Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 1 (1903).djvu/186

This page needs to be proofread.
‎ביתרי
‎בכיותא
169


‎to ‎be ‎buried). ‎Hall. ‎IV, ‎10 ‎(11) ‎(Y. ‎ed. ‎ביתור; ‎ed. ‎Nap. ‎בייתר, ‎Ven. ‎ביתיר) ‎mentioned ‎as ‎a ‎place ‎not ‎belonging ‎to ‎Palestine ‎proper. ‎Cant. ‎R. ‎to ‎II, ‎17 ‎תר ‎בית.

*ביתרי ‎pr. ‎n. ‎pl. ‎Bethre. ‎Snh. ‎95a ‎תרי ‎בי ‎מטו ‎כי ‎(Ms. ‎M. ‎ביטרי) ‎when ‎they ‎came ‎to ‎B.

*ביתרתה, ‎Y. ‎Succ. ‎I, ‎52a ‎bot., ‎read, ‎with ‎Y. ‎Erub. ‎I, ‎19c ‎top; ‎Y. ‎Kil. ‎IV, ‎29b, ‎חבירתא ‎בית ‎or ‎תה ‎. ‎. ‎. ‎., ‎name ‎of ‎a ‎field ‎or ‎an ‎estate.

בכא, ‎בכה, ‎v. ‎בבי.

בכוליאר, ‎Yoma ‎25a, ‎v. ‎כוכלייס.

בכור ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎בכר) ‎first-born ‎(opp. ‎פשוט, ‎a ‎plain, ‎unprivileged ‎son); ‎also ‎of ‎animals. ‎B. ‎Bath. ‎126a ‎ב׳ ‎ופשוט; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Y. ‎Pes. ‎X, ‎beg. ‎37b ‎אכיל ‎והוה ‎ב׳ ‎הוה ‎was ‎a ‎first-born ‎and ‎yet ‎did ‎not ‎fast ‎(on ‎the ‎eve ‎of ‎Passover). ‎-- ‎Yeb. ‎16a; ‎Y. ‎ib. ‎I, ‎3a ‎bot. ‎שטן ‎ב׳ ‎(play ‎on ‎קטן) ‎the ‎first. ‎in ‎obstinate ‎dispute. ‎-- ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎91 ‎(ref. ‎to ‎Gen. ‎XLII, ‎37) ‎וכ׳ ‎שוטה ‎ב׳ ‎זה ‎הרי ‎is ‎this ‎a ‎foolish ‎first-born ‎sonl ‎are ‎thy ‎children ‎not ‎my ‎children? ‎[שוטה ‎ב׳ ‎a ‎first-born ‎son ‎byhis ‎mother, ‎v. ‎בוכרא ‎I.]-- ‎Bekh. ‎VIII, ‎1, ‎a. ‎fr. ‎לנחלה ‎ב׳ ‎a. ‎first-born ‎with ‎the ‎privileges ‎of ‎a ‎double ‎share ‎of ‎in- ‎heritance ‎(Deut. ‎XXI, ‎15 ‎sq.), ‎לכהן ‎ב׳ ‎one ‎who ‎must ‎be ‎redeemed ‎from ‎the ‎priest ‎(Ex. ‎XIII, ‎2). ‎Ib. ‎IV, ‎4 ‎את ‎ראה ‎הב׳ ‎examined ‎the ‎first ‎born ‎animal ‎(and ‎declared ‎it ‎de- ‎fective); ‎a. ‎fr. ‎- ‎Pl ‎בכורים, ‎בכורות. ‎Ex. ‎R.s. ‎18 ‎מצרים ‎בכורי ‎the ‎first-born ‎of ‎Egyptian ‎cattle; ‎ib. ‎בכורות ‎מכת ‎the ‎plague ‎of ‎the ‎first-born ‎in ‎Egypt; ‎Num. ‎R. ‎s. ‎4; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Bekh. ‎IV, ‎5 ‎he ‎who ‎receives ‎payment ‎ב׳ ‎דואה ‎להיות ‎for ‎examining ‎first-born ‎animals ‎(as ‎to ‎bodily ‎defects, ‎v. ‎supra; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎[Y. ‎Shek. ‎III, ‎beg. ‎47b ‎הבכו׳, ‎read ‎הבכירות.] ‎Ch. ‎בוכרא.

בכורא ‎f. ‎ch. ‎(=next ‎w.) ‎early ‎fg. ‎Targ. ‎Hos. ‎IX, ‎10. ‎Targ. ‎Is. ‎XXVIII, ‎4 ‎- ‎Pl. ‎בכורין, ‎בכוריא ‎m. ‎first ‎fruits. ‎Targ. ‎Lev. ‎II, ‎14; ‎a. ‎e.

