Page:A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, Volume 2 (1903).djvu/6

This page needs to be proofread.
‎לבוי
‎לבי
688


‎the ‎ceiling ‎and ‎with ‎the ‎floor); ‎Erub. ‎9a ‎אמרינן ‎אחת ‎מרוח ‎וכ׳ ‎משתי ‎ל׳. ‎Ib. ‎4b ‎the ‎traditional ‎rule ‎aplies ‎וכ׳ ‎ולל׳ ‎לגוד ‎to ‎the ‎fiction ‎of ‎stretching ‎(v. ‎נגד), ‎of ‎labud ‎&c.; ‎Succ. ‎6a ‎ולל׳ ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎ו׳, ‎ou. ‎acc.). ‎Erub. ‎9a, ‎v. ‎חבוט.

לבוי, ‎v. ‎ליבוי.

לבוטים, ‎v. ‎לבט.

לבון, ‎v. ‎ליבון.

לבונא ‎m. ‎(לבן) ‎foundation. ‎Sabb. ‎104a, ‎v. ‎לבן.

לבונה ‎f. ‎(b. ‎h.; ‎לבן) ‎[white] ‎frankincense. ‎Ker. ‎6a. ‎Snh. ‎43a ‎they ‎gave ‎the ‎culprit ‎וכ׳ ‎ל׳ ‎של ‎קורט ‎a ‎grain ‎of ‎frankincense ‎in ‎a ‎cup ‎of ‎wine ‎to ‎benumb ‎his ‎senses ‎(v. ‎טרף); ‎Treat. ‎S'mah. ‎ch. ‎II, ‎9; ‎a. ‎fr.

לבונתא, ‎לבנתא ‎ch. ‎same. ‎Targ. ‎Is. ‎LX, ‎6 ‎(some ‎ed. ‎לבונה). ‎Targ. ‎O..פs. ‎XXX, ‎34; ‎a. ‎fr.

לבוצין, ‎v. ‎לביצין.

*לבורניקיאm. ‎pl. ‎(Liburnicus, ‎cmp. ‎Liburnicז ‎ca- ‎culli, ‎Sm. ‎Ant. ‎s. ‎v. ‎Cucullus) ‎Liburnian ‎mantles. ‎Targ. ‎Is. ‎III, ‎22 ‎(h. ‎text ‎מטפחות); ‎ed. ‎Wil. ‎a. ‎Bxt. ‎ל׳ ‎שווושיפיא, ‎taking ‎ל׳ ‎as ‎an ‎adjective; ‎Liburnian ‎clothes; ‎(ed. ‎Lag. ‎ול׳; ‎Var. ‎ולבורנקיא, ‎ולבורנקיא; ‎Ar. ‎reads ‎בינקיא ‎to ‎which ‎cmp. ‎בורני ‎I).

לבוש ‎m. ‎(b. ‎h.; ‎לבש) ‎garment, ‎covering. ‎Ex. ‎R. ‎s. ‎1 ‎מצרי ‎לבושו ‎his ‎dress ‎was ‎Egyptian. ‎bGkts. ‎I, ‎2 ‎שלה ‎הל׳ ‎the ‎husk ‎of ‎the ‎wheat ‎grain; ‎a. ‎fr. ‎- ‎Pl. ‎לבושים, ‎לבושין. ‎Snh. ‎90b ‎בלבושיהן ‎שנקברין ‎צדיקים ‎the ‎righteous ‎who ‎are ‎buried ‎in ‎their ‎garments, ‎v. ‎ערום; ‎(Keth. ‎111b ‎במלבושיהן). ‎Meg. ‎16b ‎מלכות ‎לבושי ‎חמשה ‎five ‎official ‎garments; ‎Yalk. ‎Esth. ‎1059 ‎מלכות ‎של ‎לבושים; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎V. ‎מלבוש.

לבושלבושא, ‎לבי׳ ‎ch. ‎1) ‎same. ‎Targ. ‎Esth. ‎IV, ‎2. ‎Targ. ‎II ‎Kings ‎IV, ‎42 ‎בלבושיה ‎(ed. ‎Lag. ‎בלבשיה); ‎h. ‎text ‎בצקלנו); ‎a. ‎fr. ‎- ‎Keth. ‎63a ‎וכ׳ ‎לבוש ‎מאני ‎שאילי ‎borrow ‎dressy ‎garments ‎and ‎cover ‎thyself ‎(to ‎meet ‎thy ‎husband). ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎21 ‎וביה ‎מיניה ‎דלבושדה ‎whose ‎covering ‎is ‎a ‎part ‎of ‎(inseparable ‎from) ‎its ‎body. ‎Taan. ‎21b, ‎v. ‎כוסילתא. ‎Sabb. ‎77b ‎(playful ‎etymology) ‎בושה ‎לא ‎לבושא ‎no ‎shame. ‎Nidd. ‎20a; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Pl. ‎לבושין, ‎לבוששזא. ‎Targ. ‎Gen. ‎III, ‎21. ‎Targ. ‎Esth. ‎IV, ‎1; ‎a. ‎fr. ‎-- ‎Tam. ‎32a ‎דארגון ‎לבישין ‎purple ‎garments; ‎a. ‎e. ‎- ‎2) ‎circupmvallation. ‎Targ. ‎Zech. ‎XII, ‎6 ‎דנור ‎ל׳ ‎(h. ‎text ‎אש ‎כיור).

