Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 2 (1903).djvu/196

This page needs to be proofread.
‎נדד
‎נדי
878


‎מתנדדת ‎תהא ‎provided ‎it ‎(the ‎bench) ‎be ‎not ‎shaken ‎(when ‎they ‎sit ‎on ‎it).

נדד ‎ch. ‎same, ‎to ‎be ‎restless, ‎flee. ‎Targ. ‎Job ‎VII, ‎4. ‎Targ. ‎Ps. ‎LV, ‎8. ‎Targ. ‎Esth. ‎VI, ‎1 ‎נדת; ‎a. ‎fr. ‎Pa. ‎נדד ‎1) ‎same. ‎Targ. ‎Job ‎XV, ‎23 ‎(some ‎ed. ‎מנדד ‎part. ‎pass. ‎Af. ‎driven ‎about). ‎- ‎2) ‎to ‎make ‎(sleep) ‎fee, ‎to ‎keep ‎awake. ‎Targ. ‎Esth. ‎l. ‎c. ‎נדיד ‎ed. ‎Lag. ‎(ed. ‎Amst. ‎נדד; ‎oth. ‎ed. ‎נדי; ‎corr. ‎acc.). ‎-3)to ‎cause ‎to ‎be ‎sleepless. ‎Targ. ‎II ‎Esth. ‎l. ‎c. ‎Ithpe. ‎אתנדד ‎to ‎be ‎restless, ‎agitated. ‎Ib.

נדדת, ‎ני׳ ‎f. ‎pl. ‎constr,, ‎שינתא ‎נ׳ ‎(preced.) ‎wakefulness. ‎Targ. ‎Job ‎VII, ‎4 ‎(h. ‎text ‎נדדים).

נדה, ‎v. ‎נדי.

נדה ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎נדה) ‎1) ‎(v. ‎נידוי) ‎isolation, ‎condition ‎of ‎uncleanness, ‎esp. ‎period ‎of ‎menstruation. ‎Sabb. ‎64b, ‎a. ‎e. ‎(ref. ‎to ‎Lev. ‎XV, ‎33) ‎וכ׳ ‎ההא ‎בניתה ‎she ‎shall ‎remain ‎in ‎her ‎isolationt(from ‎her ‎husband)until ‎&c. ‎Ib. ‎VI, ‎5שהתקינה ‎לנדתה ‎which ‎she ‎has ‎prepared ‎for ‎her ‎menstruating ‎time. ‎Ib. ‎II, ‎6 ‎בנ׳ ‎(e= ‎׳ ‎במצות) ‎in ‎the ‎observance ‎of ‎the ‎laws ‎connected ‎with ‎menstruation; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎2) ‎(sub. ‎בעלת) ‎a ‎woman ‎during ‎menstruation, ‎menstruant. ‎Nidd. ‎I, ‎7 ‎חון ‎הנ׳ ‎מן, ‎expl. ‎ib. ‎11a ‎נדתה ‎ימי ‎בתוך ‎during ‎the ‎days ‎of ‎actual ‎menstruation. ‎Treat. ‎Kallah ‎beg. ‎טבלה ‎שלא ‎׳ ‎a. ‎woman ‎after ‎menstruation ‎before ‎she ‎has ‎taken ‎the ‎ritual ‎bath; ‎כנ׳ ‎is ‎to ‎be ‎treated ‎like ‎a ‎woman ‎during ‎menstru- ‎ation; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Pl. ‎נדות. ‎Nidd. ‎IV, ‎1 ‎׳ ‎are ‎to ‎be ‎treated ‎like ‎menstruants; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Niddah, ‎name ‎of ‎a ‎treatise, ‎of ‎the ‎Order ‎of ‎Tohairoth, ‎of ‎Mishnah, ‎Tosefta ‎and ‎Talmud ‎Babli ‎and ‎Y'rushalmi ‎(fragmentary). ‎-- ‎Ab. ‎III, ‎18 ‎נדה ‎פתחי ‎tthe ‎laws ‎treated ‎in ‎Arakh. ‎II, ‎1 ‎(8a), ‎v. ‎פתח.

ננדוד, ‎Neg. ‎VI, ‎4 ‎ed. ‎Dehr., ‎v. ‎נרווד. ‎Ohol.VI, ‎1 ‎Maim., ‎v. ‎גדעך.

נדוי, ‎נדויא, ‎v. ‎sub ‎ניד׳.

נדונא, ‎נדו׳ ‎f. ‎(נדד) ‎[migrant,] ‎name ‎of ‎a ‎species ‎of ‎edible ‎ocusts. ‎Targ. ‎Y. ‎Lev. ‎XI, ‎22 ‎(ed..VVien. ‎נדונא); ‎v. ‎נדיין.