בכורה, ‎ביכ׳ ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎בכר) ‎early ‎fruit, ‎esp. ‎fig- ‎11) ‎P. ‎בכורות. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎22 ‎וכ׳ ‎הב׳ ‎אוכל ‎היה ‎ate ‎the ‎early ‎fruits ‎himself ‎and ‎offered ‎the ‎late ‎to ‎the ‎king. ‎Snh. ‎91b; ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎4 ‎נאות ‎ב׳ ‎fine ‎ealy ‎figs. ‎Ter. ‎IV, ‎6 ‎בב׳ ‎at ‎the ‎time ‎of ‎early ‎ripening. ‎-- ‎2) ‎Pl. ‎בכורים ‎m. ‎(b. ‎h.) ‎firstt ‎fruits ‎(to ‎be ‎offered), ‎(sub. ‎מנחת) ‎ofering ‎of ‎first ‎fruits. ‎Bicc. ‎I, ‎I; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Hiccurim, ‎name ‎of ‎a ‎ttreatise ‎of ‎the ‎Mishnah, ‎belonging ‎to ‎the ‎order ‎of ‎Seeds ‎(זרעים).

בכורה ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎בכר) ‎1) ‎first-born. ‎Pl. ‎בכורות. ‎Ex. ‎R. ‎s. ‎18 ‎הב׳ ‎הנקבות ‎the ‎first-born ‎females ‎(in ‎Egypt). ‎-- ‎2) ‎first ‎birth, ‎birth-right. ‎B. ‎Bath. ‎123a ‎וכ׳ ‎מראובן ‎ב׳ ‎נטל ‎took ‎the ‎birth-right ‎from ‎Reuben ‎and ‎gave ‎it ‎to ‎Joseph. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎ב׳ ‎היתה ‎ראויה ‎the ‎first ‎birth ‎(of ‎Jacob's ‎children) ‎was ‎destined ‎tto ‎issue ‎from ‎Rachel. ‎Ib. ‎124a ‎ב׳ ‎חלק ‎the ‎share ‎of ‎the ‎first-born; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎3) ‎the ‎law ‎appertaining ‎to ‎first-born ‎animals, ‎v. ‎בכור. ‎-- ‎Bekh. ‎I, ‎1 ‎בב׳ ‎חייב ‎is ‎sub- ‎ject ‎to ‎the ‎law ‎&c., ‎הב׳ ‎מן ‎פטור ‎is ‎exempt ‎from ‎&c.; ‎a. ‎v. ‎fr. ‎-- ‎Pl. ‎בכורות, ‎v. ‎supra ‎a. ‎בכור. ‎-- ‎H'khoroth ‎(Bekh.), ‎name ‎of ‎a ‎Talmudic ‎treatise, ‎belonging ‎to ‎the ‎order ‎of ‎Kodashim ‎(קדשים).

בכורותא ‎ch. ‎same, ‎birth-right. ‎Targ. ‎O. ‎Gen. ‎XXV, ‎31 ‎sq.; ‎v. ‎בכירותא.

*בכושא ‎m. ‎(=כושא ‎בר, ‎v. ‎כשכש; ‎for ‎Syr. ‎בר=בכשא ‎כשא, ‎cmp. ‎דופק) ‎knocker ‎for ‎giving ‎signals ‎for ‎worship. ‎Y. ‎Meg. ‎III, ‎73d ‎bot. ‎(Var. ‎מכושא).

בכותא, ‎v. ‎בכיתא.

בכי, ‎בכה ‎(b. ‎h.; ‎בך ‎to ‎break ‎through, ‎split, ‎v. ‎Ges. ‎H. ‎Dict. ‎s. ‎v.; ‎v. ‎בכר) ‎to ‎weep. ‎Hull. ‎7b; ‎a. ‎fr. ‎Ohol. ‎XVIII, ‎4 ‎בוכין ‎שדה ‎weepers ‎field, ‎a ‎place ‎where ‎the ‎funeral ‎cortege ‎disperses; ‎v. ‎M. ‎Kat. ‎5b ‎שמפטירין ‎שדה ‎מתים ‎בה ‎(Ms. ‎M. ‎שמפסידין) ‎where ‎the ‎funeral ‎addresses ‎are ‎held. ‎Pi. ‎בכה ‎1) ‎to ‎cause ‎to ‎weep, ‎make ‎cry. ‎Lam. ‎R. ‎to ‎I, ‎2 ‎(ref. ‎to ‎תבכה ‎בכה) ‎עמה ‎מה״ש ‎ומבכה ‎בוכה ‎she ‎cries ‎and ‎makes ‎the ‎angels ‎cry ‎with ‎her. ‎Ex. ‎R. ‎s. ‎1 ‎מבכין ‎היו ‎אותו ‎they ‎made ‎it ‎(the ‎Egyptian ‎child) ‎cry. ‎-- ‎2) ‎to ‎mourn, ‎lament ‎(Ezek. ‎VIII, ‎14). ‎Tosef. ‎Kel. ‎B. ‎Bath. ‎II, ‎8 ‎מבכות ‎מיתיהן ‎lament ‎their ‎dead.

