Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 1 (1903).djvu/420

This page needs to be proofread.
‎זמינא
‎זמם
403


זמינא II ‎pr. ‎n. ‎m. ‎Z'mina ‎(interch. ‎wi ‎h ‎זבינא). ‎Y. ‎Bicc. ‎III, ‎65d ‎top ‎ז׳ ‎ר׳. ‎Y. ‎Kil. ‎IX, ‎32d ‎top ‎זבינא ‎בר ‎אבא; ‎Y. ‎Shek. ‎V, ‎beg. ‎48c ‎זמ׳; ‎Sabbb. ‎112b ‎זימונא ‎בר ‎רבא ‎ed. ‎(Ms. ‎M. ‎זימנא); ‎a. ‎fr.

זמיר, ‎v. ‎זמר ‎I.

זמירא ‎m. ‎=זמרא, ‎song. ‎Esth. ‎R. ‎to ‎III, ‎1 ‎(Yalk. ‎Esth. ‎1054 ‎זמרי).

זמירה I ‎f. ‎(זמר ‎I) ‎pruning ‎the ‎vine. ‎Y. ‎Kil. ‎VIII, ‎31c ‎top; ‎Y. ‎Sabb. ‎VII, ‎10a; ‎a. ‎e.

זמירה II ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎זמר ‎II), ‎pl. ‎זמירות ‎songs. ‎Cant. ‎R. ‎to ‎Il, ‎12. ‎Sot. ‎35a ‎ז׳ ‎לדת ‎קרא ‎he ‎called ‎the ‎words ‎of ‎the ‎Law ‎songs ‎(an ‎entertaining ‎secular ‎study); ‎v. ‎זמר ‎I.

זמית ‎(זומית) ‎f. ‎(זהם=זום; ‎Syr. ‎זמיתא, ‎P. ‎Sm. ‎1134) ‎[oam,] ‎name ‎of ‎a ‎brine. ‎Ber. ‎36a; ‎40b ‎(Ms. ‎F. ‎זי׳); ‎Ned. ‎55b ‎זו׳.

זמם I ‎(b. ‎h.; ‎cmmp. ‎דמם, ‎דבב) ‎to ‎mumble; ‎to ‎meditate, ‎plan ‎(mostly ‎in ‎an ‎evil ‎sense, ‎cmp. ‎דבה). ‎-- ‎PPart. ‎זומם ‎planning ‎evil, ‎esp. ‎(with ‎ref. ‎to ‎Deut. ‎XIX, ‎19) ‎a) ‎giving ‎false ‎testimony, ‎amenable ‎to ‎the ‎law ‎of ‎retaliation; ‎b) ‎re- ‎butting ‎witness. ‎Tosef. ‎Macc. ‎I, ‎1 ‎ז׳ ‎עד ‎a ‎witness ‎con- ‎victed ‎of ‎false ‎testimony; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Pem. ‎זוממת ‎(sub. ‎עדות). ‎Macc. ‎lI, ‎9 ‎ז׳ ‎מהן ‎אחת ‎נמצאת ‎if ‎one ‎evidence ‎(of ‎one ‎set ‎of ‎wtnesses) ‎has ‎been ‎disproved; ‎a. ‎e. ‎-- ‎Pl. ‎זוממין, ‎זוממים. ‎Ib. ‎4 ‎ז׳ ‎אלו ‎אין ‎they ‎do ‎not ‎come ‎un ‎der ‎the ‎law ‎of ‎re- ‎taliation. ‎Ib. ‎ז׳ ‎נעשים ‎are ‎declared ‎amenable ‎to ‎the ‎law ‎&c.; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Tosef. ‎ib. ‎I, ‎10 ‎זוממיהן ‎those ‎witnesses ‎on ‎whose ‎evidence ‎they ‎had ‎been ‎declared ‎guilty ‎of ‎false ‎testimony. ‎Y. ‎ib. ‎I, ‎beg. ‎31a ‎זוממיו ‎those ‎who ‎witnessed ‎falsely ‎against ‎him. ‎Tosef. ‎Snh. ‎VIII, ‎2 ‎וזוממיהן ‎העדים ‎זוממיהן ‎וזוממי ‎the ‎original ‎witnesses ‎and ‎their ‎refuters, ‎and ‎the ‎refuters ‎of ‎their ‎refuters; ‎a. ‎fr. ‎Hif. ‎הזים ‎to ‎make ‎a ‎person ‎a ‎זומם, ‎to ‎refute ‎witnesses ‎by ‎testifying ‎to ‎an ‎alibi, ‎to ‎rebut. ‎Macc. ‎I, ‎5 ‎if ‎other ‎witnesses ‎camme ‎again ‎והזימום ‎and ‎rebutted ‎them. ‎Keth. ‎20a, ‎v. ‎כחש; ‎a. ‎fr. ‎Macc. ‎I, ‎4 ‎(5a) ‎שיזימו ‎Bab. ‎ed., ‎read ‎שיזומו, ‎v. ‎infra. ‎Hcf. ‎הוזם, ‎Aif. ‎ניזום ‎to ‎be ‎refuted, ‎to ‎be ‎declared ‎liable ‎to ‎the ‎law ‎of ‎retaliation. ‎Snh. ‎10a ‎והוזבו ‎. ‎. ‎. ‎. ‎פלוני ‎if ‎witnesses ‎declared, ‎lThis ‎man ‎did ‎&c., ‎and ‎were ‎declared ‎guilty ‎&c. ‎Macc. ‎3a ‎וכ׳ ‎הוזמנו ‎we ‎have ‎been ‎convicted ‎&c. ‎before ‎that ‎certain ‎court, ‎and ‎made ‎to ‎pay. ‎Ib. ‎I, ‎4 ‎עד ‎עצמן ‎את ‎שיגומו ‎(Ar. ‎בעצמן, ‎Bab. ‎ed. ‎שיזימו ‎corr. ‎acc.) ‎unless ‎an ‎alibi ‎is ‎established ‎against ‎their ‎own ‎persons ‎(not ‎an ‎alibi ‎of ‎any ‎of ‎the ‎alleged ‎actors ‎in ‎the ‎case). ‎Ib. ‎5b ‎שניהם ‎שיזומו ‎עד ‎unless ‎both ‎of ‎them ‎are ‎refuted; ‎a. ‎fr. ‎Pi. ‎זמם ‎to ‎rebut. ‎Part. ‎מזמם, ‎pl. ‎מזממין, ‎contr. ‎מזמים. ‎Y. ‎ib. ‎I, ‎31b ‎top. ‎-- ‎Part. ‎pass. ‎מזומם ‎one ‎accused ‎by ‎false ‎witnesses. ‎Snh. ‎VI, ‎2 ‎מ׳ ‎שהוא ‎יודע ‎היה ‎אם ‎if ‎he ‎knew ‎that ‎he ‎was ‎innocent. ‎Nithpa. ‎נזדמם ‎1) ‎to ‎be ‎refuted ‎&c., ‎v. ‎Hof. ‎Y. ‎Macc. ‎I, ‎beg. ‎31a ‎ניזומו=נזדממו. ‎-- ‎2) ‎to ‎be ‎mumbled. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎81, ‎beg. ‎(ref. ‎to ‎זמות, ‎Prov. ‎XXX, ‎32) ‎אחריך ‎נזדממו ‎אם ‎וכ׳ ‎דברים ‎(Yalk. ‎Prov. ‎964 ‎נזממו ‎Nif) ‎if ‎thou ‎hast ‎been ‎slandered, ‎put ‎thy ‎hand ‎to ‎thy ‎mouth; ‎v. ‎זמס ‎Il. ‎--- ‎Denom. ‎זמם ‎I.

