Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 1 (1903).djvu/323

This page needs to be proofread.

דיש, ‎דייש ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎דוש) ‎treading, ‎threshing. ‎Meil. ‎13a ‎(ref. ‎to ‎בדישו, ‎Deut. ‎XXV, ‎4) ‎וכ׳ ‎שלך ‎דישו ‎what ‎the ‎ox ‎threshes ‎of ‎thine ‎own, ‎but ‎not ‎of ‎sacred ‎property; ‎Y. ‎Ter. ‎IX, ‎46c ‎bot. ‎לך ‎מותר ‎שהוא ‎בד׳. ‎Tosef. ‎Kel. ‎B. ‎Mets. ‎IV, ‎3 ‎הדיי׳ ‎מקום ‎the ‎threshing ‎place. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎69, ‎a. ‎e. ‎עפר ‎מה ‎לכל ‎ד׳ ‎עשוי ‎as ‎the ‎dust ‎is ‎trodden ‎upon ‎by ‎all. ‎--- ‎B. ‎Mets. ‎90b ‎הוא ‎בדישו ‎לאו ‎he ‎did ‎not ‎muzzle ‎it ‎in ‎the ‎threshing ‎place.

דיש, ‎דישא, ‎דייש ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎O. ‎Deul. ‎XXV, ‎4. ‎Targ. ‎Is. ‎XXVIII, ‎18; ‎a. ‎e. ‎- ‎Hull. ‎6b(prov.) ‎וכ׳ ‎מדישיה ‎תורא ‎the ‎ox ‎has ‎a ‎right ‎to ‎eat ‎of ‎what ‎he ‎threshes.

דישאה ‎m. ‎(preced.) ‎thresher. ‎- ‎Pl. ‎דישאי. ‎Zeb. ‎116b ‎[read] ‎ד׳ ‎ביה ‎דדיישין ‎(Ms. ‎M. ‎דישתאי ‎דדישי) ‎with ‎which ‎the ‎threshers ‎thresh; ‎Men. ‎22a ‎דשתאי ‎בה ‎דדשו; ‎Ab. ‎Zar. ‎24b ‎דדיישן ‎(קורקסא) ‎ed. ‎(Ms. ‎M. ‎דשיתא ‎ביה ‎דדייש׳); ‎Yalk. ‎Sam. ‎122 ‎דדיישא ‎(קורקשא), ‎v. ‎preced.

דישה ‎f. ‎(דוש) ‎threshing. ‎Sabb. ‎75a. ‎Pesik. ‎Hahod. ‎p. ‎46a, ‎a. ‎e. ‎בדישתן ‎in ‎their ‎law ‎about ‎threshing ‎(Deut. ‎XXV, ‎4). ‎B. ‎Mets. ‎90b. ‎-- ‎Euphem. ‎coitus, ‎frction. ‎Nidd. ‎41b.

דישון, ‎דשון ‎m. ‎(דשן) ‎removal ‎of ‎ashes, ‎cleaning. ‎Yoma ‎21a ‎הפנימי ‎מזבח ‎ד׳ ‎the ‎ashes ‎removed ‎from ‎the ‎inner ‎altar, ‎המנורה ‎ד׳ ‎the ‎snuffs ‎of ‎the ‎candlesticks. ‎Ib. ‎33a ‎וכ׳ ‎מזבח ‎ד׳ ‎the ‎cleaning ‎of ‎&c. ‎Tam. ‎III, ‎9.

דישן ‎pr. ‎n. ‎gent. ‎Dishan. ‎Targ. ‎Gen. ‎XXXVI, ‎21; ‎Targ. ‎I ‎Chr. ‎I, ‎38 ‎דיתן.

דישנא, ‎v. ‎דשנא.

דישרא ‎m. ‎rye. ‎Pes. ‎35a ‎(expl. ‎שיפון, ‎cmp. ‎דוש ‎a. ‎שוף).