לבזבז, ‎לביזבז, ‎contr. ‎לזבז, ‎לזביז, ‎ליז׳ ‎m. ‎(לבז, ‎cmp. ‎לבד) ‎[that ‎mhich ‎is ‎joined ‎to ‎an ‎oyect,] ‎vvertical ‎rim, ‎edge ‎(by ‎which ‎a ‎fat ‎utensil ‎is ‎made ‎into ‎a ‎vessel-like ‎recept- ‎acle, ‎v. ‎פשוט ‎a. ‎חוך). ‎Pes. ‎48b ‎לבזבז ‎לה ‎שאין ‎טבלה ‎Ms. ‎M. ‎(ed. ‎לבזבזין ‎pl.) ‎a ‎board ‎which ‎has ‎no ‎edges; ‎Kel. ‎II, ‎3 ‎לזביז ‎(R. ‎S. ‎iin ‎some ‎ed. ‎לביזבז). ‎Tosef. ‎Ikts. ‎II, ‎18 ‎שיש ‎טבלה ‎ליזבי ‎לה ‎ed. ‎Zuck. ‎(oth. ‎eth. ‎לבזבזין). ‎Tosef. ‎Dh. ‎XII, ‎5 ‎an ‎inverted ‎vessel ‎(v. ‎כפישה) ‎טפח ‎ליז׳ ‎לה ‎ויש ‎which ‎has ‎a ‎rim ‎of ‎one ‎handbreadth ‎prcjecting ‎from ‎the ‎bottom ‎(so ‎that ‎it ‎can ‎be ‎used ‎as ‎a ‎receptacle ‎in ‎its ‎inverted ‎state). ‎Tosef. ‎Kel. ‎B. ‎Kam. ‎VI, ‎17 ‎הליזבז ‎לה ‎יש ‎(read ‎יש ‎ל׳ ‎לה); ‎Kel. ‎VIII, ‎9, ‎v. ‎אסטגיות. ‎Mikv. ‎IV, ‎2 ‎לבזבז ‎Mish. ‎ed.; ‎a. ‎fr. ‎--- ‎Pl. ‎לבזבזין, ‎לזבזין, ‎לי׳. ‎Pes. ‎l. ‎c., ‎v. ‎supra. ‎Kel. ‎XVVIII, ‎1(ed. ‎Dehr. ‎ליזביזין); ‎Tosef. ‎ib. ‎B. ‎Mets.VIII,1 ‎ליזביזין ‎ed. ‎Zuck. ‎(Var. ‎לישביזין; ‎oth. ‎ed. ‎ליזבזין).

לבזה ‎pr. ‎n. ‎m. ‎Libzah. ‎Y. ‎Shebi. ‎IV, ‎35a ‎bot. ‎בעליית ‎ל׳ ‎בית, ‎v. ‎נתזה.

לבט ‎(b. ‎h.; ‎cmp. ‎Sam. ‎לבט= ‎ענהה, ‎Ex. ‎XXII, ‎21, ‎sq.) ‎to ‎knook ‎about, ‎to ‎send ‎from ‎place ‎to ‎place. ‎Mekh.]B'shall., ‎Amal., ‎s. ‎2 ‎לבטוהו ‎לא ‎שאברהם ‎when ‎Abraham ‎was ‎to ‎be ‎shown ‎the ‎holy ‎land ‎(Gen. ‎XIII, ‎14) ‎they ‎did ‎not ‎trouble ‎him ‎to ‎leave ‎his ‎place, ‎לבטוהו ‎ומשה ‎but ‎Moses ‎they ‎did ‎put ‎to ‎the ‎trouble ‎&c. ‎(Deut. ‎III, ‎27). ‎- ‎Part. ‎pass. ‎לבום, ‎pl. ‎לבוטים ‎outcasts. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎52, ‎beg., ‎v. ‎next ‎w. ‎Nithpa. ‎נתלבט ‎to ‎be ‎troubled; ‎to ‎go ‎from ‎place ‎to ‎place. ‎Sifre ‎Num. ‎34 ‎they ‎began ‎to ‎murmur ‎against ‎the ‎king ‎זו ‎דרך ‎על ‎שנתלבטו ‎that ‎they ‎were ‎troubled ‎to ‎make ‎that ‎journey ‎(to ‎meet ‎him); ‎ib. ‎וכ׳ ‎נתל׳ ‎שבשבילם ‎. ‎. ‎המלד ‎the ‎king ‎had ‎a ‎right ‎to ‎complain, ‎for ‎he ‎had ‎taken ‎all ‎that ‎trouble ‎for ‎their ‎sake; ‎Yalk. ‎Num. ‎729 ‎(v. ‎Targ. ‎Hos. ‎IV, ‎14 ‎s. ‎v. ‎רטשש).

