Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 1 (1903).djvu/466

This page needs to be proofread.
‎חטי
‎חטיפה
449


‎in ‎and ‎enjoy. ‎Men. ‎66b ‎(play ‎on ‎נתעללה, ‎Prov. ‎VII, ‎18) ‎באהבים ‎ונתחשא ‎ונשמח ‎ונעלה ‎ונתן ‎נשא ‎let ‎us ‎have ‎a ‎con- ‎versation, ‎then ‎let ‎us ‎go ‎up ‎and ‎rejoice ‎and ‎delight ‎our- ‎selves ‎with ‎dalliances; ‎Sifra ‎Vayikra, ‎N'dabah, ‎ch. ‎XIV, ‎Par. ‎13. ‎Men. ‎l. ‎c. ‎(play ‎on ‎נעלסה ‎Job ‎XXXIX, ‎13) ‎לושאא ‎ונתחטא ‎עולה; ‎Sifra ‎. ‎c. ‎ומתחטא ‎ועולה ‎נושא ‎he ‎(the ‎bird) ‎raises ‎(his ‎wings) ‎and ‎rises ‎and ‎enjoys ‎himself ‎(differ. ‎interpret. ‎in ‎Rashi). ‎-- ‎2) ‎to ‎show ‎one's ‎self ‎a ‎nobleman, ‎to ‎be ‎generous, ‎proud. ‎Cant. ‎R. ‎to ‎VII, ‎7 ‎מתחטא ‎שהיה ‎וכ׳ ‎על ‎he ‎was ‎generous ‎towards ‎&c. ‎(ref. ‎to ‎Gen. ‎XIV, ‎23, ‎Dan. ‎V, ‎17). ‎-- ‎3) ‎to ‎be ‎imperious, ‎to ‎lord ‎it, ‎to ‎ask ‎petut- ‎antly. ‎Taan. ‎III, ‎8 ‎לפני ‎מתח׳ ‎אתה ‎thou ‎commest ‎petulantly ‎before ‎the ‎Lord ‎וכ׳ ‎על ‎מתח׳ ‎שהוא ‎כבן ‎like ‎a ‎son ‎that ‎lords ‎it ‎over ‎his ‎father ‎&c. ‎Cant. ‎R. ‎to ‎V, ‎6 ‎(explain. ‎חמק, ‎ib.) ‎וכ׳ ‎נתח׳ ‎he ‎became ‎petulant, ‎he ‎got ‎angry ‎with ‎me. ‎חטי ‎ch. ‎same; ‎part. ‎חטיא ‎ased ‎to ‎comfort, ‎tender, ‎lelicate. ‎Targ. ‎Y. ‎Gen. ‎XXXIII, ‎13 ‎חטיין ‎טליא ‎(h. ‎text ‎רכים). ‎Pa. ‎הטא ‎to ‎cause ‎to ‎be ‎generous, ‎to ‎persuade ‎to ‎leniency. ‎Koh. ‎R. ‎to ‎IX, ‎18 ‎ליה ‎ומחטא ‎אזלא ‎אנא ‎I ‎will ‎go ‎to ‎appeal ‎to ‎his ‎generosity ‎(Midr. ‎Sam. ‎ch. ‎XXXII ‎ומפייסה). ‎Ithpe. ‎אחטי ‎to ‎be ‎raised ‎in ‎luxury. ‎Part. ‎pass. ‎מחטי, ‎fem. ‎מחטיא, ‎מחטייתא ‎delicate. ‎Targ. ‎Y. ‎I, ‎II ‎Deut. ‎XXVIII, ‎54; ‎56.

חטי, ‎חטא II ‎(b. ‎h.) ‎[to ‎miss,] ‎to ‎fail, ‎err, ‎sin. ‎Yoma ‎IV, ‎2, ‎sq. ‎Ber. ‎17a; ‎a. ‎fr. ‎R. ‎Hash. ‎26a ‎בל ‎חוטא ‎יקריב ‎he ‎that ‎sinned ‎(with ‎gold ‎by ‎making ‎the ‎golden ‎calf) ‎shall ‎not ‎bring ‎nigh ‎(the ‎gold, ‎enter ‎with ‎gold ‎garments); ‎יתגאה ‎בל ‎ח׳ ‎he ‎that ‎sinned ‎(with ‎gold) ‎shall ‎not ‎parade ‎himself ‎(with ‎it). ‎-- ‎Keth. ‎11a ‎חוטא ‎יהא ‎שלא ‎ננשכר ‎that ‎the ‎sinner ‎may ‎not ‎profit ‎by ‎his ‎sin; ‎Yeb. ‎92b; ‎Pi. ‎חטא ‎to ‎expiate ‎(cleanse ‎from ‎sin, ‎v. ‎חטא ‎I). ‎Yoma ‎V, ‎5 ‎(58b) ‎ויורד ‎מהטא ‎he ‎expiates ‎(sprinkles) ‎and ‎goes ‎down ‎(sprinkling ‎downward; ‎Rashi; ‎moves ‎his ‎arm ‎downward). ‎Ib. ‎ומח׳ ‎עומד ‎היה ‎במקומו ‎he ‎remained ‎in ‎his ‎place ‎and ‎sprinkled. ‎Zeb. ‎53a. ‎Hif. ‎החטיא ‎to ‎cause ‎to ‎sin. ‎Midr. ‎Till. ‎to ‎Ps. ‎IV, ‎5; ‎Pesik. ‎Shubah, ‎p. ‎158a. ‎Ab. ‎V, ‎18; ‎a. ‎fr.