דישתאה, ‎m. ‎דישתאי ‎m. ‎threshers, ‎v. ‎דושאה.

דישתנא, ‎v. ‎דיסתנא ‎II.

דית, ‎v. ‎דיית.

דיתא, ‎v. ‎דיי׳.

דיתא, ‎v. ‎next ‎w.

דיתאה, ‎דת׳ ‎m. ‎ch. ‎(v. ‎דאת)=h. ‎דשא, ‎sprouting, ‎plants. ‎Targ. ‎O. ‎Gen. ‎I, ‎11; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Meg. ‎27b ‎Rab. ‎H. ‎די׳ ‎אסר ‎Ar. ‎a. ‎Ms. ‎M. ‎2 ‎(ed. ‎ריתא, ‎Ag. ‎Hatt. ‎דיתא) ‎had ‎grass ‎tied ‎around ‎(in ‎place ‎of ‎a ‎belt). ‎-- ‎Pl. ‎דיתאין, ‎דיתאי. ‎Targ. ‎Jer. ‎XIV, ‎5. ‎Targ. ‎Ps. ‎XXIII, ‎2 ‎(some ‎ed. ‎דאיתאין). ‎Targ. ‎Y. ‎Gen. ‎l. ‎c.

דיתיכוס, ‎v. ‎דיית׳.

דיתכאות, ‎v. ‎דידכי.

דיתן, ‎v. ‎דישן.

דך, ‎דיכי ‎m., ‎דך ‎f. ‎(דא ‎with ‎format. ‎; ‎cmp. ‎דוך ‎II) ‎this, ‎that. ‎Ezra ‎V, ‎16; ‎a. ‎fr. ‎Ib. ‎IV, ‎13; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Targ. ‎Gen. ‎XXXVII, ‎19 ‎דיכי ‎ed. ‎Berl. ‎(ed. ‎דיכי). ‎Targ. ‎Jud. ‎VI, ‎20; ‎a ‎fr. ‎- ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎5; ‎Yalk. ‎Ps. ‎848; ‎(play ‎on ‎דכים, ‎Pa. ‎XcIII, ‎3) ‎ימא ‎להדך ‎unto ‎this ‎sea ‎there; ‎Midr. ‎Till. ‎to ‎Ps. ‎l. ‎c. ‎פלן ‎להדך, ‎expl. ‎פלן ‎לדוכתא. ‎B. ‎Mets. ‎86a ‎דיכי ‎מרי ‎the ‎lord ‎of ‎this ‎(breeze) ‎here.

דך ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎דכך) ‎crushed, ‎broken; ‎afflicted, ‎contrite. ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎34; ‎Midr. ‎Prov. ‎ch. ‎XXII ‎מדוכדך ‎(שהוא) ‎דך ‎the ‎poor ‎man ‎is ‎called ‎dakh ‎because ‎he ‎is ‎crushed. ‎-- ‎Pl. ‎דכים. ‎Sabb. ‎104a, ‎v. ‎דכ״ן. ‎Ib. ‎105a, ‎v. ‎נצטד״ק. ‎Yalk. ‎Ps. ‎848, ‎v. ‎דוך ‎III.

דכא, ‎Pi. ‎דכא ‎(b. ‎h.; ‎v. ‎preced.) ‎to ‎crush, ‎humble. ‎Midr. ‎Till. ‎to ‎Ps. ‎XcIII, ‎3 ‎(play ‎on ‎דכים ‎ib.) ‎מדכאן ‎אני ‎וכ׳ ‎I ‎will ‎crush ‎them ‎(the ‎Philistines) ‎by ‎means ‎of ‎severe ‎afflictions. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎ישראל ‎וידכאו ‎and ‎crush ‎srael ‎by ‎means ‎of ‎persecutions; ‎a. ‎e. ‎-- ‎Part. ‎pass. ‎מדוכא, ‎pl. ‎מדוכאין. ‎Keth. ‎8b.