זמם I ‎ch. ‎same. ‎Af. ‎אזים=preced. ‎Hif. ‎Targ. ‎Y. ‎Deut. ‎XIX, ‎18 ‎דמזמין ‎who ‎rebut. ‎-- ‎B. ‎Kam. ‎73b ‎bot. ‎ואזמינהו ‎דאפכינהו ‎they ‎reversed ‎their ‎statement ‎of ‎the ‎case ‎and ‎also ‎testified ‎to ‎an ‎alibi ‎as ‎to ‎time ‎and ‎place. ‎Itthpa. ‎איתים, ‎איתזם ‎to ‎be ‎proven ‎a ‎false ‎witness. ‎Ib. ‎73a ‎אטביחה ‎מתזמי ‎כי ‎when ‎they ‎were ‎proven ‎talse ‎witnesses ‎with ‎reference ‎to ‎slaughtering; ‎להו ‎ואיתזמו ‎אגניבה ‎and ‎they ‎are ‎considered ‎as ‎false ‎witnesses ‎also ‎with ‎reference ‎to ‎stealing. ‎lIb. ‎איתזום ‎מיתזמי ‎דקא ‎אטביחה ‎as ‎regards ‎the ‎testimony ‎to ‎slaughtering ‎on ‎which ‎they ‎were ‎reuted, ‎they ‎are ‎refuted; ‎a. ‎e. ‎-- ‎tthpe. ‎אתוום. ‎Macc. ‎3b ‎מינייהו ‎חד ‎א׳ ‎against ‎one ‎of ‎them ‎an ‎alibi ‎was ‎proven.