נדוניא, ‎נדונייא ‎m. ‎(v. ‎נדן) ‎a ‎brides ‎outft, ‎given ‎by ‎her ‎father; ‎wedding ‎eguipment. ‎B. ‎Mets. ‎74b ‎זוזי ‎יהיב ‎וכ׳ ‎לנ׳ ‎paid ‎a ‎stipulated ‎amount ‎for ‎an ‎outfit ‎to ‎be ‎de- ‎livered ‎at ‎the ‎house ‎of ‎his ‎daughter's ‎father-in-law; ‎לסוף ‎נ׳ ‎זל ‎in ‎the ‎meanwhile ‎the ‎value ‎of ‎the ‎equipment ‎was ‎reduced ‎(and ‎the ‎father-in ‎law ‎refused ‎to ‎receive ‎it ‎for ‎the ‎value ‎stipulated). ‎Keth. ‎54 ‎לברת ‎׳ ‎. ‎. ‎. ‎ההוא ‎a ‎man ‎in ‎his ‎dying ‎bequest ‎defined ‎the ‎nature ‎of ‎the ‎equipmment ‎for ‎his ‎daughter. ‎Taan. ‎24a; ‎a. ‎e.

נדח ‎(b. ‎h.) ‎to ‎slip, ‎move ‎away. ‎Nif. ‎נדח ‎1) ‎(interch. ‎with ‎דחה) ‎to ‎be ‎banished, ‎exiled. ‎Y. ‎Snh. ‎X, ‎29c ‎top ‎(ref. ‎to ‎Is. ‎XXVII, ‎13) ‎זו ‎. ‎. ‎והנידחים ‎וכ׳ ‎דר ‎those ‎who ‎were ‎exiles ‎in ‎the ‎land ‎of ‎Egypt' ‎means ‎the ‎generation ‎of ‎the ‎wilderness. ‎Midr. ‎Till. ‎to ‎Ps. ‎CXLVII, ‎2 ‎שנדחו ‎(or ‎שנדחו); ‎a. ‎e. ‎- ‎2) ‎to ‎be ‎made ‎to ‎slip, ‎to ‎be ‎led ‎away ‎(to ‎idolatry); ‎הנדחת ‎עיר ‎the ‎case ‎of ‎a ‎place ‎whose ‎inhabitants ‎were ‎led ‎astray, ‎the ‎condemaed ‎town. ‎(Deut. ‎XIII, ‎13 ‎to ‎18). ‎Snh. ‎X, ‎4 ‎הנ׳ ‎עיר ‎אנשי ‎the ‎in- ‎habitants ‎of ‎a ‎condemned ‎city. ‎Tosef. ‎ib. ‎XIV, ‎1, ‎a. ‎e. ‎וכ׳ ‎היתה ‎לא ‎הנ׳ ‎עיר ‎a ‎case ‎of ‎a ‎condemned ‎city ‎never ‎occurred ‎nor ‎ever ‎will ‎occur. ‎Ib. ‎עיירות ‎שלש ‎עושין ‎אין ‎וכ׳ ‎נידחות ‎three ‎cities ‎dare ‎not ‎be ‎condemned ‎(at ‎a ‎time) ‎in ‎Palestine; ‎Yalk. ‎Deut. ‎886 ‎מנודחות ‎(Pu.); ‎a. ‎fr. ‎Hif. ‎הדיח ‎to ‎ead ‎astray. ‎Snh. ‎VII, ‎10 ‎האימר ‎זה ‎המדית ‎וכ׳ ‎a ‎maddiah ‎(amenable ‎to ‎the ‎law ‎Deut. ‎l. ‎c.) ‎is ‎he ‎who ‎says, ‎let ‎us ‎go ‎and ‎worship ‎&c.; ‎contrad. ‎to ‎מסית; ‎ib. ‎67a ‎כאן ‎שנו ‎הנדחת ‎עיר ‎מדיחי ‎the ‎seducers ‎of ‎a ‎condemned ‎city ‎are ‎meant ‎here. ‎Ib. ‎שה׳ ‎נביא ‎a ‎prophet ‎that ‎led ‎a. ‎town ‎astray. ‎Ib. ‎X, ‎4 ‎(111b) ‎נשים ‎הדיחוה ‎if ‎women ‎led ‎a ‎town ‎astray; ‎לה ‎חוצה ‎מדיחיה ‎היו ‎if ‎the ‎seducers ‎were ‎outsiders; ‎אנשים ‎שידיחוה ‎עד ‎unless ‎the ‎seducers ‎are ‎men; ‎a. ‎fr. ‎Hof. ‎הודח ‎1) ‎to ‎be ‎led ‎astray. ‎Ib. ‎מיעוטה ‎ה׳ ‎if ‎a ‎minority ‎of ‎the ‎town ‎was ‎led ‎astray. ‎Tosef. ‎ib. ‎XIV, ‎3 ‎עמה ‎הודחו ‎they ‎were ‎led ‎astray ‎along ‎with ‎the ‎inhabitants; ‎a. ‎e. ‎-- ‎2) ‎(interch. ‎with ‎דחה) ‎to ‎be ‎banished. ‎Yalk. ‎Num,739הודדדחת ‎האהל ‎מן ‎I ‎have ‎been ‎banished ‎from ‎the ‎Tabernacle.