דכא, ‎v. ‎דכי.

דכדבניות, ‎v. ‎דבדבניות.

דכדוך, ‎דיכ׳ ‎m. ‎(next ‎w.) ‎being ‎crushed. ‎Y. ‎Hag. ‎II, ‎77c ‎top; ‎Ruth ‎R. ‎to ‎III, ‎13 ‎(ref. ‎to ‎דכא, ‎Ps. ‎XC, ‎3) ‎מקבלין ‎נפש ‎של ‎דכדוכה ‎עד ‎up ‎to ‎tthe ‎time ‎when ‎life ‎is ‎crushed, ‎are ‎repentant ‎sinners ‎received.

דכדך ‎(Pilp. ‎of ‎דוך) ‎to ‎crush. ‎-Part. ‎pass. ‎מדוכדך. ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎34, ‎v. ‎דך.

דכדך ‎ch. ‎1) ‎same. ‎Targ. ‎Ps. ‎CXLIII, ‎3. ‎-2) ‎to ‎act ‎humbly, ‎to ‎dissemble ‎humility. ‎Ib. ‎X, ‎10 ‎ידכדך ‎ed. ‎Wil. ‎(Ms. ‎דכדך, ‎h. ‎text ‎דכה).

דכו, ‎v. ‎דכותא.

דכוון, ‎די׳ ‎f ‎pl. ‎(v. ‎דוך; ‎cmp. ‎דכון) ‎marked ‎off ‎places, ‎folds. ‎TTarg. ‎Y. ‎II ‎Num. ‎XXXII, ‎16; ‎24 ‎(Targ. ‎Y. ‎I ‎דירין. ‎h. ‎text ‎גדרות).

דכוות־, ‎v. ‎דכות.

דכון ‎m. ‎(דכן, ‎cmp. ‎דוכן, ‎דכוון) ‎an ‎elevated ‎spot ‎in ‎the ‎kitchen ‎or ‎in ‎the ‎bath-house ‎for ‎vessels ‎&c., ‎stand ‎(fixed ‎to ‎the ‎stove ‎or ‎portable). ‎Kel. ‎VII, ‎2. ‎Tosef. ‎ib. ‎B. ‎Kam. ‎V, ‎7 ‎דכין. ‎Ib. ‎8 ‎אולירין ‎של ‎ד׳ ‎the ‎bathers' ‎stand.

דכון, ‎דכונא, ‎v. ‎דיכ׳.

דכורא ‎m. ‎(דכר ‎II) ‎male ‎person, ‎male ‎population. ‎Targ. ‎O. ‎Gen. ‎XVII, ‎14 ‎(Y. ‎דכוראה). ‎Ib. ‎10; ‎a. ‎fr.

דכורו ‎f. ‎necromantic ‎apparitions, ‎v. ‎זכורו. ‎Targ. ‎II ‎Chr. ‎XXXIII, ‎6.

דכות־, ‎דיכוות־ ‎(only ‎with ‎suffix ‎of ‎personal ‎pronoun; ‎v. ‎כות) ‎the ‎llke ‎of, ‎resemblance, ‎appearance. ‎דכותי ‎the ‎like ‎of ‎me, ‎&c. ‎Targ. ‎Ex. ‎XI, ‎6. ‎Targ. ‎Y. ‎ib. ‎וכ׳ ‎ליליא ‎דדכותיה ‎that ‎there ‎was ‎never ‎a ‎plague ‎like ‎that ‎of ‎this ‎night ‎&c.; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Y. ‎M. ‎Kat. ‎III, ‎81d ‎(expl. ‎דכמה, ‎v. ‎דוגמא) ‎דכוותה ‎a ‎resemblance ‎of ‎it. ‎Yalk. ‎Sam. ‎134 ‎(prov.)וכ׳ ‎דכותהון ‎ולאא ‎מולידין(Cant. ‎R. ‎introd. ‎כוותהון ‎דלית)