זמם II ‎(cmp. ‎צמם) ‎to ‎tie ‎up, ‎to ‎muzzle ‎(b. ‎h. ‎חסם). ‎Ber. ‎63b ‎(ref. ‎to ‎זמות, ‎Prov. ‎XXX, ‎32, ‎v. ‎preced. ‎w.) ‎אם ‎וכ׳ ‎ז׳ ‎f ‎he ‎muzzles ‎his ‎mouth ‎(is ‎ashamed ‎tto ‎ask ‎his ‎teacher), ‎he ‎will ‎have ‎to ‎put ‎his ‎hand ‎to ‎the ‎mouth ‎(when ‎he ‎in ‎turn ‎is ‎asked). ‎Ter. ‎IX, ‎3 ‎זומם ‎לא ‎he ‎does ‎not ‎muzzle ‎his ‎animal ‎(complies ‎wih ‎the ‎law, ‎Deuuut. ‎XXV, ‎4); ‎a. ‎e. ‎-- ‎Part. ‎pass. ‎זמום, ‎f ‎זמומה; ‎pl. ‎זמומים. ‎זמומות ‎muzzled, ‎prevented ‎fromm ‎grazing. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎411. ‎Pesik. ‎R. ‎s. ‎3. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎59, ‎end; ‎a. ‎e. ‎-- ‎Denom. ‎זמם ‎II.

זמם ‎ch. ‎=same, ‎to ‎muzzle. ‎Targ. ‎Y. ‎II ‎Gen. ‎XIII, ‎7. ‎Pa. ‎זמים ‎same. ‎Targ. ‎Y. ‎Deut. ‎XXV, ‎4.

זמם III ‎to ‎be ‎filthy, ‎v. ‎זזום.

*זמם III, ‎Ithpe. ‎אתזמים ‎(cmp. ‎דמם) ‎to ‎be ‎confounded. ‎Targ. ‎Is. ‎XXIX, ‎9 ‎אתזמימו ‎(ed. ‎Vil. ‎אדזמימו ‎fr. ‎דמם; ‎absent ‎in ‎ed. ‎Lag.; ‎h. ‎text ‎השתעשעו, ‎rendered ‎by ‎אשתגישו ‎a. ‎our ‎w., ‎of ‎which ‎one ‎is ‎a ‎gloss). ‎bror ‎אדז׳ ‎cmp. ‎הדקי ‎s. ‎v. ‎דקק]

זמם I ‎or ‎זמם ‎m. ‎(זמם ‎I) ‎false ‎testimony. ‎Macc. ‎2b ‎בזממו ‎ולא ‎בגניבתו ‎one ‎is ‎sold ‎for ‎theft' ‎(Ex. ‎XXII, ‎2), ‎but ‎not ‎for ‎false ‎testimony ‎(which ‎might ‎eventually ‎have ‎caused ‎the ‎sale ‎of ‎the ‎alleged ‎thief); ‎Y. ‎Sot. ‎III, ‎end, ‎19b; ‎Tosef. ‎Macc. ‎I, ‎1 ‎בזמימו.

זמם II ‎m. ‎(זמם ‎II) ‎muzzle ‎(v. ‎זמום). ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎81 ‎(play ‎on ‎זמות, ‎Prov. ‎XXX, ‎32, ‎v. ‎זמם ‎I) ‎לך ‎נוח ‎.. ‎. ‎חשבת ‎אם ‎וכ׳ ‎ז׳ ‎ליתן ‎if ‎thou ‎hast ‎planned ‎to ‎do ‎a ‎good ‎deed ‎; ‎. ‎. ‎it ‎would ‎have ‎been ‎better ‎for ‎thee ‎to ‎put ‎a ‎muzzle ‎on ‎thy ‎mouth. ‎Ib. ‎s. ‎75 ‎(ref. ‎to ‎זממו, ‎Ps. ‎CXL, ‎9) ‎ז׳ ‎לו ‎עשה ‎וכ׳ ‎put ‎a ‎bit ‎to ‎Esaw ‎(Rome); ‎. ‎. ‎וכ׳ ‎ז׳ ‎ומהו ‎and ‎what ‎is ‎the ‎bit ‎(to ‎check ‎Rome's ‎power) ‎&c.?; ‎Meg. ‎6a ‎bot. ‎וממו ‎וכ׳ ‎תפק ‎אל ‎'do ‎not ‎loosen ‎his ‎bit' ‎(Ps. ‎l. ‎c.), ‎that ‎means ‎Germania ‎&c. ‎-- ‎Pl. ‎זממים, ‎v. ‎זמום.

זמם, ‎זממא ‎ch. ‎same, ‎also ‎the ‎camels ‎ring ‎or ‎staf ‎through ‎the ‎nose ‎and ‎the ‎basket ‎fastened ‎thereto. ‎Targ. ‎Is. ‎XXXVII, ‎29. ‎Targ. ‎Ps. ‎XXXII, ‎9; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Sabb. ‎1o7a, ‎v. ‎איכו. ‎Ib. ‎111b, ‎sq. ‎בז׳ ‎דקטרי ‎קיטרא ‎the ‎loop ‎which ‎is ‎made ‎to ‎aasten ‎the ‎camel's ‎basket ‎to ‎the ‎ring; ‎קיטרא ‎גופיה ‎דז׳ ‎the ‎(permanent) ‎kknot ‎in ‎the ‎bit ‎itself; ‎v. ‎איסטרידא. ‎51c