נדח ‎ch. ‎same, ‎to ‎cause ‎to ‎slip. ‎Targ. ‎Ps. ‎LXII, ‎5 ‎(some ‎ed. ‎למנדע, ‎corr. ‎acc.). ‎lthpa. ‎אתנדח ‎to ‎be ‎banished. ‎Targ. ‎Job ‎VI, ‎13 ‎אתנדחת ‎Regia ‎(ed. ‎אתברחת; ‎h. ‎text ‎נדחה).

נדי, ‎נדה ‎(b. ‎h.; ‎cmp. ‎preced.) ‎to ‎be ‎restless, ‎flee. ‎Pi. ‎נדה ‎to ‎banish, ‎excommmunicate. ‎Ber. ‎19a ‎נדו ‎מי ‎את ‎whom ‎did ‎they ‎(the ‎scholars) ‎excommunicate? ‎Ib. ‎בד ‎הרב ‎כבוד ‎על ‎מנדין ‎the ‎court ‎proclaims ‎the ‎ban ‎to ‎protect ‎a ‎teacher's ‎authority. ‎Pes. ‎52a ‎וכ׳ ‎שני ‎על ‎מנדין ‎we ‎ex- ‎communicate ‎for ‎disregarding ‎the ‎second ‎Holy ‎Day ‎ob- ‎served ‎in ‎the ‎diaspora; ‎a. ‎v. ‎fr. ‎-- ‎[Yalk. ‎Is. ‎287 ‎עלי ‎נדית, ‎v. ‎נדנד.]- ‎Part. ‎pass. ‎מנודה; ‎pl. ‎מנודין. ‎M. ‎Kat. ‎15a ‎מכ׳ ‎לשמים ‎one ‎excommunicated ‎by ‎the ‎Lord, ‎i. ‎e. ‎a ‎mourner. ‎Ib. ‎בד״ת ‎מהו ‎מכ׳ ‎dare ‎an ‎excommmunnicated ‎person ‎study ‎the ‎Law? ‎Ib, ‎בקריעה ‎מהו ‎מנ׳ ‎must ‎an ‎excommunicated ‎person ‎rend ‎his ‎garments? ‎Ned. ‎I, ‎1 ‎לד ‎אני ‎מנ׳ ‎I ‎vow ‎to ‎be ‎excommunicated ‎ttowards ‎thee, ‎i. ‎e. ‎Ivow ‎not ‎to ‎receive ‎any ‎favors ‎at ‎thy ‎hands. ‎M. ‎Kat. ‎17a ‎לתלמיד ‎מ׳ ‎לרב ‎מכ׳ ‎one ‎excommunicated ‎by ‎a ‎teacher ‎must ‎be ‎treated ‎as ‎such ‎by ‎his ‎disciple ‎(the ‎latter ‎cannot ‎raise ‎the ‎ban). ‎Ib. ‎לעירו ‎מנ׳ ‎one ‎excommunicated ‎by ‎the ‎authorities ‎of ‎his ‎own ‎city. ‎Ib. ‎15b ‎היו ‎מ׳ ‎. ‎. ‎שנים ‎אותן ‎כל ‎during ‎all ‎the ‎years ‎the ‎Israelites ‎were ‎in ‎the ‎wilderness, ‎they ‎were ‎excommunicated ‎(by ‎the ‎Lord); ‎a. ‎v. ‎fr. ‎Hithpa. ‎התנדה, ‎Nithpa. ‎נתנדה ‎to ‎be ‎ercommunicated. ‎Eduy. ‎V, ‎6 ‎׳ ‎שעקביא ‎ח״ו ‎God ‎forbid ‎(to ‎say) ‎that ‎A. ‎was ‎excommunicated. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎ומת ‎המתנדה ‎כל ‎he ‎who ‎dies ‎while ‎under ‎excommunication ‎has ‎a ‎stone ‎placed ‎on ‎his ‎coffin; ‎a. ‎fr.

נדי I ‎ch. ‎same; ‎parl. ‎pass. ‎נדי ‎isolated, ‎excommuni- ‎cated. ‎Ned. ‎7a ‎ממך ‎נדינא ‎I ‎will ‎be ‎isolated ‎from ‎thee ‎(=h. ‎לן ‎אני ‎מנודה, ‎v. ‎preced.).

נדי II, ‎נדא ‎ch. ‎=h. ‎נזה ‎1) ‎to ‎bespatter, ‎asperse. ‎Kidd. ‎49a ‎וכ׳ ‎גבי ‎(בי) ‎נדיא ‎ואזלא ‎Ar., ‎that ‎she ‎may ‎go ‎and ‎asperse ‎me ‎before ‎my ‎neighbors. ‎-2) ‎(neut. ‎verb) ‎to ‎spatter, ‎be ‎sprinkled. ‎Targ. ‎II ‎Kings ‎IX, ‎33. ‎Af. ‎אדי ‎1) ‎same. ‎Targ. ‎Lev. ‎VI, ‎20, ‎ידי ‎(Ms. ‎III ‎דידי). ‎-- ‎2) ‎to ‎sprinkle. ‎Ib. ‎IV, ‎17; ‎a. ‎fr. ‎-Targ. ‎Ps. ‎CXVIII, ‎27 ‎ותדון