כאב (b. h.) to be heavy, to fee pain. Y. Sabb. IX, 12a
ib. XIX, 17a bot. (ref. to Gen. XXXIV, 25) כואב בהיותו
עליהם כואבים איבריהם כל . . . it does not say, 'when it
(the wound) was painful', but . . . ., which intimates that
all their limbs pained them.
Hif. הכאיב to cause pain, grief. Ex. R. s. 3 (ref. to Ex.
III, 7) וכ׳ להכאיבני . . . ידעתי I know how much they
will grieve me &c. Pirke d'R. El. ch. XII להכאיבו שלא so
as to make him feel no pain. Midr. Till. to Ps. XCIV (ref.
to Prov. III, 12) שמכאיבו . . . וכאב אלא וכאב א״ת read not
ukh'ab (and like a father) but ukh'eb (and pain), when
He sends him pain.
כאב I, כאיב, כיב ch. same. Targ. Prov. XIV, 13. -- Part. כאב, כאיב, כיב. Targ. Job XIV, 22. Targ. Ps. LXIX, 30; a. fr. -- Targ. Jer. IV, 19 כיבין (ed. Lag. כייבן). -- B. Kam. 46b וכ׳ כאיבא ליה דכאיב מאן Ms. F. (v. Rabb. D. S. a. l. note, Ms. H. כיבא) he who feels sick, goes to the phy- sician. Ib. 85b וכ׳ ואיתיב וסליק מידי ליה כ׳ הוה Ms. M. (ed. ואייתי) he had a sore and it was going away, and one put on a corrodent drug for him &c., v. חור. Gitt. 68b כייב; a. fr. -- B. Kam. 35a כיבין, v. חינכי. Pa. כאיב, כייב to cause pain, wound, grieve. Lam. R. to II, 1 translating יעיב, ib.) וכ׳ כ׳ איך how did the Lord wound &c., v. כיבא.
כאב II m. (b. h.; preced.) 1) heaviness, pain. Ber. 55a לב כ׳ heaviness of heart (fretfulness). Gen. R. s. 67, end כ׳ על כ׳ grief added to grief; a. e. -- 2) grievous offence. Deut. R. s. 3 (ref. to מכאביו, Ex. III, 7) וכ׳ כ׳ מה אני יודע I know what grievous offence they are going to commit, v. כאב.
כאבא, כאיבא ch. 1) same. Targ. Prov. X, 10. Targ. Is. LXV, 14.--[Targ. Job XXXI, 18 כאבא Ms. (ed. היך כאבא.] -- B. Kam. 46b, v. כאב I; a. e. - 2) sick, sufferer. Targ. Ps. LXIX, 30; a. fr. -- Pl. כאבין, כאביא כאי׳, כי׳. Targ. Ez. XXXIV, 4. [Targ. Jer. IV, 19, v. כאב I.] -- V. כיבא.
כאגני, v. באגנא.
כאוותא, v. כתא.
כאור, v. כער.
כאורה, לכאו׳, v. אורה I.
כאורת, v. כוורת.
כאי, צד כ׳, v. כיצד.
כאיבא, v. כאבא.
כאיל, part. of כיל.
כאיף, part. of כוף.
כאיצד, v. כיצד.
כאלא, כאלי, part. of כלא כלי I.
כאליריקין, Sifre Deut. 317, some ed., read; כיליארכין, v. כלירכין.
כאמי, v. באמי.
כאן (v. כא) here; now. Y. Ber. IV, 7c bot., a. e. נתפלל כ׳ וכ׳ here (in this inn) did my father say the prayer of &c. Bets. IV, 7 כ׳ ועד מכ׳ from here to there (will I use). Ber. I, 2, a. fr. ואילך מכ׳, v. אילך. Snh. IX, 1 מכ׳ ולאחר and subsequently; a. fr. -- (חכמים) אמרו מכ׳ from this originates what the scholars said. Ab. I, 5; a. fr. -- ל־ מכ׳, ש־ מכ׳ from this is derived, do we learn. Ber. 64a לבעל מכ׳ וכ׳ from this (that Jacob is mentioned and not his an- cestors) we learn that the owner of the beam must carry the heaviest side of it. B. Mets. 87a וכ׳ אומרים שצדיקים מכ׳ from this we see that the righteous promise little &c.; a. fr. -- כ׳ . . . כ׳ here (in this case) . . ., there (in another place, in that case). Succ. 44b; a. v. fr. -- Contr. כן, with pref. מ, מיכן. Y. Ber. IV, 7c top [read:] לציבור כן ליחיד כן in this case (when Levi disfavored amany prayers), it is meant for individuals, in the other case, it is meant for congregations. -- Y. Erub. VII, 24b bot. ומ׳ מ׳ on both sides; a. fr.
כאר m. (Pers. khar, har) ass. Snh. 98a, v. הזר.
כאר, v. כער.
כבא, m. (v. כבב) ball, excrement (cmp. גלל). Zeb. 113b, v. כפותא.
כבא, v. כובא.
כבאי, כביי, ככי.
כבאסא, v. כבסא.
*כבב to be thick, hollow, arched. -- Denom. כבא כובא. Pa. כביב (denom. of כובא, v. Fl. to Levy Targ. Dict. I, 427b) to burn thorns, to char. Erub. 29b וניכבביה and let him char it (the meat; Rashi; let him roast it over the charred thorns; v. כיבא).
כבבא m. (preced.) burning to coals, charring. Zeb. 46b כ׳ לאפוקי (Ms. M. בטבא, some ed. הטבא) to exclude charring the meat (instead of burning it to ashes); Yalk. Lev. 445 כבתה (corr. acc.). -- V. כיבא.
כבד I (b. h.) to be heavy, weighty, important; cmp. יקר. Pi. כבד, כי׳ 1) to honor, hold precious; to show honor. Ab. IV, 1 וכ׳ המכבד מכובד איזהו who will be honored? He who honors men. Sabb. 113b מכבדותי למאניה קרי ר״י Rabbl Joh. called his garments 'my honorers'; B. Kam. 91b; Snh. 94a; a. fr. -- Ber. 46b bot. וכ׳ מכבדין אין we must not show honors (saying, 'you go first') on high- roads &c. Part. pass. מכובד, pl. מכובדים, מכובדין. Ab. l. c., v. supra. Ib. 6 וכ׳ על מ׳ גופו . . . המכבד כל he who honors the Law, will himself be honored of men. Ber. 60b, v. infra. Ab. Zar. III, 3, v. בזה; a. fr. -- 2) (cmp. איקרא, יקר) to offer a gift. Tanh. Vayhi 13 שמכבדין וכ׳ מפירותיהם they offer of their fruits to kings; Gen. R. s. 99, end מבכרין והם (corr. acc.); a. e. -- 3) [to make look respectable.] to sweep, adjust the room. Ber. VIII, 4. וכ׳ הבית את מכבדין (after meal) the room is put in order (the crumbs swept), and then &c. Bets. II, 7 (22b) מכבדין המטות בין (Bab. ed. המטות בית) (on Holy Days) you may sweep between the dining couches (the dining room); Y.