לבט ‎m. ‎(preced.) ‎trouble, ‎misery. ‎- ‎Pl. ‎לבטים, ‎constr. ‎לבטי. ‎Gen. ‎R. ‎s. ‎52, ‎beg. ‎(ref. ‎to ‎Prov. ‎X, ‎8 ‎ילבט, ‎with ‎play ‎on ‎לוט) ‎לבוטים ‎לבטי ‎עליו ‎הביא ‎Lot ‎brought ‎upon ‎himself ‎the ‎miseries ‎of ‎the ‎outcasts ‎(ref. ‎to ‎Deut. ‎XXIII, ‎4 ‎sq.); ‎Yalk. ‎Prov. ‎946 ‎לבטים ‎לבטי ‎troubles ‎after ‎troubles.

לבי ‎v. ‎לבא.

לבי, ‎לבה ‎(contr. ‎of ‎להב, ‎to ‎be ‎bright; ‎cmp. ‎לבלב, ‎לבן ‎I); ‎Pi. ‎ליבה, ‎לבה ‎to ‎blow ‎ablae, ‎enkindle. ‎B. ‎Kam. ‎VI, ‎4 ‎(59b) ‎חייב ‎המלבה ‎ולי׳ ‎אחר ‎בא ‎if ‎a ‎third ‎person ‎came ‎(after ‎one ‎brought ‎the ‎wood ‎and ‎another ‎the ‎light), ‎and ‎blew ‎the ‎wood ‎ablaze, ‎he ‎who ‎fanned ‎the ‎flame ‎is ‎responsible; ‎וכ׳ ‎הרוח ‎ליבתה ‎(Y. ‎ed. ‎ליבהו, ‎Mish. ‎Nap., ‎Ms. ‎H. ‎a. ‎R. ‎לבתו, ‎ליב׳, ‎v. ‎Rabb. ‎D. ‎S. ‎a. ‎l. ‎note ‎30) ‎if ‎the ‎wind ‎enkindled ‎it, ‎all ‎are ‎free. ‎Ib. ‎60a ‎הרוה ‎וליבתה ‎ו׳s ‎if ‎he ‎blew ‎and ‎the ‎wind ‎set ‎the ‎fire ‎ablaze, ‎בלבויו ‎יש ‎אם ‎חייב ‎ללבותה ‎כדי ‎if ‎there ‎was ‎in ‎his ‎blow ‎enough ‎force ‎to ‎set ‎it ‎ablaze, ‎he ‎is ‎guilty; ‎Tosef. ‎ib. ‎VI, ‎22 ‎וניבתו ‎ניבה, ‎לנבות ‎כדי. ‎.. ‎ed. ‎Zuck. ‎(Var. ‎ל ‎for ‎). ‎- ‎B. ‎Kam. ‎l. ‎c. ‎דתני ‎מאן ‎וכ׳ ‎׳ ‎דתני ‎ומאן.. ‎. ‎ל׳ ‎he ‎who ‎teaches ‎libbah ‎is ‎not ‎at ‎fault, ‎nor ‎is ‎he ‎who ‎teaches ‎nibbah ‎(ref. ‎for ‎libbah ‎to ‎labbath, ‎Ex. ‎III, ‎2, ‎for ‎nibbah ‎to ‎ניב, ‎Is. ‎LVII, ‎19); ‎Y. ‎ib. ‎II, ‎5c ‎top ‎(ref. ‎for ‎nibbah ‎to ‎Jer. ‎XX, ‎9 ‎it ‎(the ‎word ‎of ‎proph- ‎ecy, ‎v. ‎נבא) ‎was ‎in ‎my ‎heart ‎like ‎a ‎burning ‎fire'). ‎Bab. ‎ib. ‎l. ‎c. ‎וכ׳ ‎ולבתו ‎מצויה ‎ברוח ‎שלי׳ ‎כגון ‎it ‎means, ‎if ‎he ‎blew ‎while ‎there ‎was ‎ordinary ‎air ‎stirring, ‎and ‎then ‎an ‎un- ‎usual ‎wind ‎set ‎in, ‎and ‎blew ‎it ‎ablaze. ‎Ib. ‎59b ‎לו ‎מסר ‎ול׳ ‎גחלת ‎he ‎placed ‎in ‎his ‎charge ‎glowing ‎coals, ‎and ‎he ‎(the ‎irresponsible ‎person) ‎did ‎the ‎blowins, ‎opp. ‎to ‎מסר ‎שלהבת ‎לו. ‎Y. ‎Sabb. ‎III, ‎beg. ‎5c ‎וכ׳ ‎נעורת ‎עליה ‎מלבה ‎he ‎lets ‎hatchelled ‎flax ‎blaae ‎over ‎the ‎hot ‎ashes ‎(so ‎as ‎to ‎form ‎a ‎cover ‎on ‎which ‎to ‎place ‎dishes ‎for ‎the ‎Sabbath; ‎Tosef. ‎ib. ‎III, ‎2 ‎הדליקו). ‎Nithpa. ‎נתלבה ‎to ‎flame ‎up. ‎Sabb. ‎37a ‎ונתלבתה ‎קטמה