explain. ‎קפח, ‎כיפח ‎Mish.) ‎גבוה ‎ed. ‎(Ar. ‎גבח). ‎- ‎Fem. ‎גבוהית. ‎Ib. ‎(Ar. ‎גבחת).

גבויין, ‎v. ‎גביי.

גבול I ‎(b. ‎h.; ‎גבל) ‎[heap, ‎mound,] ‎1) ‎landmark, ‎bound- ‎ary;. ‎limit; ‎qualification. ‎B. ‎Bath. ‎69b ‎(ref. ‎to ‎Gen. ‎XXIII, ‎17) ‎סביב ‎לג׳ ‎שצריך ‎מי ‎such ‎trees ‎as ‎require ‎boundaries ‎(small ‎trees, ‎are ‎included ‎in ‎the ‎sale). ‎Ab. ‎Zar. ‎24b ‎לה ‎יש ‎ג׳ ‎this ‎assertion ‎(לקרבן ‎בהמה ‎מהן ‎לוקחין, ‎ib. ‎23b) ‎must ‎be ‎qualified. ‎Y. ‎HHall. ‎I, ‎57b ‎top ‎(ref. ‎to ‎Is. ‎XXVIII, ‎25) ‎לחם ‎של ‎גבולו ‎ע״כ ‎so ‎far ‎goes ‎the ‎definition ‎of ‎bread, ‎i. ‎e. ‎only ‎these ‎species ‎can ‎be ‎called ‎lehem. ‎--