חטי, ‎חטא ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎Y. ‎Gen. ‎XLIX, ‎3. ‎Targ. ‎Josh. ‎VII, ‎11; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Sabb. ‎56a ‎חטאו ‎לא ‎נמי ‎מחטא ‎but ‎at ‎all ‎events ‎they ‎did ‎not ‎sin; ‎ib.bb ‎וכ׳ ‎ומיחטא. ‎-- ‎Pes. ‎113b; ‎Macc. ‎11a, ‎v. ‎זיגוד; ‎a. ‎fr. ‎Af. ‎אחטי ‎to ‎cause ‎to ‎sin. ‎Targ. ‎Y. ‎Num. ‎XXVII, ‎3; ‎a. ‎e. ‎Pa. ‎חטי ‎same. ‎Targ. ‎Y. ‎II ‎Num. ‎XXIV, ‎14 ‎יתהון ‎חטי ‎(ed. ‎Ven. ‎הטי) ‎seduce ‎them ‎(to ‎immorality). ‎tthpe. ‎אתחטי, ‎איחטי ‎to ‎be ‎temptemd. ‎Y. ‎Taan. ‎I, ‎64b ‎bot. ‎תיחטיי ‎that ‎thou ‎be ‎not ‎tempted ‎to ‎sin ‎(through ‎thy ‎husband's ‎absence).

חטי ‎m. ‎=חטא, ‎esp. ‎unexpiated ‎sin, ‎consequence ‎of ‎sin. ‎Y.raan. ‎IV, ‎68ctop ‎וכ׳ ‎של ‎חטיו, ‎v. ‎אונקיא. ‎V. ‎חטייה.

חטי ‎ch. ‎same. ‎Dan. ‎IV, ‎24. ‎- ‎Pl. ‎with ‎suffix ‎חטוי. ‎Targ. ‎Prov. ‎XXVIII, ‎13 ‎(Ms. ‎חטוי, ‎some ‎ed. ‎חטוי).

חטיא ‎wheat, ‎v. ‎חיטא.

חטיא, ‎חטייא, ‎v. ‎חטאה.

חטיא, ‎ח׳ ‎m. ‎(חטי ‎II) ‎sinner. ‎Targ. ‎Prov. ‎XIV, ‎21. ‎Ib. ‎XIX, ‎2 ‎(Var. ‎חטייא, ‎read ‎חטייא; ‎incorr. ‎חטיא).

חטיאה, ‎ח׳כפר, ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎65, ‎v. ‎חיטייא.

חטיבא ‎f. ‎ch. ‎=next ‎w. ‎Targ. ‎Y. ‎I ‎Deut. ‎XXVI, ‎17, ‎sq.

חטיבה I ‎f. ‎(חטב ‎II) ‎1) ‎object ‎of ‎love. ‎Ber. ‎6a; ‎Hag. ‎3a ‎(ref. ‎to ‎Dent. ‎XXVI, ‎17) ‎וכ׳ ‎אחת ‎ח׳ ‎עשיתוני ‎אתם ‎you ‎made ‎me ‎the ‎only ‎object ‎of ‎your ‎love ‎in ‎the ‎world, ‎and ‎I ‎shall ‎make ‎you ‎&c. ‎(ref. ‎to ‎II ‎Samm. ‎VII, ‎23); ‎Tanh. ‎Ki ‎Thabo ‎2. ‎-- ‎2) ‎declaring ‎tove. ‎Ib. ‎וכ׳ ‎ח׳ ‎עושין ‎declare ‎their ‎love ‎to ‎God; ‎Tanh., ‎ed. ‎Bub., ‎ib. ‎4.

חטיבה II, ‎v. ‎חטבה.

חטיטא ‎(חטוטא) ‎m. ‎(חטט ‎I) ‎digger; ‎שכבי ‎חטיט ‎one ‎who ‎exhumes ‎the ‎dead, ‎grave-robber. ‎H. ‎Bath. ‎58a ‎ש׳ ‎ח׳ ‎הוה ‎(Ms. ‎H. ‎מערתא ‎מחייט ‎קא, ‎early ‎eds. ‎חייט, ‎fr. ‎חוט ‎I). ‎-- ‎Pl. ‎constr. ‎הטיטי. ‎Yeb. ‎63b ‎(some ‎ed. ‎חטוטי).