בכי, ‎בכא ‎ch. ‎same, ‎also ‎(act. ‎v.) ‎to ‎lament. ‎Targ. ‎Gen. ‎XXIII, ‎2;a. ‎fr. ‎- ‎Part. ‎בכי. ‎Ber. ‎5bבכינא ‎קא. ‎.. ‎לההואשופרא ‎I ‎cry ‎over ‎that ‎beauty ‎that ‎it ‎should ‎rot ‎in ‎the ‎ground. ‎Ib. ‎קבכית ‎אמאי ‎why ‎criest ‎thou? ‎Ib. ‎בכי ‎קא ‎דהוה ‎(v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l.) ‎that ‎he ‎was ‎crying. ‎Lam. ‎R. ‎to ‎I, ‎17 ‎נחתא ‎בכיה ‎סלקא ‎בכיה ‎weeping ‎she(Israel) ‎goes ‎up ‎(to ‎the ‎ruins ‎of ‎Jerusalem), ‎weeping ‎she ‎goes ‎down. ‎Y. ‎Yoma ‎II, ‎39d ‎top ‎בכוין ‎. ‎. ‎. ‎.. ‎שרון ‎all ‎the ‎people ‎began ‎to ‎cry. ‎-- ‎Y. ‎Hag. ‎I, ‎76c ‎bot. ‎בעיינוי ‎בכי ‎blear-eyed. ‎- ‎Taan. ‎5b ‎וכי ‎בכייא ‎בכו ‎בכדי ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎ספדו) ‎is ‎it ‎for ‎naught ‎the ‎weepers ‎wept? ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎68, ‎v. ‎next ‎w.; ‎a. ‎fr.

בכי I ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎preced.) ‎weeping. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎68; ‎Lev. ‎R. ‎s. ‎8, ‎a. ‎e. ‎(playing ‎on ‎בכושרות, ‎Ps. ‎LXVIII, ‎7) ‎ושירות ‎ב׳ ‎weeping ‎and ‎songs, ‎וכ׳ ‎אומר ‎דבעי ‎מאן ‎he ‎who ‎loves ‎(his ‎wife) ‎sings, ‎he ‎who ‎does ‎not, ‎weeps; ‎Snh. ‎22ר.

בכי ‎f. ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎II, ‎Sam. ‎XIII, ‎36; ‎v. ‎בכיתא.

בכי II, ‎ב׳בעל ‎(ב ‎עין) ‎pr. ‎n. ‎pl. ‎Baalbek ‎(En- ‎Bekhi, ‎later ‎Heliopolis), ‎an ‎ancient ‎city ‎of ‎Syria, ‎renowned ‎foor ‎its ‎temples ‎and ‎bazaars ‎(יריד). ‎Ab. ‎Zar. ‎11b ‎יררד ‎ב׳ ‎שבעין ‎the ‎bazaar ‎at ‎En ‎B. ‎(with ‎its ‎idolatrous ‎rites). ‎Maasr. ‎V, ‎8 ‎ב׳ ‎ב׳ ‎שום ‎Baalbek ‎garlic.

בכי ‎m. ‎(b. ‎h. ‎בכא?) ‎a ‎species ‎of ‎pears, ‎prob. ‎the ‎pyrum ‎Syrium ‎of ‎the ‎Romans ‎(cmp. ‎LXX ‎a. ‎Vulg. ‎I ‎Chr. ‎xXIV, ‎15). ‎Pl. ‎בכיים. ‎Y. ‎Kil. ‎I, ‎27a.

בכיא ‎f.=בכי. ‎Targ. ‎Is. ‎XXXVIII, ‎3; ‎a. ‎e.

בכיא ‎m. ‎(בכי) ‎weeper, ‎wailer. ‎Pl. ‎בכייא. ‎Taan. ‎5b, ‎v. ‎בכי ‎ch.

בכיה, ‎בכייה ‎f.=בביI. ‎Y. ‎Taan. ‎IV, ‎68d ‎top ‎בכיי׳ ‎תפלות ‎של; ‎Bab. ‎ib. ‎29a ‎חנם ‎של ‎בכי ‎weeping ‎for ‎no ‎cause. ‎Gitt. ‎58a, ‎a. ‎fr. ‎בב׳ ‎געו ‎they ‎sobbed ‎loudly.

בכיותא ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎Y. ‎I ‎Gen. ‎XXXV, ‎8; ‎(II ‎ib. ‎בכותא), ‎v. ‎בכיתא. ‎22