חטיטה ‎f. ‎(חטט) ‎1) ‎cleaninga ‎well, ‎raking. ‎M. ‎Kat. ‎5a ‎וכ׳ ‎אין ‎ח׳ ‎cleaning ‎is ‎permitted, ‎but ‎digging ‎&c. ‎Ib. ‎ח׳ ‎שרי ‎מי ‎is ‎cleaning ‎permitted?; ‎a. ‎e. ‎-- ‎2) ‎hollowing ‎out. ‎Tosef. ‎Kel. ‎B. ‎Mets. ‎II, ‎17; ‎Hull. ‎25a ‎ח׳ ‎מחוסר ‎a ‎block ‎requiring ‎hollowing ‎out ‎for ‎becoming ‎a ‎receptacle. ‎Ib. ‎פשיטא ‎ח׳ ‎מחוסר ‎is ‎it ‎not ‎a ‎matter ‎of ‎course ‎that ‎a ‎block ‎requiring ‎hollowing ‎out ‎is ‎not ‎fit ‎for ‎uncleanness?; ‎v. ‎חטט.

*חטיטוב ‎m. ‎(reduplic. ‎of ‎חטב ‎I) ‎battle-axe. ‎B. ‎Mets. ‎58b ‎Ms. ‎R. ‎a. ‎oth. ‎(v. ‎next ‎w.); ‎Tosef. ‎ib. ‎III, ‎24 ‎(Var. ‎והסיטום, ‎הטיטום). ‎. ‎חטיטום ‎m. ‎(reduplic. ‎of ‎חטם, ‎v. ‎חוטם) ‎buckler. ‎B. ‎Mets. ‎58b ‎וח׳ ‎וסייף ‎סוס ‎ed. ‎(Ms. ‎R. ‎1 ‎חטיטוב ‎ותריס ‎וסייף ‎וחתיתום, ‎Ms. ‎R. ‎2 ‎וחטיטוב ‎וסוס ‎סייף, ‎Ms. ‎F. ‎ותריס ‎וסייק ‎חטיטוב, ‎v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l. ‎note ‎6, ‎Ar. ‎Compl. ‎ed. ‎Koh.) ‎horse ‎and ‎sword ‎(and ‎battle-axe) ‎and ‎buckler; ‎(Y. ‎ib. ‎IV, ‎end, ‎9d ‎ותריס ‎וסוס ‎סייף).

חטייא ‎sinner, ‎v. ‎חטיא. ‎=חטייא, ‎v. ‎חטאח.

חטייא, ‎חטייה ‎f. ‎=חטי, ‎sin, ‎misconduct, ‎failing. ‎Ex. ‎R. ‎s. ‎26 ‎(ref. ‎to ‎Ex. ‎XVII, ‎5) ‎שלהם ‎ח׳ ‎על ‎עבור ‎pass ‎over ‎(ignore) ‎their ‎misconduct; ‎(Yalk. ‎ib. ‎262; ‎Mekh. ‎B'shall., ‎Vayassa, ‎s. ‎6 ‎חטא). ‎Pesik. ‎R. ‎s. ‎13 ‎ח׳ ‎ומפני ‎והואיל ‎וכ׳ ‎אבותיהם ‎של ‎(not ‎עונותיהם) ‎since ‎Amalek ‎came ‎in ‎con- ‎sequence ‎of ‎the ‎sin ‎of ‎their ‎fathers ‎(at ‎Rephidim), ‎says ‎He ‎to ‎them, ‎Remember ‎&c. ‎(Deut. ‎XXV, ‎17)?-- ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎8, ‎end ‎וכ׳ ‎ח׳ ‎מאיזו ‎(Yalk. ‎Gen. ‎25 ‎טעם ‎מאיזה) ‎on ‎ac- ‎count ‎of ‎what ‎impropriety ‎of ‎conduct ‎&c. ‎Num. ‎R. ‎s. ‎9, ‎end ‎וכ׳ ‎אחת ‎ח׳ ‎מפני ‎on ‎account ‎of ‎one ‎single ‎misconduct ‎(in ‎making ‎the ‎golden ‎calf) ‎&c. ‎Deut. ‎R. ‎s. ‎2 ‎וכ׳ ‎שלי ‎ח׳ ‎תכתב ‎let ‎my ‎failing ‎be ‎recorded ‎(Yoma ‎86b, ‎a. ‎e. ‎סורחני).

חטייה, ‎ח׳כפר, ‎v. ‎חיטייא. ‎.

חטים, ‎חטין, ‎v. ‎חטה.

חטיפה ‎f. ‎(חטף) ‎pinching ‎off ‎the ‎rough ‎edges. ‎Kel. ‎xXIV, ‎1 ‎ח׳ ‎מחוסר ‎(ed. ‎Dehr. ‎חטפה, ‎Var. ‎הגפה) ‎a ‎fragment ‎of ‎a ‎vessel ‎needing ‎&c. ‎in ‎order ‎to ‎be ‎used; ‎Tosef. ‎ib. ‎B. ‎Mets. ‎IV, ‎1 ‎הטפה, ‎v. ‎השפה.